רי"ף על הש"ס/גיטין/דף לח עמוד ב

הלכות רב אלפס

באומר נאמנת עלי לומר שלא פייס ואיכא מאן דמתני לה אמתני' מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש הרי זה גט וליחוש שמא בא אמר רבה בר רב הונא הכי אמר אבא מארי משמיה דרב באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי מאן דמתני לה אמתניתין כ"ש אברייתא ומאן דמתני לה אברייתא אבל אמתני' לא אם לא באתי קאמר והא לא אתא:

מתני' הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ומת בתוך י"ב חדש אינו גט הרי זה גיטיך מעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש ה"ז גט אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש כתבו גט ותנו לאשתי כתבו בתוך י"ב חדש ונתנו לאחר י"ב חרש אינו גט:

גמ' אמר אביי הכל מודים היכא דאמר לה לכשתצא חמה מנרתיקה לכי נפקא אמר לה ואי מאית בליליא הוי גט לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה על מנת שתצא חמה מנרתיקה מעכשיו קאמר לה והוה לה גט מחיים כדרב הונא דאמר רב הונא כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דאמי לא נחלקו אלא באם תצא

רבנו ניסים (הר"ן)

כמו שכתב הרי"ף זכרונו לברכה בתשובה דכיון שאם נתקרע הגט או שאבד הרי זה גט כל שכן שאינו יכול לבטלו וכן כתב רב אחא גאון זכרונו לברכה בשאלתות דראשי המטות אבל כשהסכימה היא בביטול התנאי משמע מהכא דבטל הגט דהא פרכינן ליחוש שמא פייס ומיהו דוקא בתנאי שהוא בידם שלא יתקיים שמתוך שבידם שלא יתקיים יכולים הם לומר שאף על פי שיתקיים יהא כאילו לא נתקיים אבל בתנאי שהוא מתקיים על רחן אין בידם לומר שיהא כאילו לא נתקיים דאי לא תימא הכי לעיל בפרקין בגמרא דשקלינן וטרינן בראוה שנתייחדה עמו באפילה אי חוששין משום קדושין או לא למה לא חששו בבטול התנאי דהא אמתניתין דאם מתי קיימין אלא ודאי כל תנאי שהוא מתקיים על כרחן אין בידם לבדטו אבל בתנאי שאפשר להתבטל רשאין לבטלו ולפיכך כתב הרמב"ן ז"ל [דאומר] על מנת שתתני לי מאתים זוז אם קבלה עיה שלא תקיים התנאי ולא תתגרש באותה נתינה בטל הגט מעתה ואין צריך לומר שאם לא נתנה לשם תנאי ונתנה לו לשם מתנה דגט בטל אלא אפילו אמרה אחר כך נותנת אני ומקיימת התנאי כבר נתבטל שכיון שבידם לבטל התנאי שלא תתן מכיון שבטלוהו בטל לגמרי ושוב אין לו קיום ואני תמה אם איתא שהיא יכולה לבטל התנאי לומר שאף על פי שנתקיים יהא כאילו לא נתקיים ולבטל הגט בכך היכי אסיקנא לעיל כדאמרינן מחולי ןלך דאינה מגורשת נהי דמעיקרא לצעורה איכוין למה לא יהא בידו לומר שיהא כאילו לא נתקיים ולבטל הגט בכך היכי אסיקנא לעיל כדאמרינן מחולין לך דאינה מגורשת נהי דמעיקרא לצעורה איכוין למה לא יהא בידו לומר שיהא כאילו נתקיים כם שבידה למר שיהא כאילו לא נתקיים ולפיכך אני אומר שבכל גט הניתן במעכשיו או בעל מנת דכאומר מעכשיו דמי ואין ביד שניהם לבטל התנאי אלא דוקא במתנה להנאתה של אשה כי הכא שהתנה אם לא באתי וכל זמן שאעבור מכנגד פניך דמסתמא להנאתה מתנה עמה ולומר שאם לא ינהוג עמה בזמן זה מנהג אישות שלא תתעגן מחמתו ותהא מגורשת ומשוםה כי פרכינן וליחוש שמא פייס ומחלה לו והויא כאומרת כלום אמרת אלא להנאתי זו היא הנאתי אבל במתנה עמה על מנת שתתני מאתים זוז ונתגרשה מעכשיו ודאי לא כל הימנה לומר שאפילו (קיימה) תנאה שלא תהא מגורשת וההיא ברייתא דלעיל דבטלו דבירו האחרונים את הראשונים או תתפרש כדברי רש"י זכרונו לברכה או אתיא כמאן דאמר דאומר על מנת לאו כאומר מעכשיו דמי:

ואיכא דמתני לה אמתניתין וכו' כל שכן אברייתא שהיה הולך ובא:

