רי"ף על הש"ס/שבת/דף נ עמוד ב

הלכות רב אלפס

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

רבנו ניסים (הר"ן)

מפני לכולהו או כל חד וחד מפני לנפשיה:

ואיבעיא לן תו בגמרא הני ד' וה' קופות דקאמרינן בד' וה' אין בטפי לא משום דמעוטי בהלוכא עדיף או דלמא מעוטי במשוי עדיף ומסקנא דמעוטי בהלוכא עדיף:

פיסקא מפני האורחים כו' כהשכמת בית המדרש: מדמשוי להו מתני' כהדדי:

מהשכמת בית המדרש: דתנא דידן אקדמיה ברישא:

אל נא תעבור: והניחו והלך לקבל אורחים וסבירא ליה דהאי שם קדש הוא ודלא כמאן דסבירא ליה בשבועות (דף לה ב) דהוא חול:

ששה דברים שאדם עושה אותן אוכל פירותיהן בעולם הזה וכו': מפרשי' בגמרא משום דכל הני בכלל גמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחבירו ותלמוד תורה דתנן בהו במס' פאה [פ"א] דאדם אוכל פירותיהן בעה"ז:

ועיון תפלה: כלומר מכוין בתפלתו בכלל ג"ח כדכתיב [משלי יא] גומל נפשו איש חסד: השכמת בית המדרש וגידול בנים לתלמוד תורה היינו תלמוד תורה:

דן את חבירו לכף זכות: בכלל הבאת שלום דמתוך שהוא מכריע לזכות ואומר לא חטא לי בזה אנוס היה או לטובה היה מתכוין יש שלום ביניהם ור' יוחנן אתא לפרושי דבכלל הנהו דתנן במס' פאה איתנהו להנך ו' ואיכא נמי כיבוד אב ואם ור' יוחנן לא פליג עליה:

בפחי נפש: בדאבון נפש:

מוחכרת: שנותנה לחבירו בכך וכך כורין לשנה:

מעשה בחסיד אחד: כל היכא דאמרי' מעשה בחסיד אחד [ב"ק דף קג ב] או ר' יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אלעאי:

ריבה: נערה:

שאינו בדוק לרבי: שאינו מכיר במדותיו לסמוך עליו ולהניחה אצלנו:

מטרוניתא: נכרית:

דבר מלכות: וצריך להעלימו:

צנורא: רוק וגזרו על הנכרים שיהו כזבין לכל דבריהם:

פיסקא ולא את הלוף ולא החרדל: חצב עשב שמשתרש בעומק כנגדו ואין שרשיו מתפשטים ובו תיחם יהושע את הארץ:

נעמיות: בנות יענה ודרך מלכים לגדל אותן:

כל ישראל בני מלכים הם: ומותר לסוך על גבי מכותיהן בשבת שמן ורד ולא גזרינן משום שחיקת סמנין שכן דרך בני מלכים לסוך בלא מכה הלכך לא מוכחא מילתא דלרפואה קא עביד:

ומסקנא בגמרא [דף קכח א] דאי אית ליה נעמיות או פילין אף שברי זכוכית וחבילי זמורות מותרין לטלטל אלא דר"ג מפרש טפי ואמר דאע"ג דלית לי' נעמיות מטלטלין שברי זכוכית כיון שדרכן של בני מלכים לגדל אותן ולא קיימא לן כותיה דלא מטלטלין דבר שהוא מאכל לחיה ולעוף כל היכא דליתנהו ברשותו אלא אם כן דרך בני אדם לגדל אותן והא דתניא ואת החרדל מפני שהוא מאכל ליונים פליגא אמתני' דתנן לא את הלוף ולא את החרדל ואף על פי כן פסקה הרב אלפסי ז"ל וכן הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות שבת ומשמע דס"ל דתנא דמתני' ותנא דברייתא לא פליגי אהדדי אלא מר כי אתריה ומר כי אתריה באתריה דתנא דברייתא היו רגילין לגדל יונים ובאתריה דתנא דמתניתין לא היו רגילים בהם אבל לכ"ע אין מטלטלין אלא מה שהוא ראוי לבהמה חיה ועוף המצוים אצל בני אדם:

מתני' חבילי קש וכו': אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותם [ואם לאו אין מטלטלין אותם] משום דסתמייהו דהני להסקה קיימי בעינן

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט