רי"ף על הש"ס/ביצה/דף טז עמוד א

הלכות רב אלפס

פרק ג

להיות מונים בתוך ביתם:

גמ' מאי אבל לא במדה אמר רבא שלא יזכור לו שם מדה אבל כלי העומד למדה ימלאנו:

אדבריה רב חסדא לרב עוקבא ודרש לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו אבל קודר הוא קב או קביים ונותן לפני בהמתו ואינו חושש פירוש קודר משער באומד דעתו והנחתום מודד תבלין ונותן לתוך הקדרה בשביל שלא יקדיח תבשילו:

אמר ר' יהודה בר אבא אמר רב מודדת אשה קמח לעיסתה כדי שתטול חלה בעין יפה ושמואל אמר אסור והא תנא דבי שמואל מותר אמר אביי השתא דאמר שמואל אסו' ותנא דבי שמואל מותר שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועי' דאסור וכן הילכתא ת"ר אין שונין קמח ביו"ט משום רבי פפוס ומשום רבי יהודה בן בתירא אמרו שונין ושוין שאם נפלו לתוכו צרור או קיסם ששונין:

דביתהו דרב יוסף הוה נהלה קימחא אגבא דמהולתא אמר לה חזי דאנא ריפתא מעליתא בעינא מינך:

דביתהו דרב אשי הוה נהלה קימחא אגביה דפתורא אמר רב אשי הא דידן ברתיה דרמי בר חמא היא ורמי בר חמא הוה שכיח קמיה דרב פפי מרי דעובדא ואי לאו דחזאי בבי נשא לא הוה עבדה:

ת"ר הולך אדם אצל רועה הרגיל אצלו ואומר לו תן לי גדי אחד או טלה אחד אצל טבח הרגיל אצלו ואומר לו תן לי כתף אחד או ירך אחת אצל פטם הרגיל אצלו ואומר לו תן לי תור אחד או גוזל אחד אצל נחתום הרגיל אצלו ואומר לו תן לי ככר אחד או גלוסקא אחת אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי עשרים ביצים או חמשי' אגוזים ועשרה אפרסקין חמשה רימונים ואתרוג אחד ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח ר"ש בן אלעזר אומר ובלבד שלא יזכיר לו סכום מנין פירוש סכום מקח כגון שיש עליו כסף לא יאמר לו תן לי בכסף ויש לך עלי כסף אחר הרי יש לך בידי שני כספים וסכום מנין לא יאמר לו הרי יש לך בידי חמשים אגוזים תן לי חמשים אחרים והרי יש לך בידי מאה:

סליקו להו אין צדין

פרק ד

המביא כדי יין ממקום למקום לא יביאם בסל ובקופה אבל מביא הוא על כתיפו או לפניו המוליך את התבואה לא יפשיל את הקופה לאחוריו אבל מביאה הוא בידו או לפניו ומתחילין בערימ' התבן אבל לא בעצים שבמוקצה:

גמ' תנא אם אי אפשר לשנות מותר:

רבנו ניסים (הר"ן)

פרק ג

מנין אלא שכך צריכין:

גמ' אבל כלי העומד למדה ימלאנו: עומד היינו שלא מדדו בו עדיין אלא שהוא עומד כשישבר זה שמודדין בו עכשיו יביא זה תחתיו אבל עדיין לא מדדו בו ומוכח בגמרא ללישנא קמא דלת"ק דקי"ל כוותיה אפילו כלי המיוחד למדה כלומר שכבר מדד בו ימלאנו וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכות שביתת יו"ט ותמהני על הרב אלפסי ז"ל שכתב אבל כלי העומד למדה ימלאנו ונ"ל דכי שרינן הכי ה"מ כשהלוקח נוטל מדה של מוכר ומוליכה לביתו והיינו לישנא דאומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה והיינו נמי דאמרינן בגמרא דעבידי אינשי דמקרבי חמרא בימני דכיילא ושתו כלומר שמשתמשין במדה עצמו אבל למדוד בכלי מיוחד למדה ולשפוך לתוך כליו של לוקח אסור והיינו דתנן מעשה באבא שאול בן בטנית שהיה ממלא מדותיו בעיו"ט ונותן ללקוחות ביו"ט וכך נראין דברי הר"ם במז"ל בפ"ק מהלכות שביתת יו"ט:

אבל קודר הוא קב או קביים: פרש"י יש לפרש שנוקב בכרי במדה והמדה מתמלאה מאליה אבל לתת בידו בתוך המדה לא והרב אלפסי ז"ל פי' קודר משער באומד דעתו וכ"כ הר"ם במז"ל בפ' הנזכר:

נחתום: מבשל קדרות נמי קרוי נחתום:

יקדיח: ישרוף:

מודדת אשה קמח לעיסתה כדי שתטול חלתה בעין יפה: שיעור חלה אחד מכ"ד לכהן וכשאינה יודעת מדת עיסתה היא מקפדת ואומרת אין כאן כל כך אבל בשיודעת מידת עיסתה עיניה יפה:

תנא דבי שמואל: בתוספתא שסדר שמואל מתנאים שלפניו כמו שסידר רבי חייא ור' אושעיא וכמו שסדר רבי המשנה:

השתא דאמר שמואל אסור והוא שנה מותר הלכה למעשה אתא לאשמועי': שהבא לשאול הלכה לעשות מעשה מורינן לו לאסור ואי חזי איניש דעביד לא מחינן בידיה דהלכה מותר ואין מורים כן ופסק הרב אלפסי ז"ל כשמואל דלמעשה אסור דאע"ג דרב ושמואל הלכה כרב באיסורא הכא שאני דאביי דרש מילתיה הלכה למעשה ומיהו מסתברא דלצורך הפסח שהאשה צריכה למדוד שרי אפי' למעשה דלא גרע מתבלין לנחתום:

תנו רבנן אין שונין קמח ביו"ט: פי' רש"י ז"ל משום דאפשר מאתמול פי' לפירושו ומתסר מדרבנן דאלו מדאורייתא לא מפלגי' באוכל נפש עצמו בין אפשר ללא אפשר:

ושוין שאם נפל לתוכו צרור או קיסם ששונין: דהא לא אפשר מאתמול דביו"ט נפל ואחרים פירשו דמש"ה אסר ת"ק שאע"פ שרוב בני אדם אין שונין אלא ליומן אפי' הכי אסור דמיחלף במרקד שהיא מלאכה שנעשית לזמן מרובה ומאן דשרי לא גזר וקי"ל כת"ק דאין שונין מיהו בשינוי שרי כדמוכח עובדא דדביתהו דרב אשי ואפשר דמדינא בלא שינוי שרי כדמוכח עובדא דדביתהו דרב יוסף דהוה נהלה קמחא אגבא דמהולתא כלומר אחורי הנפה כדי לשנות ואמר לה רב יוסף חזי דאנא ריפתא מעליתא בעינא מינך כלומ' ואינך צריכה לשנות ואפש' שלכך הביאה הרב אלפסי בהלכות ודביתהו דרב אשי הוה מחמרא אנפשה:

הא דידן: אשתי זאת:

מרי דעובדא הוה: מדקדק במעשיו:

וגרסי' בגמ' פוק חזי כמה מהולתא רקדן בנהרדעא: ולפי גירסא זו נראה שאפי' רקוד מותר בשינוי וכך העידו בתוס' על רבינו שמואל שהיה מתיר לרקוד בשינוי אבל רש"י ז"ל גורס כמה מהולתא הדרן בנהרדעא כלומר חוזרות בעיר כדי לשנות אבל רקוד לעולם אסורה:

ת"ר הולך אדם אצל רועה הרגיל אצלו וכו': פירש הרב בעל הלכות ז"ל כולם בישראל אבל בנכרי לא משום דתור אחד או גוזל אחד לא דחיישינן שמא יצוד וכן ככר או גלוסקא לא דחיישינן שמא היום נטחנו החטים וכן בצים שמא נולדו היום ואפשר דאפילו בנכרי נמי שרי בר מפירות שיש במינו במחובר אבל בתור או בגוזל ליכא למיחש שמא מהיום ניצודו שרובם ניצודים מאתמול וביצים נמי רובן מאמש הן לפיכך מותרין דאזלי' בתר רובא וכדכתבינן בפ"ק דמכילתין [סי' תתנ"ד סוף ד"ה ודוקא. ע"ש] וכן כתבו בתוס' אלא שאני [חוכך] הכא אי אזלי' בתר רובא בדבר שיש לו מתירין כיון דקי"ל דאפי' באלף לא בטיל ואפשר דהתם שאני דאיתחזק איסורא ומיהו בפת ליכא למיחש למידי שאפי' נטחן היום משום מוקצה ליתא שכבר היו החיטין ראויין לכוס ומשום מלאכה ליכא דלצורך נכרי נעשית:

ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח: כתב הרב אלפסי ז"ל כגון שיש עליו כסף לא יאמר לו תן לי בכסף ויש לך עלי כסף אחר הרי יש לך בידי שתי כספים וסכום מנין לא יאמר לו הרי יש לך בידי חמשים אגוזים תן לי חמשים אחרים יהא לך בידי מאה ותמהני אם אמר לו תן לי בכסף אע"פ שלא עשה חשבון לומר הרי יש לך בידי שתי כספים מיתסר ועוד דפשיטא דהיינו מקח וממכר ונ"ל דתן לי בכסף לאו דווקא אלא תן לי בכדי שיהו לך בידי שתי כספים וס"ד אמינא כיון שאינו פוסק בפירוש על מה שהוא לוקח עכשיו שרי קמ"ל:

סליקו להו אין צדין

פרק ד

המביא כדי יין ממקום למקום. בתוך התחום או ע"י עירוב:

לא יביאם בסל ובקופה: לתת שלש וארבע בתוך קופה אחת מפני שנראה כמעשה חול לשאת משאות:

אבל מביא על כתפו: אחת או שתים דמוכח דלצורך יו"ט הוא:

או לפניו בידו: ואע"ג דמסקינן בפ' מפנין [דף קכז א] דאפושי במשוי עדיף מאפושי בהלוכא שאני הכא דעביד עובדין דחול וכמו שכתבנו עלה דההיא [דף כה א] לא יביאנה במוט ובמוטה:

ומתחילין בערימת התבן: מוקמינן לה בגמ' בתבנא סריא דלא מיתסר משום מוקצה כמו שנפרש בסייעתא דשמיא:

גמ' אם א"א לשנות:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט