רמב"ן על דברים כג כ

<< | רמב"ן על דבריםפרק כ"ג • פסוק כ' | >>
ג • ה • ז • י • טז • יח • יט • כ • כא • כג • כד • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


דברים כ"ג, כ':

לֹא־תַשִּׁ֣יךְ לְאָחִ֔יךָ נֶ֥שֶׁךְ כֶּ֖סֶף נֶ֣שֶׁךְ אֹ֑כֶל נֶ֕שֶׁךְ כׇּל־דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר יִשָּֽׁךְ׃


"לא תשיך לאחיך" - גם זו מצוה מבוארת (ויקרא כה לו לז).

יוסיף בכאן אזהרה גם ללוה, מה שאין כן בכל דיני ממונות, שאם רצה הוא לזוק בנכסיו רשאי; אבל מפני רגילות החטא הזה, יזהיר בו גם הלוה.

וביאר בכאן, שיהיה רבית הנכרי מותר, ולא הזכיר כן בגזל ובגנבה, כמו שאמרו (ב"ק קיג) "גזל גוי אסור". אבל הרבית, שהוא נעשה לדעת שניהם וברצונם, לא נאסר אלא מצד האחוה והחסד, כמו שצוה (ויקרא יט יח) "ואהבת לרעך כמוך" וכמו שאמר (לעיל טו ט) "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו'". ועל כן אמר "למען יברכך ה' אלהיך", כי חסד ורחמים יעשה עם אחיו כאשר ילונו בלא רבית ותחשב לו לצדקה. וכן השמיטה חסד באחים, לכך אמר (שם פסוק ג) "את הנכרי תגוש", וקבע לו ברכה, כי הכתוב לא יזכיר הברכה רק בצדקה ובחסדים, לא בגזל ובגנבה ובאונאה.

והזכיר "נשך כסף נשך אכל", לבאר שהלוה סאה חטין בסאה וחצי יהיה נשך גמור אפילו לא יהיה שוה סאה וחצי בעת הפרעון כדמי סאה שהלוהו. וביאר עוד "כל דבר אשר ישך", אפילו באבני הבנין ושאר הנלוים, אולי יעלה על הדעת שאין הנשך רק בכסף שכל הדברים נקנין בו ובאוכל שהוא חיי האדם אבל בשאר הדברים נלך אחר שום הכסף לעת ההלואה והפרעון.

ורבותינו (ספרי קכט) עשו "לנכרי תשיך" לאו הבא מכלל עשה באחיך, מפני שהוא מיותר, שכבר אמר לא תשיך לאחיך.