רי"ף על הש"ס/שבועות/דף א עמוד א

רי"ף על הש"ס · שבועות · דף א עמוד א · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

שבועות שתים שהן ארבע ידיעות הטומאה ב' שהן ד' יציאות השבת ב' שהן ד' מראות נגעים ב' שהן ד' ((ד"ת מ"ז) את שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בנתיים הרי זה בעולה ויורד יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד אין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר) וכל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים דברי ר' יהודה ר"ש אומר שעירי רגלים מכפרין אבל לא שעירי ראשי חדשים ועל מה שעירי ראשי חדשים מכפרין על הטהור שאכל טמא ר"מ אומר כל השעירין כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו:

גמ' אמר רב יהודה אמר רב מאי טעמא דר' יהודה דכתיב (במדבר כח) ושעיר עזים אחד לחטאת לה' חטא שאין מביד בו אלא ה' יהא שעיר זה מכפר והאי מיבעי ליה לכדר"ש בן לקיש דאמר מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנא' בו לה' אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה עלי שמעטתי את הירח א"כ לימא קרא על ה' מאי לה' ש"מ תרתי.

עיקר הא מילתא בפ' אלו טריפות (חולין ס:) דאמרינן התם ר"ש בן פזי רמי כתיב (בראשית א) ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וכתיב שם את המאור הקטן אמרה ירח לפני הקב"ה רבש"ע אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד אמר לה הקב"ה לך ומעט עצמך אמרה לפניו רבון של עולם מפני שאמרתי לפניך דבר הגון אמעט את עצמי אמר לה ולמשול

רבנו ניסים (הר"ן)

שבועות שתים שהן ארבע. בשבועות ביטוי הכתוב בויקרא אצל קרבן עולה ויורד כדמפרש בפ"ג:

שתים כתיבי בקרא דכתיב להרע או להיטיב כדמפרש במשנה פ"ג אוכל להיטיב לא אוכל להרע שמענה את עצמו וה"ה לכל דבר שהוא הן ולאו ולהבא דלהרע או להיטיב כדמפרש במשנה פ"ג אוכל להיטיב לא אוכל להרע שמענה את עצמו וה"ה לכל דבר שהוא הן ולאו ולהבא דלהרע או להיטיב [להבא] משמע ובפ"ג מרבינן מן המקרא אף דברים שאין בהן הרעה והטבה ומיהו ב' נינהו ותו לא:

שהן ד. יש לפרש מריבוי הכתוב כדמפרש בפ"ג אף דבר וחלופו לשעבר כמו אכלתי ולא אכל או לא אכלתי ואכל:

ידיעות הטומאה חיוב קרבן עולה ויורד מחמת טומאת מקדש וקדשיו הכתוב אצל שבועות ביטוי או נפש אשר תגע וילפינן בפירקין בגמרא שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו שנכנס למקדש בשוגג אחר הטומאה או אכל בשר קדש:

שתים שהן ארבע שתים כתיבי בקרא דכתיב ונעלם ממנו והוא טמא משמע שנעלמה ממנו הטומאה ועל ידי אותו העלם אכל קדש הרי אחת או נכנס למקדש הרי ב' ולפי שאינו חייב עליה אא"כ ידע בתחלה שנטמא ואחר כך נעלם ממנו ולאחר מעשה נודע לו שחטא קרי להו ידיעות:

שהן ארבע. יש לרבות מהמקרא עוד ב' חיובים העלם קדש והעלם מקדש וזוכר את הטומאה:

יציאות השבת שתים שהן ארבע. הוציא מרה"י לרה"ר ובהן שתים אחת לעומד בחוץ והושיט ידו לפנים ונטל חפץ והוציאו ברה"ר ואחת לעומד בפנים ונטל חפץ ממקומו והוציא בידו והניחו ולמדנו להוצאה שחייב בה מה"ת בפ' הזורק מן ויצו משה ויעבירו קול במחנה לא תפיקו מרה"י לרה"ר:

שהן ד'. יש ללמוד מאלה הדברים דכשם שהקפידה תורה מרשות לרשות בהוצאה כך הקפידה בהכנסה והרי הם שתים אחת לעומד בפנים והוציא ידו ונטל חפץ והכניסו ואחת לעומד בחוץ ונטל חפץ ממקומו והושיט לפנים והניחו:

מראות נגעים שהמצורע מביא עליהן קרבן לטהרתו:

שנים כתיבי בקרא שאת ובהרת והן חלוקין במראיהן:

שהן ארבע יש לרבות תולדה לזו ותולדה לזו כדמפרש בגמרא:

וכל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף אידיעות הטומאה קאי דכל שלא ידע בטומאה זו מעולם לא קודם אכילת קדש ולא לאחר אכילה:

שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים דהיינו שעירי חטאות הקרבים בהן: מכפרים בגמרא מפרש מנא לן:

על טהור שאכל את הטמא אדם טהור שאכל את הטמא ובגמרא יליף לה:

כל השעירים כפרתן שוה כל שעירי המוספין בין שעיר הנעשה בחוץ ביוה"כ בין של רגלים בין של ראשי חדשים[:]

כפרתן שוה שכולן מכפרים על הכל בין על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בסוף בין על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בבסוף בין על טהור שאכל את הטמא ונפקא מיניה לענין לטומאה שאירעה בין זה לזה ובגמ' יליף לה:

גמ' לחטאת לה' בשעיר של ר"ח כתיב:

חטא שאין מכיר בו אלא ה' שאין בו ידיעה כלל ובגמ' יליף לשעירי רגלים:

שעיר זה יהא וכו' כדמפרש ואזיל: את שני המאורות הגדולים דמשמע שניהם גדולים וכתיב הקטן:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט