רי"ף על הש"ס/גיטין/דף לה עמוד א

הלכות רב אלפס

קביל עליה כל אונסא דמיתיליד בה לסוף אפיקו בה נהרא אתו לקמיה דרבינא א"ל זיל שפי ליה דהא קבילת עלך כל אונסא דמתיליד בה אמר ליה רב אחא בר תחליפא לרבינא אונסא דלא שכיח הוא איגלגל מילתא ומטת לקמיה דרבא אמר אונסא דלא שכיח הוא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע זבון שומשמא אגודא דנהר מלכא אגורו מלחי למעברינהו וקבילו עליהו כל אונסא דמתיליד לסוף איסתכר נהר מלכא נקטו מלחי אמרי להו אגורו חמרא ואפקינהו ניהלן דהא קבילתון כל אונסא דמתיליד אתו לקמיה דרבא אמר להו קאקי חיוורי משלחי גלימא דאנשי אונסא דלא שכיח הוא והלכתא כרבא׃ מתני' לא תתייחד עמו אלא על פי עדים אפילו עבד אפילו שפחה חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה:

מה היא באותן הימים ר יהודה אומר הרי היא כאשת איש לכל דבר רבי יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת:

גמ' תאנא ובלבד שימות ולכי מאית הוי גיטא והא קיימא לן אין גט לאחר מיתה אמר רבא באומר מעת שאני בעולם תנו רבנן ימים׃ שבינתים בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה ומטמא לה כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שאינה צריכה הימגו גט שני דברי ר' יהודה רבי מאיר אומר בעילתה תלויה רבי יוסי אומר בעילתה ספק וחכמים אומרים מגורשת (ואינה מגורשת) (ב' תיבות אלו לכל דבר אינו בגמ' דידן ועי' מ"ש הרא"ש ע"ז הביאו כאן בשלטי גבורים אות ג' ) לכל דבר ובלבד שימות:

רבנו ניסים (הר"ן)

בשעמד לא אלא ודאי כדכתבינא ומיהו ה"מ בש"מ שאומר כן לפי שדעתו בכך אבל בבריא שהתנה ואמר אם מתי תנאה דלעולם הוא ואע"פ שסוף התנאי להתקיים שסוף אדם למות מצינו תנאה כיוצא בו כדאמרינן לקמן על מנת שתצא חמה מנרתקה:

גרסי' בגמרא ת"ר הרי זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה ונפל עליו הבית או נשכו נחש אינו גט פירש רש"י ז"ל דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה ולא אמר אלא אם ימות על ידי החולי ומשום הכי אינו גט:

אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או נשכו נחש הרי זה גט מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא פירש"י ז"ל אי אונסא דלא שכיח אסיק אדעתיה רישא נמי להוי גיטא דהא מתוך אותו חולי מת דמחולי זה לא משמע אלא מתוך חולי זה שלחו מתם [אכלו] אי אין לנו פירש רש"י ז"ל על ידי מעשה שאירע באחד שאמר אם לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי ושלחו הדבר לארץ ישראל והשיבו אין לנו שיהא גט דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה וסיפא משבשתא היא ולזה הפירוש היה לו לרי"ף זכרונו לברכה לכתבו בהלכות ובתר הכי גרסינן ההוא גברא וכו' כדאיתא בהלכות:

קלב עליה כל אונסא דמתיליד בה שיפצה אותו המוכר:

אפיקו בה נהרא צוה המלך שיעבירו הנהר דרך אותו שדה:

שפי ליה העמידה לפניו בשופי:

