רי"ף שבת מהדורת ש"ס ווילנא דף ד ע"ב

עמוד הקודם - רי"ף - רי"ף מסכת שבת - עמוד הבא


צורת הדף במהדורת ש"ס ווילנא

הלכות רב אלפסעריכה

וקא מסרהב. קרי עליה ר' זירא: מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. ודווקא מי שתורתו אומנותו, כדבעינן למימר קמן.

מאימתי התחלת הדין? ר' יונה ור' ירמיה: חד אמר, משיתעטפו הדיינין, וחד אמר משיתחילו בעלי דינין, ולא פליגי, הא דעסיקי ואתו בדינא, והא דלא עסיקי ואתו בדינא. ר' אמי ור' אסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי, וכל שעתא ושעתא טפחי אעיבורא דדשא ואמרי: מאן דאית ליה דינא ניעול וניתי. רב חסדא ורבה בר רב כהנא הוו יתבי כולי יומא בדינא, והוה קא חלש לבייהו. תני להו חייא בר רב מדפתי: "ויעמד העם על משה מן הבקר ועד הערב", וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו? ותורה אימת היתה נעשית? אלא לומר לך: כל דיין ודיין שדן דין אמת לאמתו אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית; כתיב הכא "מן הבקר ועד הערב", וכתיב התם במעשה בראשית: "ויהי ערב ויהי בקר". עד מתי יושבין בדין? אמר רב ששת: עד זמן סעודה, והיא שעה ששית שהוא זמן מאכל תלמידי חכמים.

אמר רב אדא בר אהבה: מתפלל אדם תפילתו בבית המרחץ. ודוקא במרחץ חדש שעדיין לא רחצו בו בני אדם, אבל במרחץ ישן שרחצו בו בני אדם אסור להתפלל בו. ותניא: הנכנס למרחץ, מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם קריאת שמע ותפילה ואין צריך לומר שאלת שלום, ומניח תפילין ואין צריך לומר שאינו חולץ. נכנס למקום שבני אדם מקצתן עומדין ערומים ומקצתן עומדים לבושין, יש שם שאלת שלום ואין שם קריאת שמע ותפילה, ואינו חולץ תפיליו ואינו מניח לכתחילה. מקום שבני אדם עומדין ערומים, אין שם שאלת שלום ואין צריך לומר קריאת שמע ותפילה, וחולץ תפיליו ואין צריך לומר שאינו מניח. אמר רב המנונא משמיה דעולא: אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ, שנאמר: "ויקרא לו ד' שלום". אמר רבה בר מחסיה אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: שרי ליה לאניש למימר "הימנותא" בבית המרחץ, ואף על גב דכתיב "האל הנאמן", ההוא נאמן כמה דאת אמר: אלהא מהימנא, אבל שם גופיה לא איקרי נאמן.

והנותן מתנה לחבירו אין צריך להודיעו. והני מילי במתנה דעבידא לאיגלויי, דכתיב: "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו"; אבל במתנה דלא עבידא לאיגלויי צריך לאודועיה, דכתיב: "לדעת כי אני ד' מקדשכם", אמר לו הקב"ה למשה: משה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני רוצה ליתנה לישראל, לך והודיעם; מכאן אמר רשב"ג: כל הנותן פת לתינוק צריך להודיעו לאמו. במאי מודיע לה? אמר רב פפא: דשייף ליה מההוא מינא. ואף על גב דשבת מילתא דעבידא לאיגלויי היא, מתן שכרה לא עבידא לאיגלויי. ואמר רבה בר מחסיה אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם את בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב לבנו יוסף משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. ואמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת לסוף חריבה, שנאמר: "לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חרבותיו"; פירוש: כשם שהמרומם בית אלהינו מעמיד את חרבותיו, כך מי שאינו מרומם בית אלהינו מחריב את העומד. ולא אמרן אלא בבתי, אבל בקושקשי ואברורי לית לן בה. ואמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש בנעורת, ואמר רב חסדא: ובו ביום, ואמר רב יוסף: ואפילו בשבת. רב אושעיא בריה דרב אידי איקלע לבי רב אשי, עבדו ליה עיגלא תליתאה, אמרו ליה: ניטעום מר מידי, אמר להו: בתעניתא יתיבנא. אמרו ליה: נזפיה מר וליפרעיה, מי לא סבר לה מר להא דאמר רב יהודה אמר רב: לווה אדם תעניתו ופורע? אמר להו: אנא בתענית חלום יתיבנא, דאמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש בנעורת, ואמר רב חסדא: ובו ביום, ואמר רב יוסף: אפילו בשבת. ודוקא תענית חלום הוא דשרי בשבתא, אבל תעניתא אחרינא לא, וכי הא דגרסינן בפרק אין עומדין להתפלל, אמר ר' אלעזר משום ר' יוסי בן זמרא: כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה. אמר רב נחמן: וחוזרין ונפרעין

רש"י (ליקוטים)עריכה

רבינו נסיםעריכה