רי"ף על הש"ס/יבמות/דף לב עמוד ב

הלכות רב אלפס

צריכי דיינין למיקבע דוכתא דכתיב (דברים, כה) ועלתה יבמתו השערה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדו עובדא בחמשה כמאן כרבי יהודה והא הדר ביה ר' יהודה לפרסומי מילתא כעלמא אמר רב כהנא הוה קאימנא קמיה דרב יהודה אמר לי תיב אזירזא דקני למלויי חמשה לפרסומי מילתא רב שמואל הוה קאי קמיה דרב יהודה אמר ליה סק ותא לזירזא דקני למלויי חמשה לפרסומי מילתא א"ל תנינא בבית דין של ישראל ולא בבית דין של גרים ואנא גר אנא אמר רב יהודה כגון רב שמואל בר יהודה מרענא שטרא דממונא אפומיה אמר רבא גר דן את חבירו דבר תורה דכתיב שם טז שום תשים עליך מלך עליך הוא דבעיא מקרב אחיך אבל גר דן את חבירו ואם היתה אמו מישראל דן ואפילו ישראל ולענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל (בגמרא איתא שנאמר ונקרא שמו בישראל ) מאי טעמא תרי בישראל כתיבי:

חלצה במנעל חליצתה כשרה אמר רבא אמר רב כהנא אמר רב אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל לכתחילה שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל ומנעל לכתחילה מ"ט לא גזירה משום מנעל המרופט אי נמי משום חצי מנעל אמר רב אי לאו דחזיתיה לחביבי דחלץ בסנדלא דאית ליה שנאצי אנן לא הוה חליצנא אלא בסנדלא דטייעא מ"ט משום דמיהדק טפי והאי דידן אף ע"ג דאית ביה חומרתא קטרינן ביה מיתנא כי היכי דתיהוי חליצה מעלייתא פירוש סנדלא דטייעא כגון האי דקארו ליה ישמעאלים תאסומ"א דעביד ליה לפי מדת איסתוירא דכרעיה ועביד ליה חומרתא ומכניף רצועות דסנדל כולה ומעייל להו בחומרתא וכד בעי מעייק ליה וכד בעי מרווח ליה אמר רב יהודה אמר רב התרת יבמה לשוק כשמיטת רוב העקב מיתיבי התיר רצועות מנעל וסנדל או ששמט רוב הרגל חליצתה פסולה טעמא דשמט הוא הא שמטה היא חליצתה כשרה רוב הרגל אין רוב העקב לא לא היינו רוב הרגל היינו רוב העקב ואמאי קרו ליה רוב העקב משום דכולה חילא דכרעא עליה דחיס מסייע ליה לרבי ינאי דאמר רבי ינאי בין שהתיר הוא ושמטה היא בין שהתידה היא ושמט הוא חליצתה פסולה עד שתתיר היא ותשמיט היא וכן הלכה:

אמר רב יהודה אמר רב יבמה שגדלה בין האחים מותרת לינשא לאחד מהם ואין חוששין שמא חלצה לאחד מהן טעמא דלא חזינא הא חזינא חיישינן שמא כיוונה ואע"ג דתניא בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהן כאחת הני