רי"ף על הש"ס/גיטין/דף לז עמוד ב

הלכות רב אלפס

הלכתא כוותיה.

ת"ר הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים על מנת שתניקי את בני שתי שנים אע"פ שלא נתקיים התנאי הרי זה גט לפי שלא אמר אם תשמשי ואם לא תשמשי אם תניקי ואם לא תניקי דברי ר' מאיר וחכמים אומרים נתקיים התנאי הרי זה גט לא נתקיים התנאי אינו גט והלכתא כרבנן ואע"ג דקי"ל דבעינן תנאי כפול הני מילי דאם תשמשי ואם לא תשמשי כענין שנאמר במדבר לב אם יעברו בני גד ואם לא יעברו וכדאתקין שמואל בגיטא דש"מ אבל בעל מנת לא וקי"ל דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי תנו רבנן אמר לה בפני שנים ה"ז גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים וחזר ואמר לה בפני שנים הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז לא ביטלו דבריו האחרונים את הראשונים רצתה משמשתו רצתה נותנת לו מאתים זוז אבל אם אמר לה בפני שנים הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה בפני שנים הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי שלש מאות זוז בטלו דבריו האחרונים את הראשונים ואין אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפין אהייא אילימא אסיפא הרי ביטל אלא ארישא מהו דתימא כל לקיומי תנאה

רבנו ניסים (הר"ן)

לאשמועינן דשמוש יום אחד שמוש מיקרי ואיקיים תנאי דסתם כדמפרש יום אחד דמי ונמצא לפי שיטה זו דבין לרבא בין לרב אשי כל שלא התחילה להניק ומת אינו גט ומכל מקום לדברי כולם נראה דיום אחד לאו דוקא אלא אפילו שעה אחת ותוכל ללמוד זה ממה שפירש"י ז"ל במאי דפרכינן אלא לרב אשי מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא דאי יום אחד דוקא לא הוה פריך ליה מידי לפי שיטתו:

ואיכא מאן דאמר כיון דדייקא מתני' כוותיה דרבא הלכתא כוותיה וכתב הרשב"א ז"ל דבדיני ממונות כיוצא בזה אם אמר לו בית זה נתון לך במתנה על מנת שתזון את בני או את אבי ולא פירש לו זמן דלרבא צריך לזונן כל ימי חייהם ולרב אשי כמפרש יום אחד או שנה אחת דמי ואיכא למימר דלכולי עלמא לענין ממונא סתם כמפרש כל ימי חייו ולא פליג רב אשי אלא לגבי גיטין דלצעורה קא מכוין אחת והרי צערה יום אחד או שעה אחת והדבר צריך תלמוד ע"כ:

תנו רבנן הרי זה גיטיך וכו' לפי שלא אמר לה אם תניקי יהא גט ואם לא תניקי לא יהא גט דבעינן תנאי כפול והלכתא כרבנן דבעל מנת לא בעינן תנאי כפול:

תנו רבנן אמר לה בפני שנים הרי זה גיטיך וכו' ולא מסרו לה בפניהם דאי מסרו לה איגרשה לה בהאי תנאה ותו לא מצי לאתנויי תנאה אחרינא אלא כך אמר לה בפניהם כשאמסרנו לה לא אמסרנו לה אלא על מנת כן:

וחזר ואמר לה בפני שנים כו' ומסרו לה לא בטל כו' שלא בא זה להוסיף [מדלא אמר לה ע"מ שתתני מאתים זו] תוספת על תנאי ראשון ולא בא גם כן לבטל [מדלא בטל] תנאו הראשון בפני אלו אלא הכי קאמר לה או תנאו ראשון או מאתים זוז:

ג' מאות ודאי עקר ליה לתנאי קמא כך פירש"י ז"ל ועל דרך זה שנויה בתוספתא דתניא התם אמר לשנים תנו גט לאשתי על מנת שתמתין לי שתי שנים וחזר ואמר לשנים תנו גט לאשתי על מנת שתתן לי ק"ק זוז לא בטלו דבריו אחרונים את הראשונים אלא הרשות בידה רצתה תמתין רצתה תתן אמר לשנים תנו גט לאשתי על מנת שתמתין לי שתי שנים וחזר ואמר לשנים תנו גט לאשתי על מנת שתמתין לי שלש שנים בטלו דבריו האחרונים את הראשונים ואין אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפין לתת לה גט ע"כ ואף על פי שאין זה שוה לגמרתינו מכל מקום נראה ממנו דלאו בשנתן לה גיטה בתנאי הראשון עסקינן ועוד נראה ממנה דאפילו בשעה שאמר תנאי שני לא מסרו אלא לאחר מכאן שלא כדברי רש"י ז"ל שכתב וחזר ואמר לה בפני שנים ומסרו לה ואפשר דבכי האי גוונא תנאי דבשעת מעשה מבטל דבריו הראשונים אף על פי שבתחלה אמר בפני שנים כשאתן גט לאשתי על מנת כן אתננו לה ולא דמי לההיא דתניא בתוס' דקדושין [זה אומר במנה] וזה אומר במאתים והלך זה לביתו [וזה לביתו] ואחר כך תבעו זה את זה וקדשו אם האיש תבע את האשה יעשו דברי האשה וכו' דאלמא על דעת ראשון גמרו מעשה דשאני התם דסתם הוא אבל התנה תנאי אחר אין לנו ולפיכך לפי דרכו של רש"י זכרונו לברכה כך יש לאומרה שאמר בפני ב' הראשונים על מנת כן אתן לה ולא מסר לה וכן בפני האחרונים ולא מסר לה וכשמסר לה לאחר כן מסרו לה בפני כולם סתם ועל תנאין הראשונים מסר והא דקתני הרי זה גיטיך על מנת לאו דאמר הכי בפירוש אלא דהוא כמאן דפריש וכן העמידה רב אחא משבחא ז"ל בדלא מטא גיטא לידה מתנאה קמא אבל אחרים פירשו דהכא בשנתן לה גיטה ואמר על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים ואחר כך אמר שתתני לי מאתים זוז וכה"ג לא בטל אלא רצתה משמשתו רצתה נותנת לו מאתים זוז שכיוןש לא קיימה תנאי ראשון נמצא הגט לבעל ומתגרשת בתנאי שני מאמירה שניה ואף על גב דתניא בתוספתא ה"ז גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר הרי זה גיטיך מעכשיו לא אמר כלום כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הא גיטיך מעכשיו ליתא אלא אפילו אמר לה הרי זה גיטיך מעכשיו בלא שום תנאי הרי זה גט דקיימא לן כרבי דאמר בפרק הזורק עד שיאמר לה הא גיטיך וההיא כרבי שמעון בן אלעזר דבעי שיטלנו הימנה ויתננו לה וסיפא דקתצני בטלו דבריו אחרונים את הראשונים ה"נ הוא דכיון דאמר הרי זה גיטיך על מנת שתתן לי שלש מאות זוז וקבלה עליה הרי בטלו שניהם תנאי ראשון וכיון שהתכימו שניהם לבטלו אפי' נתקיים אינו כלום ומתגרשת מנתינה זו על תנאי זה השנו ובודאי שזה מן התימה שכיון שנתנו לה בע"מ שהוא כאומר מעכשיו היאך הוא ביד שניהם לבטלו ועוד אכתוב בזה בסמוך בס"ד:

ואין אחד מן העדים הראשונים ואחד מןה עדים האחרונים מצטרפין להעיד שהיה תנאי בגט זה וכל זמן שלא יבאו שנים באחד מן התנאים הגט כשר על ידי עדי החתימה ולאו כל כמינייהו דהנך לשוויי תנאה בגיטא:

אילימא אסיפא פ]שיטא דאין אחד מן הראשונים כלום שאפי' באו שניהם אינן כלום דהא בטיל ליה ההוא תנאה:

אלא ארישאדקאמר או האי או האי מהו דתימא הואיל ומתקים גיטא בחד מהני תנאי הוו להו כחד תנאה וכל סהדי

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט