רמב"ן על שמות טו ט
| רמב"ן על שמות • פרק ט"ו • פסוק ט' | >>
• א • ב • ו • ט • י • יא • יב • יג • יד • יח • יט • כ • כה • כו • כז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אָמַ֥ר אוֹיֵ֛ב אֶרְדֹּ֥ף אַשִּׂ֖יג אֲחַלֵּ֣ק שָׁלָ֑ל תִּמְלָאֵ֣מוֹ נַפְשִׁ֔י אָרִ֣יק חַרְבִּ֔י תּוֹרִישֵׁ֖מוֹ יָדִֽי׃
"אמר אויב" - לעמו כשפתם בדברים ארדפם ואשיגם ואחלק שלל עם שרי ועבדי לשון רש"י וראיתי במדרש חזית כך תני רבי ישמעאל אמר אויב ארדוף אשיג היה ראוי להיות תחלת השירה ולמה לא נכתב אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה (ראה קהלת רבה א יב) ואונקלוס סובר כן ולכך תרגם דהוה אמר שנאה על תחלת מחשבתו ברדפו אחריהם ולדעתי בדרך הפשט הוא סדור בפסוק הראשון ממנו כי מתחלה (בפסוק ד) אמר שטבעו בים וירדו במצולות והיה זה כאשר שבו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים (בפסוק ה) ואח"כ (בפסוקים ח-י) שב לומר איך נעשה זה כי ברוח אפך היא רוח קדים עזה נערמו מים מתחלה וקפאו התהומות ומפני זה חשב האויב שירדוף וישיגם בים ויחלק שללם ותמלא נפשו מהם ונשפת עליהם ברוחך וכסמו הים והזכיר זה כי גם במחשבתו זאת סבה ופלא מאת השם שחזק לבם וסכל עצתם לבא בים כאשר פירשתי למעלה (יד ד כא) על כן אמר אחריו מי כמוכה באלים עושה גדולות ונפלאות בדבר והפכו