אבל אמתניתין דאמר בתוך שנים עשר חדש ולא ראינו שבא בעיר משיצא לא חיישינן שמא בא ואפילו לא הימנה עליה מעיקרא הוי גט דהא לא אתא והרי"ף ז"ל כתב לשונות הללו סתם ונראה שהוא פוסק כלישנא בתרא ואפילו אמתניתין בעינן נאמנת עלי והכי נמי מוכח בגמרא בפרק כל הגט דפרכינן וליחוש שמא פייסה מי לא תנן מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש וכו' ואמר רבה בר רב הונא באומר נאמנת עלי שלא באתי אלמא סוגין דעלמא כמאן דמתני לה אמתניתין וכן דעת רבינו חננאל ז"ל והראב"ד ז"ל בהשגת אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפרק תשיעי מהלכות גירושין הרי זה גיטיך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד יב"ח אין חוששין שמא בא בסתר וטעמו ז"ל לפי שהוא סובר דהאי חשש דשמא פייס ובא מדרבנן בעלמא נינהו שכך כתב בפרק זה ומפני חשש זה יהא הגט פסול וכבר ביאר ז"ל בפרק עשירי שכל מקוםש הוא מזכיר פסול אין פיסולו אלא מדברי סופרים בלבד ולפיכך הוא פוסק בלשונות הללו להקל:

מתני אינו גט דכיון דלא מגרש לה אלא כי היכי דלא תיפול קמי יבם אף הוא אינו רוצה שיחול גיטה אלא לאחר מיתה דסבר הוא דיש גט לאחר מיתה אבל הכא דתלה באם לא באתי סלקא דעתך אמינא שמעכשיו משמע קמ"ל אי נמי סד"א התם משוםה כי אמרי' דכי לא אמר מעכשיו כלאחר מיתה דמי דחיישינן דלמא אינו רוצה בגירושיה כלל דיודע הוא שאין גט לאחר מיתה קמשמע לן אי נמי סלקא דעתך אמינא התם משום הכי אמרינן דכי לא אמר מעכשיו כלאחר מיתה דמי דחיישינן דלמא אינו רוצה בגירושיה כלל דיודע הוא שאין גט לאחר מיתה ולפיוסה איכוין אבל הכא דאפילו נימא דלאחר שלא יבא משמע מכל מקום כי לא מת גירושיה חיילי ולגירושיה קא מכוין הלכך סלקא דעתך אמינא שאם לא באתי גרידא מעכשיו משמע קמשמע לן ובהכי מיתרצא לי לישנא דנקט אביי בגמרא הכל מודים כל היכא דאמר לכתצא חמה מנרתיקה וכו' ואמאי לא נקטה בגוונא דמתני' ולימא הכל מודים היכא דאמר לה לאחר שלא אבא וכו' לא נחלקו אלא באם לא אבא אלא [דסירכא] דרבותא דמתניתין נקט דלא מיבעיא (דפסולה) גיטא בתנאי שאפשר שלא יתקיים אמרינן דלרבנן אם לאו כאומר מעכשיו דמי אלא אפילו תלה בתנאי המתקיים ודאי דסד"א דמעכשיו גמר ומגרש קמשמע לן דאפילו הכי לרבנן אם לאו כאומר מעכשיו דמי:

כתבו בתוך שנים עשר חדש אף על פי שנתנו לאחר יב"ח אינו גט דלא תימא שלא הקפיד אלא על הנתינה אלא אף על הכתיבה הקפיד:

גמ' התירוה לינשא דאף על גב דלא אמר מעכשיו דמסתמא מעכשיו קאמר לה:

בי דינא דשרו משחא שמן של גוים והוא רבי יהודה נשיאה שהיה בימי האמוראים בן בנו של רבינו הקדוש כדאמרינן במסכת עבודה זרה מסתמיך ואזיל ר' יהודה נשיאה אכתפיה דרבי שמלאי וכו':

כרבי יוסי בבבא בתרא הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה רבי יוסי אומר אינו צריך שזמנו של שטר מוכיח עליו שלהכי אכתוב זמן בשטרא לידע שמהיום נתן לו גוף הקרקע שלא ירשו אחיו עמו והפירות לאחר מיתה:

