רמב"ן על שמות יב מג
<< | רמב"ן על שמות • פרק י"ב • פסוק מ"ג |
• ב • ג • ו • ח • ט • יב • טז • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כח • ל • לא • לב • לט • מ • מב • מג • מה • נא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן זֹ֖את חֻקַּ֣ת הַפָּ֑סַח כׇּל־בֶּן־נֵכָ֖ר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃
"ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח" - בארבעה עשר בניסן נאמרה פרשה זו לשון רש"י וכן הדבר שהרי כתוב בסופה (פסוק נ) ויעשו כל בני ישראל כאשר צוה ה' ללמד עליהם שנימולו הם ועבדיהם ואם כן היה בדין להקדים הפרשה הזאת קודם ויהי בחצי הלילה (לעיל פסוק כט) אבל הטעם כי פרשת החדש הזה לכם נאמרה בראש חדש ובו ביום מיד עשה משה שליחותו ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם (פסוק כא) צוה אותם בחקת הפסח והבטיחם שיגאלו בליל חמשה עשר והם האמינו ויקוד העם וישתחוו (פסוק כז) וסמך הכתוב לזה ויהי בחצי הלילה לומר שקיים להם הבטחתם וכשהשלים זה חזר לענין ראשון להשלים חקת הפסח והוסיפה זאת הפרשה מצות רבות איסור בן נכר וערל והוצאה מן הבית ושבירת עצם ופסח הגר והן מצות מיד ולדורות והשלים בה כי עשו בני ישראל כל זה ועשו כאשר צוה ה' ואמר בכאן כל בני ישראל לבאר שלא היה בהם אחד עובר את פי ה' בכל אלה ובכל אשר צוה בדיני הפסח בכל הפרשיות הנזכרות ור"א אמר כי זאת הפרשה בפסח דורות נאמרה אחרי פסח מצרים ואמר ויעשו בני ישראל על פסח מדבר שעשו בשנה השנית ונכתב בכאן עם הצוואה כדרך ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת (להלן טז לד) וזה שבוש כי לא נצטוו בכל הפרשיות האלו אלא בפסח מצרים ובפסחי הארץ כמו שנאמר למעלה (פסוק כה) והיה כי תבאו אל הארץ וגו' אבל פסח מדבר מצוה שנצטוו בה באותו הפרק
"כל בן נכר" - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ואחד גוי ואחד ישראל במשמע לשון רש"י ממכילתא (כאן) והכתוב לא הוצרך אלא לישראל וכן תרגם אונקלוס כל בן נכר כל בר ישראל דאשתמד שהתנכר לאחיו ולאביו שבשמים במעשיו הרעים והוא משומד שהזכירו חכמים בכל מקום ופירושו מנוכר ושיעורו משומדע מלשון ואשתמודע יוסף לאחוהי ואינון לא אשתמודעוהי (בראשית מב ח) וחסרו העי"ן כמו שהבליעוה במלות רבות ואמרו מדם במקום מדעם (עי' ערוך ערך מדעם) דור קטי (כתובות י) דור קטיע בקי בקיע (סנהדרין ה)