אונסא שלא שכיח הוא ולא מיחייב ביה דלא אסקיה אדעתיה וגרסינן עלה בגמרא איתיביה רבינא לרבא אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או נשכו נחיש הרי זה גט והא אונסא דלא שכיח הוא וקא הוי גט אמר ליה רבא אימא רישא אינו גט אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא משום דקשיא רישא לסיפא לא מותבינן תיובתא [מיניה ואמר ליה אין] כיון דקשיא רישא לסיפא לא איתמר בי מדרשא ומשבשתא היא זיל בתר סברא דאונסא דלא שכיח הוא ע"כ והשתא קשיא טובא לרש"י ז"ל היכי אמרינן משום דקשיא רישא לסיפא לא מותבינן תיובתא [מינה וא"ל אין] כיון דקשיא רישא לסיפא לא איתמר בי מדרשא ומשבשתא היא זיל בתר סברא דאונסא דלא שכיח הוא ע"כ והשתא קשיא טובא לרש"י ז"ל היכי אמרינן משום דקשיא רישא לסיפא לא מותבינן תיובתא [מינה דודאי דלא דכיון דמרישא משמע דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה היכא מותבינן תיובתא] מסיפא אדרבה סייעיה מרישא לפיכך נראה כמו שכתב הרמב"ן זכרונו לברכה דכי אמרי' מאי שנא רישא ומ"ש סיפא סיפא הוא דקשיא לן אבל רישא לא קשיא ליה מידי דאפי' נימא דאונסא דלא שכיח מסיק איניש אדעתיה הכא שאני דבהדיא אמר מחולי זה וכיון שנשכו נחש הרי לא מת מאותו חולי אבל סיפא הוא דקשיא ליה משום דאם לא אעמוד מחולי זה משמע שאם לא יעמוד מחמת אותו חולי וכשנשכו נחש הרי לא מנעו אותו חולי מלעמוד ואמאי קתני הרי זה גט ומתני' נמי מוכחא דמחולי זה מחמת חולי זה משמע דקתני גבי מהיום אם מתי מחולי זה דאומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת אלמא מחולי זה מחמת אותו חולי משמע דאילו לפירוש רש"י ז"ל הכי הל"ל רואין אם מתוך חולי הראשון מת כלומר שלא פסק חולי הראשון מעליו אע"פ שלא מת ממנו ושלחו מתם דאכלו ארי אין לנו דמשמעות אם לא יעמו מחולי זה מחמת אותו חולי משמע והרי לא מת מאותו חולי ולא מיבעיא כי מת באונסא דלא שכיחא דלא הוי גיטא אלא אפי' מת נמי באונסא דשכיחא כיון שלא מת באותו חולי ממש אינו גט לפי זה אתי שפיר מאי דאמרינן משום דקשיא רישא לסיפא לא מותבינן תיובתא מיניה דה"ק דנהי דברייתא [משבשתא] היא משום דאם לא אעמוד מחולי זה הרי הוא כאם מתי מחולי זה [דרישא וה"ל למתני בתרוייהו אינו גט מכל מקוםש מעינן מינה דהיכא דלא אמר מחולי זה אלא אם מתי סתמא דאפילו אכלו ארי או הכישו נחש דהרי זה גט דאפילו אונס דלא שכיח מסיק אדעתיה ומדלא מתרץ רבא דהתם היינו טעמא משוםד אין אונס בגיטין שמע מינה דאף על גב דאין טוענין טענת אונס בגיטין באונס דלא שכיח טוענין דלא עדיפי גיטין מהיכא דקביל עליה כל אונסא דאפילו הכי אמרינן דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה ונמצאת אומר ששלשה מיני אונס הן אונסא דשכיח טובא ואונסא דשכיח ולא שכיח ואונסא דלא שכיח כלל אונסא דשכיח אפילו בממון לא הוי אונסא מדהוה ליה לאתנויי ולא אתני כדמוכח בריש כתובות ואונסא דלא שכיח כלל אפילו בגיטין טוענין בו טענת אונס אבל באונסא דשכיח ולא שכיח הוא דאיכא פלוגתא בין ממון לגיטין דבממון טוענים בו טענת אונס אבל בגיטין לא דקיימא לן אין אונס ביגטין וכמו שכתב הריא"ף ז"ל בפרק כל הגט והר"ם במז"ל סובר דמאי דאמרינן אכלו ארי אין לנו היינו לומר שאין לנו שיהא גט גמור ומספקא לן מילתא וספק מגורשת מיהא הויא ולפיכך כתב בפ' תשיעי מהלכות גרושין במהיום אם מתי מחולי זה ונפל עליו בית וכו' אינו גט אמר לה אם לא יעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או טרפו ארי הרי זה ספק מגורשת:

רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע זבון שומשמי לקחו שומשמים:

אגרוי מלחי שלחו להם ספנים להוליכם לביתם וקבילו עלייהו המוכרים כל אונסא דמתיליד בדרך:

איסתכר נהר מלכא ולא יכלו הספינות לעבור שעשו בנהר סכר שקורין אשקלוש"א:

אמרו ליה רב פפא ורב הונא למוכרים אגירו חמרי וכו':

קאקי חיוורי אווזים לבנים לפי שהיו זקנים:

משלחי גלימי מפשיטין בגדי אנשים כלומר פוסקין עליהם דין להנאתן:

מתני' לא תתייחד עמו זה שנתן לה הגט ואמר לה מהיום אם מתי לא תתיחד עמו שמא [יבא עליה ואיכא מאן דאמר בגמרא דחיישינן שמא] בלע לשם קדושין וצריכה גט שני וכגון דאיכא עדי יחוד דאמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עידי ביאה כדאיתא בהזורק ולמאן דלא חישי נמי מכל מקום פנויה היא ואסור להתייחד עם הפנויה אבל לאו משום גט ישן אתינן עלה דכיון דלרבנן דקיימא לן כוותייהו אם מת הרי היא מגורשת מעכשיו כדאיתא בגמרא תו ליכא משום גט ישן דלא חיישינן להכי אלא כשילעיזו עליה דגיטה קודם לבנה ואינו כן אבל הכא שהיא מגורשת גמורה לרבנן אם ילעיזו עליה כדין ילעיזו ומיהו לרבי יהודה דסבר דבינתים הרי היא כאשת איש לכל דבריה [ודאי ליכא למיחש משום קידושין ולדידיה היינו טעמא דלא תתייחד משום גט ישן ר' יודא אומר הרי היא כאשת איש לכל דבריה] וטעמייהו דר"י ור"י מפרש בגמ':

גמ' תאנא ובלבד שימות הא דקתני מגורשת ואינה מגורשת והוי באשם תלוי ובלבד שימות אבל אי לא מצת אגלאי מילתא דלאו גיטא הוא וחייב חטאת ופרכינן בין לרבי יוסי בין לר"י הא לדידהו לא הוי גיטא למפרע משעת מסירה אם כן לא הוי גט עד לאחר מיתה אמר רבא מעת שאני בעולם עיקר הפירוש דס"ל לר"י דמהיום אם מתי ר"ל מהיום שמתי בו כלומר שעה אחת לפני מיתתו ורבי יוסי מספקא ליה דלמא מהיום ממש קאמר או שמא מהיום שמתי קאמר וכרבי יהודה ולפיכך בעילתו ספק:

ימים שבינתים בין נתינה למיתה:

ומיטמא לה אם כהן הוא:

שאינה צריכה הימנו גט שני אם מת דסמוך למיתה הוי גט:

בעילתה תלויה הדבר תלוי עד שימות או יעמוד מחולי זה דלרבי מאיר משמע ליה מהיום משעת מסירת הגט וכשמת נמצאת מגורשת גמורה למפרע רבי יוסי אומר בעילתה ספק ואם ימות חייב באשם תלוי וכטעמא דפרישית:

וחכמ"א מגורשת ואינה מגורשת לכל דבר ובלבד שימות

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט