רי"ף על הש"ס/יבמות/דף מ עמוד ב

Hebrewbooks-LOGO.png צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

היה ר' אליעזר מוסר לאשתו ורבי ישמעאל מוסר לאמו רבי יהודה אומר לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותן תוך הפרק אין נשים בודקות אותן שאין משיאין ספקות על פי נשים רבי שמעון אומר אף תוך הפרק נשים בודקות אותן ונאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל כיצד גדולה היא שלא תמאן קטנה היא שלא תחלוץ אבל אין נאמנת לומר קטנה היא שתמאן או גדולה היא שתחלוץ אמר מר ר' יהודה אומר לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותן בשלמא לפני הפרק בעיא בדיקה דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו אלא לאחר הפרק למה לי והאמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אין צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין כי אמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעיא בדיקה תוך הפרק אין נשים בודקות אותן קסבר תוך הפרק כלאחר הפרק לאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא סמכינן אנשים ובדקן נשים תוך הפרק דליכא חזקה דרבא לא סמכינן אנשים ולא בדקן נשים רש"א אף תוך הפרק נשים בודקות אותן קסבר תוך הפרק כלפני הפרק ובעיא בדיקה דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו ונאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל הא מאן קתני לה אי בעית אימא רבי יהודה ואתוך הפרק ואי בעית אימא רבי שמעון ולאחר הפרק ולית ליה חזקה דרבא אשכחן לחד מרבוואתא דכתב הכי קיימא לן בהא כרבי שמעון דסבר תוך זמן כלפני זמן דסוגיין דפסקינא הלכתא תוך זמן כלפני זמן וכיון דר' שמעון דקיימא לן כותיה דחי חזקה דרבא שמע מינה הא הזקה דרבא דחויה היא ולא סמכינן עלה ותו האמר רב נחמן אמר שמואל בודקין למיאונין וקיימא לן כותיה אלו דבריו של מפרש זה ואנן לא סבירא לן הכי חדא דהאי חזקה דרבא הלכה היא וליכא לדחוייה דהא קא מותבינן מינה תיובתא לדרבי יהודה ופריק כי אמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעיא בדיקה ואי לאו הלכה היא לא הוה מותבינן מינה תיובתא ועוד דהא קי"ל דר' יהודה ורבי שמעון הלכה כר' יהורה וכיון דר' יהודה אית ליה חזקה דרבא ממילא שמעי' דחזקה דרבא הלכה היא וכ"ש דסתם מתני' ורבי אליעזר ור' ישמעאל ור' יהודה כולהו קיימי בחדא שיטתא וסבירא להו דלאחר הפרק נשים בודקות אותן דאיכא חזקה דרבא והוה ליה ר' שמעון יחיד אצל רבים וקיימא לן דאין הלכה כיחיד אצל רבים הילכך ליתא לדר' שמעון אלא לענין תוך זמן כלפני זמן בלחוד ולא אמרינן כיון דהלכתא כותיה בהא הויא הלכתא נמי כותיה בהא דלאו מילי דתליאן בהדדי נינהו אלא כל מילתא מינייהו קיימא באנפי נפשה ולא שייכא בחברתה תדע דהא רבא הוא דאמר קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנים והוא דפסק הלכתא (בדף מו.) תוך זמן כלפני זמן והואיל וכך ליכא למשמע מהאי דסבירא לן דתוך זמן כלפני זמן למידחי חזקה דרבא אלא ודאי האי טעמא פריכא הוא וליכא למיסמך עליה אלא ודאי מדרבי יהודה אית ליה חזקה דרבא וקיימא לן דרבי יהודה ורבי שמעון הלכה כר' יהודה שמעינן דחזקה דרבא הלכה היא וכ"ש דלא איתברר דרבי שמעון לית ליה חזקה דרבא אלא בדרך אפשר יש לומר הא דאמרינן לית ליה חזקה דרבא דהכי קא אמרינן הא מאן קתני לה אי בעית אימא ד' יהודה ואתוך הפרק ואי בעית אימא ר"ש ולאחר הפרק ולית ליה חזקה דרבא וכיון דאפשר דרבי יהודה קתני לה אתוך הפרק לא איתברר דר"ש לית ליה חזקה דרבא ומכל מקום בין דסבירא ליה לרבי שמעון חזקה דרבא בין דלא סבירא ליה חזקה דרבא הלכתא היא מהני טעמי דאמרינן הילכך כל הנבדקות נבדקות על פי נשים הלכה היא בין לחליצה בין למיאון דסמכינן אחזקה דרבא והא דאמר רב נחמן אמר שמואל בודקין לגיטין ולקידושין ולחליצה ולמיאונין ודאי איכא לאקשויה אדרבא דאמר קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין דאמרינן הכי הא דאמר רב נחמן אמר שמואל בודקין למיאונין וקי"ל דהלכה היא היכי משכחת לה אי קודם זמן ותוך זמן הא קיימא לן דשומא נינהו ולא עבדינן בהו עובדא ואי לאחר זמן האמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין ואע"ג דבדקנוה לאחר זמן ולא אשכחן בה מידי הא איפסיקא הלכתא דחיישינן שמא נשרו ואם כן הא דאמר רב נחמן אמר שמואל בודקין למיאונין היכי משכחת לה ואנן עיינינן בה ואשכחנא פירוקא בסיעתא דשמיא והדין הוא פירוקא דהאי קושיא האי דאיפסיקא הלכתא דחיישינן שמא נשרו לא איפסיק הכי אלא היכא דקדיש תוך זמן ובעל לאחר זמן דהוה ליה ספיקא דאורייתא כדכתבינן לעיל אבל היכא דלא בעל אחר זמן דהוו להו נישואין דרבנן לא אמרינן חיישינן שמא נשרו ולא אמר רבא דלא בדקינן לה דלא אמר רבא חזקה הביאה סימנין אלא לענין איסורא דאורייתא דעבדינן לחומרא ולא בדקינן דחיישינן שמא נשרו אבל בספיקא דרבנן בדקינן ואי משכחינן שתי שערות לא ממאנה דהויא לה גדולה ואי לא משכחינן שתי שערות לא חיישינן שמא נשרו אלא אמרינן קטנה היא וממאנת והיינו דאמר רב נחמן אמר שמואל בודקין למיאונין היכא דקדיש לפני זמן או תוך זמן ובעל בתוך זמן ולא בעל לאחר זמן דלאו נישואין דאורייתא נינהו אלא נישואין דרבנן נינהו ואיפרק קושיאן כהוגן הדין הוא סברא דילן וסברא תריצא ומעליא הוא וחזינן למקצת רבוואתא בהאי ענינא דכתבין מילי דלא מיסתברן ומשום הכי לא כתבינן להו:

 

נימוקי יוסף

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נימוקי יוסף על הרי"ף