הכל מודים היכא דאמר לה לכשתצא חמה מנרתקה פירש רש"י ז"ל האומר לאשתו בלילה הרי זה גיטיך לכשתצא חמה מנרתקה לכי נפקא אמר לה ואי מית בלילה לא הוי גט וגבי מתניתין נמי הרי זה גיטיך לכשלא אבא אחר שנים עשר חדש לא הוי גט וליכאל מיסמך אזמנו של שטר מוכיח עליו דהא בהדיא אמר לכשלא אבא לאחר שנים עשר חדש יהא גט אבל לא מעכשיו נראה מדבריו דאפי' רבי יוסי מודה דבכה"ג לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו דנימא דליהוי כמהיום ולאחר מיתה וליהוי גט ואנו גט דליתא דכיון דבהדיא אמר לכשתצא לא חיישינן לזמנו של שטר למחשביה כמהיום ולכשתצא אלמא לא הוי גט כלל ואף על גב דרבי יוסי כי אמרה בכותב נכסיו לבנו לאחר מיתה אמרה שאני היום דאיכא תרי מילי גופא ופירות ואיכא לקיומינהו לתרוייהו גופא מהיום ופירי לאחר מיתא [אבל הכא לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עלחיו דהא לכשתצא קאמר דמשמע ולא מהיום] והקשו עליו מדאמרינן לעיל בגמ' בלישנא בתרא דרב הונא אמר בהרי זה גיטיך לאחר מיתה דלדברי רבי יוסי חולת ואקשינן פשיטא ואם איתא דאביי פליג בהאי מאי פשיטותא ואפשר דאין הכי נמי [דהוי מצי] לתרוצא הכי אלא פרקינן פירוקא אחרינא דאיצטריך לאשמועינן דלא סבר לה רבי יוסי כרבי ורבי יוסי גופיה איצטריך למעוטה דאמר כזה גט כדאיתא לעיל גמרא ונמצא לפי שיטה זו שאפילו נחוש לדברי רבי יוסי הרי זה גיטיך לאחר מיתה לא אמר כלום ומתיבמת אבל רש"י ז"ל עצמו פירש בפרק אין מעמידין בענין אחר דהכי קאמר הכל מודים וכו' וכי מיית בליליא לא הוי גיטא כלומר דאפילו רבי יוסי מודה דלא הוי גט גמור דנהי דאית ליה לרבי יוסי אפילו בכי הא זמנו של שטר מוכיח עליו מכל מקום הוה ליה כמעכשיו ולכשתצא ומספקא ליה לרבי יוסי אי תנאה הוי אי חזרה הוי כדמספקא להו לרבנן במהיום ואף על גב דאמרינן לא הוי גיטא לאו דלא הוי גיטא כלל אלא דלא הוי גט גמור ואשכחן דכותיה דאמר (רבה) רבא לעיל בגמרא כשאמות ולאחר מיתה אין זה גט ומוקמינן לה לחד לישנא דאמר מהיום ורבנן ובודאי דלהאי לישנא כי קאמר אין זה גט אין זה גט גמור קאמר דליכא למימר דלא הוי גיטא כלל דהא בהדיא תנן מהיום ולאחר מיתה גטי ואינו גט ה"נ הכי קאמר הכל מודים דלא הוי גט גמור ולרבנן אינו גט כלל ואפילו לרבי יוסי לא הוי גיטא מעליא וחולצת ותמיהני דהיכי לימא דהכל מודים כיון דבהאי גוונא גופא פליגי ואי משום דאפילו לרבי יוסי לא הוי גיטא מעליא פשיטא והאי מילתא לא שייכא בפלוגתייהו כלל ואפשר דאיצטריך לאשמועינן דאף על גב דרבי יוסי מיקל בתנאי אפילו הכי לא סבר לה כרבי דאמר מהיום ולאחר מיתה דגיטא מעליא הוי וכדאיתא בסוגיין לעיל בגמ':

לא נחלקו אלא באם תצא ודכותה אם לא באתי (ואע"ג) דאמרינן לעיל בפירקין גבי אם מתי דשתי לשונות משמע [משמע] מעכשיו ומשמע לכשימות [אמר מהיום כמעכשיו דמי לא אמר כלאחר מיתה דמי הלכך פליגי רבותינו המתירים סברי כרבי יוסי] באם מתי גרידא אמרינן לעיל דכלאחר מיתה דמי וכתב הרמב"ן ז"ל שלפי פירוש רש"י זכרונו לברכה שמעמידה במתנה עם אשתו בלילה ומת באותו לילה ולרבי יוסי כשר משום זמנו של שטיר מוכיח עליו ושמעינן מינה דשכיב מרע שאמר מהיום אם מתי ומת בו ביום דהרי זה גט דמהיום כמעכשיו דמי שהרי זמנו של שטר יום הוא שהרי אין כותבין שעות ומכשירין אותו לרבי יוסי וזה שלא כדברי רת"ם שכתב בסדר הגט שלו ניחא לי מעכשיו ממהיום דאי מיית בההוא יומא לא ידענא מה אדון בה ולי מהא לא איריא דנהי דבגיא דש"מ איכא לספוקי דילמא מסוף היום קאמר הכא ליכא למימר הכי דהא קאמר אם תצא ואפילו תימא דהוי כאחר שתצא מכל מקום דבריו מוכיחין שדעתו לגרשה קודם סוף היום הילכך על כרחין [מתחלת היום] קאמר אבל בש"מ דאמר מהיום אם מתי דילמא מסוף היום קאמר ועוד הקשה עליו אם כן רב דאתקין בגיטין פטרית פלוניתא אינתתי מיומא דנן ולעלם כדאיתא לקמן בפרק המגרש אמאי לא איתקין מעכשיו ולעולם משום שכיב מרע דמית ביומיה דהא רובא כי תקיף להו עלמא טובא יהבי גיטא ולדידי לא קשיא דרב לתקוני דלא נסמוך עליה דרבי יוסי עבד הכי ובשלמא כי תקין מהיום מינכר שפיר דלא סמכינן עליה

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט