פתיחת התפריט הראשי


פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

והנה, נתקבצו כל זקני ישראל ובאו לשמואל הרמתה, ואמרו לו שישים להם מלך לשפטם ככל הגוים.

והנה טעו בזה, כי ישראל אינם באופן שישפט להם המלך לפי מה שירצה כמו הענין במלכי הע"א שמיסדים לעמם נימוסים כאשר יעלה על רוחם, ולזה אמרה התורה שאם יאמרו ישראל שישימו עליהם מלך ככל הגוים אשר סביבותיהם שלא יוכלו לשים עליהם כי אם מאחיהם שהם נקשרים לקיים התורה ועל פי התורה ינהיגום לא בנימוסים אחרים, ולזה צותה התורה שיכתוב לו המלך ספר תורה אחר זולת הספר שהיה לו כשהיה הדיוט והיה עמו תמיד וקרא בו כל ימי חייו כדי שתהיה הנהגתו לעם על פי התורה; ולזאת הסבה היה רע בעיני שמואל כאשר בקשו ישראל זאת הבקשה.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולזה הודיע להם בסוף הענין, כי אין לישראל מלך זולת השם יתברך, וגם השם יתברך אמר לשמואל כי בקשתם היתה לסור מדרכי התורה, ולזה אמר "כי אותי מאסו ממלוך עליהם".

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

והנה, בסוף הענין היו מלכיהם סיבה להתעות ישראל ולהסירם מעל ה' עד שהביאו לגלות מעל אדמתם, כמו שנתבאר מירבעם בן נבט וחבריו; ולזה רצה השם יתברך להרחיקם מזה, מפני התכלית הרע שהיה עתיד להמשך מזה.

וצוה מפני זה את שמואל להגיד לישראל את משפט המלך, כדי שיסורו מזה בסבת הקושי אשר יהיה לעם לסבול כל אלו הדברים שזכר שיהיה מושל המלך עליהם עד שיהיו לו לעבדים.