רי"ף על הש"ס/נדרים/דף יב עמוד א

הלכות רב אלפס

במזונותן. (נדרים לח, ב) אמר רב הונא: המודר הנאה מחברו, מותר להשיאו בתו. הוי בה ר' זירא: במאי עסקינן? אי בשנכסי אבי הכלה אסורין על החתן, הרי מוסר לו שפחה לשמשו. אלא בשנכסי חתן אסורין על אבי הכלה, גדולה מזו אמרו: וזן אשתו ובניו, אע"פ שחייב במזונותן; ואת אמרת להשיאו בתו? לעולם בשנכסי אבי הכלה אסורין על החתן, ובבתו בוגרת, ומדעתה. תניא נמי הכי: המודר הנאה מחבירו, אסור לו להשיאו בתו, אבל משיאו בתו בוגרת, ומדעתה.

אמר רבי יעקב בר אידי: המדיר את בנו לתלמוד תורה, מותר למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר. רבי יצחק אומר, אף לצלות לו דג קטן. אמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן: המודר הנאה מחבירו, מותר להשקותו כוס של שלום. מאי הוא? הכא תרגימו, כוס של בית האבל; במערבא אמרי, כוס של בית המרחץ.

לא יזון את בהמתו. תניא, יהושע איש עוזא אומר: זן את עבדו ושפחתו הכנענים, ואינו זן בהמתו, בין טהורה בין טמאה. מאי טעמא? עבדו ושפחתו למנחרותא עבידי, בהמה לפיטומא בעלמא עבידי.

מתני' המודר הנאה מחברו ונכנס לבקרו, עומד אבל לא יושב, ומרפאהו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון, (נדרים מא, ב) ורוחץ עמו באמבטי גדולה אבל לא בקטנה, וישן עמו במטה. ר' יהודה אומר, בימות החמה, אבל לא בימות הגשמים, מפני שהוא מהנהו. ומיסב ואוכל עמו על השלחן, אבל לא מן התמחוי, אבל אוכל עמו מן התמחוי החוזר.

גמ' (נדרים לט, א) ונכנס לבקרו. במאי עסקינן? אי בשנכסי מבקר אסורין על החולה, אפילו יושב נמי. אי בשנכסי חולה אסורים על המבקר, אפילו עומד נמי לא! אמר שמואל: לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה, ובמקום שנוטלין שכר על הישיבה ואין נוטלין שכר על העמידה. ומאי פסקא? הא קא משמע לן, דאף במקום שנוטלין שכר, על הישיבה בעי למשקל, על העמידה לא בעי למשקל. ואי בעית אימא, כדרבי שמעון בן אליקים, גזירה שמא ישהה בעמידה, הכא נמי גזרה שמא ישהה בישיבה. עולא אמר: לעולם בשנכסי חולה אסורין על המבקר, ומחיותיה לא אדריה. אי הכי יושב נמי? אפשר בעמידה. תניא: חלה הוא, נכנס לבקרו. חלה בנו, שואלו בשוק. והיינו כדאמר עולא, ומיירי שנכסי חולה אסורין על המבקר. חלה הוא, נכנס לבקרו, דמחיותיה לא אדריה; חלה בנו, אינו נכנס כלל.