רי"ף על הש"ס/חולין/דף לז עמוד א

הלכות רב אלפס

מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים:

העוף עולה עם הגבינה על השולחן ואינו נאכל כדברי בית שמאי ובית הלל אומרים לא עולה ולא נאכל אמר רבי יוסי זה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל באיזה שולחן אמרו בשולחן שהוא אוכל עליו אבל בשולחן שהוא סודר עליו את התבשיל נותן זה בצד זה ואינו חושש:

גמ' מדקתני הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים שמעינן דעוף אסור על הנודר מן הבשר והוא הדין לקרבין ולבני מעיין וסתמא כרבי עקיבא דאמר כל מידי דמימלך עליה שליח מיניה הוא דתנן בנדרים הנודר מן הירק מותר בדלועין ור"ע אוסר אמרו לו לר"ע והלא אומר אדם לשלוחו קח לנו ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין אמר להם וכן הדבר כלום אומר לא מצאתי אלא קטניות אלא שהדלועין בכלל ירק ואמרינן עלה (נדרים נד:) מאן תנא דפליג עליה דר' עקיבא רשב"ג הוא דתניא הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ובראש וברגלים ובקנה ובלב ובעופות ומותר בבשר דגים וחגבים רשב"ג אומר הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ומותר בראש וברגלים ובקנה ובלב ובעופות ואין צריך לומר בשר דגים וחגבים וכן היה רשב"ג אומר קרבין לאו בשר ואוכליהן לאו איניש ומדסתם לן תנא הכא כר' עקיבא שמעינן דהילכתא כותיה ואע"ג דלא קי"ל דיש סדר למשנה בתרי מסכתא ואיכא למימר דילמא סתם ואחר כך מחלוקת היא ואין הלכה כסתם אפ"ה הוה ליה ספיקא דאורייתא וספיקא דאורייתא לחומרא הילכך הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ואינו מותר אלא בחגבים בלבד אבל בבשר דגים אסור משום דממליך עלייהו שליחא והאי דקתני הכא מותר בבשר דגים אוקימנא בפרק הנודר מן הירק (שם) כשהקיז דם וכייבין ליה עיניה בתחלת אוכלא דלא אכיל דגים דדגים קשין הם לתחלת אוכלא הא לאו הכי אסור אפילו בבשר דגים משום דממליך עלייהו שליחא.

גרסינן בי"ט בפ"ק (ביצה ו:) השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן בחלב:

תני אגרא חמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורין וי"א באפקוליס הוא תני לה והוא אמר לה בלא קינוח הפה ובלא נט"י:

רב יצחק בר רב משרשיא איקלע לבי רב אשי אייתו ליה גבינה ואכיל ואייתו ליה בישרא ואכיל כי לא משי ידיה.

אמרו ליה והא תני אגרא חמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפקוליס פירוש מטלית עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא אמר להו הני מילי בליליא אבל ביממא הא קא חזינא: