רי"ף על הש"ס/יבמות/דף ד עמוד א

הלכות רב אלפס

דאי אשמעינן יש זיקה הוה אמינא ה"מ בחד אבל בתרי אין זיקה קמ"ל הלכה כר' יהודה בן בתירא ואי אשמעי' הלכה כר' יהודה בן בתירא הוה אמינא ה"מ מחיים אבל אחר מיתה פקעה לה זיקה קמ"ל דזיקה בכדי לא פקעה וכן הלכתא:

מתני' כלל אמרו ביבמה כל שאיסורה איסור ערוה לא חולצת ולא מתייבמת איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת איסור מצוה שניות מדברי סופרים איסור קדושה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר:

גמ' אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת. אחותה דמאן אילימא אחותה דאיסור מצוה כיון דמדאורייתא רמיא קמיה קא פגע באחות זקוקתו אלא אחותה דאיסור ערוה (לשון הרב אלפס ) כגון שלשה אחים שנים מהן נשואים שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות והיתה אחת מהן אסורה עליו איסור ערוה אסור בה ומותר באחותה רצה חולץ רצה מיבם וזו היא שאמרו אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת:

איסור מצוה שניות מדברי סופרים ואמאי קרו לה איסור מצוה אמר אביי מצוה לשמוע דברי חכמים:

איסור קדושה אלמנה לכהן גדול . ואמאי קרו לה איסור קדושה דכתיב (ויקרא, כא) קדושים יהיו לאלהיהם:

אלמנה לכהן גדול וכו':

לא שנא מן האירוסין ולא שנא מן הנשואין ת"ר מה הן שניות אם אמו ואם אביו ואשת אבי אביו ואשת אבי אמו ואשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם מן האב או מן האם וכלת בנו וכלת בתו ומותר אדם באשת חמיו ובאשת חורגו ואסור בבת חורגו וחורגו מותר באשתו ובבתו ואשת חורגו אומרת אני מותרת לך ובתי אסורה לך:

בת חורגו דאורייתא היא דכתיב שם יח את בת בנה ואת בת בתה אלא משום דקא בעי למיתני סיפא אשת חורגו אומרת אני מותרת לך ובתי אסורה לך דאף על גב דבתי אסורה לך מדאורייתא בדידי לא גזרו רבנן תנא רישא נמי בת חורגו אי הכי אשת חמיו נמי תימא אני מותרת לך ובתי אסורה לך הא פסיקא ליה והא לא פסיקא ליה דזמנין