רי"ף על הש"ס/פסחים/דף כא עמוד א

הלכות רב אלפס

אייתו לקמיה מאור ובשמים פתח רבא בריך אבשמים ברישא והדר אמאור א"ל והא בין ב"ש ובין ב"ה מאור ואח"כ בשמים דתנן ב"ש אומרים נר ומזון ובשמים והבדלה ובית הלל אומרים נר ובשמים ומזון והבדלה עני רבא בתריה זו דברי ר' מאיר אבל ר"י אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון שבתחלה ועל הבדלה שבסוף על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שב"ש אומרים מאור ואח"כ בשמים ובה"א בשמים ואח"כ מאור וא"ר יוחנן נהגו העם כב"ה ואליבא דר' יהודה אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בסעודתא וקאי עלייהו רב אחא בר רבא אמימר בריך על כל כסא וכסא מר זוטרא בריך אכסא קמא ואכסא דברכתא רב אשי בריך אכסא קמא ותו לא בריך ואמר רב אחא בריה דרבא ואנן כמאן נעביד אמימר אמר אנא נמלך אנא ומר זוטרא אמר אנא דעבדי כתלמידי דרב דרב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא הוה קאי עלייהו רב ייבא סבא אמרו ליה הב ונבריך ולבסוף אמרו ליה הב ונשתי אמר להו הכי אמר רב כיון דאמריתו הב ונבריך איתסר לכו למישתי פי' משום דקא עקרי דעתייהו ממשתיא הילכך אי בעי למהדר ומשתי צריכי לברוכי בפה"ג רב אשי אמר לית הלכתא כתלמידי דרב דהא יו"ט אחר שבת וקאמר רב יקנ"ה והנה הברכה אינה מפסקת וכ"ש אם אמר הב ונבריך ולא היא התם כדאמר הב ונבריך דעקר דעתיה ממיכלא וממשתיא הילכך אי בעי למיהדר ומשתי צריך לברוכי הכא לא עקר דעתיה ממשתיא דהא איתיה לכסא בידיה ודעתיה למשתי וברכות כולהו דקא מסדר עליה כולהו כחדא ברכה נינהו:

וקי"ל כמר זוטרא וכתלמידי דרב ובנמלך קי"ל כאמימר דאי בריך ליה אחד כסא אדעתא דלא למשתי אלא ההוא כסא בלחוד והדר אמלך למישתי כסא אחרינא צריך לברוכי בפה"ג והדר שתי כי מאטו לאבדולי קם שמעיה אדליק אבוקה משרגא אמר למה ליה למר כולי האי הא מנחא שרגא קמן א"ל הכי אמר רב אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר פתח ואמר המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה אמר ליה למה ליה למר כולי האי האמר רב יהודה אמר שמואל המבדיל כין קדש לחול זו היא הבדלתו של ר' יהודה הנשיא א"ל אנא כי הא סבירא לי דא"ר אלעזר אמר רבי הושעיא הפוחת לא יפחות משלש והמוסיף לא יוסיף על שבע אמר ליה והא מר לא תלת אמר ולא שבע אמר ליה איברא בין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין חתימה היא דאמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל כל הברכות כולן צריך שיאמר מעין חתימתן סמוך לחתימתן ופומבדיתאי אמרי מעין פתיחתה סמוך לחתימתה וקי"ל כשמואל הילכך יו"ט שחל להיות אחר השבת בעי למימר סמוך לחתימתה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת והלכתא אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר והמבדיל לא יפחות משלש ולא יוסיף על שבע ואע"ג דאמר רב יהודה אמר שמואל המבדיל בין קדש לחול זו היא הבדלתו של רבי יהודה הנשיא ועולא נמי עבד כוותיה ובפרק שואל אדם מחבירו נמי אמרינן אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוה אמרינן המבדיל בין קדש לחול ואפכינן סילתי אפילו הכי נהגו העם לומר שלש וקיימא לן בכי הא דמנהגא מילתא היא הילכך צריך למימר ג' המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לעמים אבל בין יום השביעי לששת יטי המעשה מעין חתימה היא וליתא בכלל המנין מיחתם מאי חתים רב אמר מקדש ישראל ושמואל אמר המבדיל בין קדש לחול והלכתא כשמואל דהא לייט עלה אביי ואיתימא רב יוסף אהא דרב והלכתא אומר הבדלה במוצאי שבתות ובמוצאי ימים טובים ובמוצאי

רבנו ניסים (הר"ן)

בפ' המביא במסכת י"ט (לג ב) כי הוינא בי רב הוה מפשח ויהיב לן אלוותא אלוותא ואע"ג דחזו לקתא דנגרי וחציני אלא היינו טעמא דמשבת לחול שיצא ממנוחה שלימה לעמל גדול צריך הנחת נפש בבשמים אבל משבת ליו"ט הרי יש ביו"ט ג"כ קצת מנוחה ומיו"ט לחול גם כן אינו יוצא ממנוחה גמורה שהרי טרח באוכל נפש ולפיכך אין מברכין על הבשמים בשניהם:

אייתו לקמייהו מאור ובשמים: מוצאי שבת היה:

נר ומזון בשמים והבדלה: בברכות פ' אלו דברים (דף נא ב) איתא להך מתניתין במי שיושב ואוכל בערב וחשך עליו היום ואין לו אלא כוס אחד ופליגי בסדר ברכות כיצד סודרן:

על המזון שבתחלה: דכיון דגמר סעודתיה איחייב ביה ואין מעבירין על המצות:

קאי עלייהו: משמש עליהם והוא עומד עליהם מתרגם והוא משמש עילויהון:

בירך אכסא קמא: בורא פה"ג:

ואכסא דברכתא: לאחר ברכת המזון בירך בורא פרי הגפן כמו שאנו עושים:

נמלך אנא: על כל כוס וכוס אני נמלך שלא הייתי סבור לשתותו והרי הוא כתחלת שתיה:

כתלמידי דרב: מסקינן בהאי עובדא דמייתינן דברכת המזון הויא הפסקה:

איתסר לכו למשתי: פירש הרב אלפסי ז"ל דהא דאמר איתסר לכו למשתי בלא ברכה וכיון דמכי אמרו הבו ונבריך איתסר להו למשתי כל שכן לאחר ברכת המזון צריכין לברך בורא פרי הגפן ואחרים כתבו דכי איתמר איתסר לכו למשתי משום קביעות ברכת המזון קאמר שאסורין לשתות אפילו בברכה עד שיברכו והארכתי בזה בחדושים:

דהא י"ט אחר השבת קאמר רב יקנ"ה והנה הברכה אינה מפסקת: כלומר שאין הבדלה מפסקת בין בורא פרי הגפן לשתיה ומכולהו קידושי לא מייתי ראיה שאין הקידוש מפסיק בין בורא פרי הגפן לשתיה דהא פשיטא ליה דכחדא ברכה היא אבל מיקנ"ה דאיכא הבדלה דהיא מילתא אחריתא מקשי ואההיא גופא מהדרי' דכחדא ברכה דמיין:

התם עקר דעתיה ממשתיא: ואע"ג דכסא בידיה דדעתיה למשתי אפילו הכי כל ברכת המזון עקירות וסלוק היא למה שלפניו:

כי מטי לאבדולי קם שמעיה ואדליק אבוקה משרגא: בגמ' מוכח דלאו אהאי עובדא דאמימר ומר זוטרא ורב אשי קיימא אלא אעובדא אחרינא דמייתי בגמרא לעיל מהא עובדא דר' יעקב בר אבא דעל לבי רבא:

לא סבר לה מר דאבוקה להבדלה מצוה מן המובחר: משום דמברכינן בורא מאורי האש בלשון רבוי לפי שהרבה מאורות יש באור כדאיתא בברכות (דף נב ב) והיינו דעדיפא אבוקה מפני שניכרין בה:

והמוסיף לא יוסיף על שבע: דשבע הבדלות אשכחן בתורה ותו לא כדאיתא בגמ':

בין יום השביעי לששת ימי המעש' מעין חתימה הוא: ומכאן דקדקו בתוספות שאין לומר באתה חוננתנו בין יום השביעי לששת ימי המעשה אלא בין קדש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים דהא מוכח הכא דלא אמרינן בין יום השביעי לששת ימי המעשה אלא משום דבעי למימר מעין חתימה סמוך לחתימה ובאתה חוננתנו לא הוי מעין חתימה שהרי חותמין בחונן הדעת הילכך יו"ט שחל להיות אחר השבת דבעינן למימר סמוך לחתימה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת משמע דלא בעי למימר בין יום השביעי לששת ימי המעשה דהא לאו מעין חתימה הוא וליכא למימר דסדר הבדלות הוא מונה כדאמרינן ביו"ט שחל להיות באמצע שבת כדאמר בפ"ק דחולין (דף כו ב) דהתם מעין חתימה הוא שאף היא הבדלה בין קדש לחול אע"פ שאינו קדש לעצמו אבל כאן אינו מעין חתימה וכבר קבעו במקומו בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת אבל עכשיו נהגו לאומרו ואפשר דהיינו טעמא משום דלא פסיקא לן אי קי"ל כמ"ד מעין פתיחה אע"פ שהרב אלפסי ז"ל פסק כשמואל אי נמי דמ"ד מעין חתימה אף מעין חתימה קאמר והוא הדין מעין פתיחה ואף על פי שלא מתוך יום השביעי הוא חותם שאני הכא דלא אפשר:

הוה אמרינן בין קדש לחול ואפכינן סילתי: העצים שעל האור ופירש"י ז"ל במסכת שבת (דף קנ ב) דלהיכרא בעלמא היו אומרים כן כדי ללוות את המלך ועושין מלאכה ואח"כ מברכין על הכוס ברכה גמורה דהבדלה כ"ש דאי אבדיל בתפלה מותר לעשות צרכיו וחוזר ומבדיל על הכוס כך פרש"י ז"ל שם נראה מדבריו שהוא מפרשה בלא שם שאינו אומר אלא המבדיל בין קדש לחול ומיד מותר בעשיית צרכיו אבל אינו מותר באכילה ושתיה אבל ממש"כ הרב אלפסי כאן ובפ' שואל נראה שהוא מפרשה בשם ומלכות ועל הכוס ואפי' לענין היתר אכילה ולמימר דסגי בחדא אי לאו משום מנהגא ולא נהירא דהא רב אשי לענין היתר (אכילה) [מלאכה] בלחוד אמרה דלענין היתר מלאכה בכל דהו סגי לן ומוכח נמי בהדיא בפ' שואל דהא דרב אשי בשדה ובלא כוס לפיכך דברי רש"י ז"ל עיקר:

אומר הבדלות במוצאי שבת וכו': שמקדש חמור

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט