רי"ף על הש"ס/חולין/דף מו עמוד א

הלכות רב אלפס

במכירי כהונה ולויה רבא ורב ספרא איקלעו לגבי מר יוחנא בר רב חנא בר אדא ואמרי לה לבי יוחנא בר רב חנא בר ביזנא עבדו ליה עגלא תילתא א"ל רבא לשמעיה זכי לן מתנתא דבעינא למיכל לישנא בחרדלא זכי ליה.

רבא אכל רב ספרא לא אכל אקריון לרב ספרא בחלמיה (משלי כה) מעדה בגד ביום קרה אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה דלמא משום דעברי אשמעתיה דמר אקריון הכי אמר ליה כי אמרי אנא שמעא על כרחיה מזכה וכי אמרי אנא היכא דלא אפשר ליה והכא אפשר ליה אלא מאי טעמא אקריון (ד"ת מ"ז) (כלפי רב ספרא) כלפי רבא אקריון ולקרויה לרבא נזוף הוה מההוא מעשה דתעניות (תענית כד:) דאטרח קמי שמיא ואתא מטרא בתקופת תמוז ואחזי ליה אבוה בחלמיה ואמר ליה איכא דמטרח קמי שמיא כולי האי ושני דוכתיה ואשכחיה לדוכתיה דמרגש בסכיני אההיא נזיפה דיליה אמר ליה אביי לרב דימי פשטא דקרא במאי כתיב א"ל בשונה לתלמיד שאינו הגון דאמר רב יהודה אמר רב כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל לגיהנם שנאמר (איוב כ) כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו ואין שריד אלא ת"ח שנאמר (יואל ג) ובשרידים אשר ה' קורא:

אמר רב הונא ואם היה לו כהן שותף בראש פטור מן הלחי. שותף ביד פטור מן הזרוע. שותף בבני מעים פטור מן הקיבה וחייא בר רב אמר אפי' שותף באחד מהן פטור מכולם והלכתא כרב הונא דהא איתותב חייא בר רב מהא דתניא הראש שלי וכולה שלך אפי' אחד ממאה בראש פטור מן הלחי וחייב בכולן וסלקא ליה בתיובתא:

תניא מקום שנהגו למלוג בעגלים לא ימלוג את הזרוע להפשיט את הראש לא יפשיט את הלחי ואם אין שם כהן מעלן בדמים ואוכלן מפני הפסד כהן מ"ט נתינה כתיב בהו אבל לקט שכחה ופאה דלא כתיב בהו נתינה אי ליכא עני דשקיל להו לא צריך לאסוקינהו בדמי דכתיב (ויקרא יט) לעני ולגר תעזוב אותם ולא לעורבים ולא לעטלפים:

מתני' איזהו הזרוע מן הפרק של ארכובה ועד כף של יד והוא של נזיר וכנגדו ברגל שוק ר' יהודה אומר שוק מן הפרק של ארכובה ועד סובך של רגל אי זהו הלחי מן הפרק של לחי עד פיקה של גרגרת:

גמ' ת"ר הזרוע זרוע ימין אתה אומר זרוע ימין או אינו אלא שמאל ת"ל הזרוע.

פירוש לימא זרוע אלא הזרוע כלומר הזרוע הידוע והוא של ימין.

הלחיים להביא צמר שבראשי כבשים ושער שבזקן תיישים.

הקיבה להביא חלב שעל גבי הקיבה אמר ר' יהושע כהנים נהגו בו עין יפה ונתנוה לבעלים: