רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף ס עמוד א

הלכות רב אלפס

היא) אר"נ שואל אדם בטובו לעולם א"ר מרי ברה דבת שמואל והוא דקני מיניה א"ל רב אשי ומהדר ליה קתיה פירש גאון ז"ל מי ששאל כלי מחבירו להשתמש בו ואמר לו בלשון הזה השאילני בטובתך כלי זה להשתמש בו ולא קבע זמן לחזרתו ישתמש בו ואינו חייב להחזירו לבעליו אלא משתמש בו עד שיכלה הברזל ומהדר ליה קתיה והוא דקנו מיניה דאושליה סתם ולא קבע ליה זימנא אמר רבא האי מאן דא"ל לחבריה אושלן מרא למירפק ביה האי פרדיסא רפיק ביה ההוא פרדיסא פרדיסא סתם רפיק ביה חד פרדיסא דבעי פרדסאי רפיק ואזיל כל פרדסאי דאית ליה ומהדר ליה קתיה אמר רב פפא האי מאן דאמר לחבריה אושלן האי גרגותא ונפל לא בני ליה גרגותא ונפל בני ליה שאל בי גרגותא כרי ואזיל שואל כמה גרגותא בארעיה דמשאיל עד דמתרמי ליה וצריך למיקנא מיניה דמשאיל:

מתני' המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית אם היה קטן לא יעשנו גדול גדול לא יעשנו קטן אחד לא יעשנו שנים שנים לא יעשנו אחד ולא יפחות מן החלונות ולא יוסיף עליהן אלא מדעת שניהן:

גמ' אוקימנא למתניתין בדקאי אגודא דנהרא וא"ל בית כזה אני משכיר לך מהו דתימא האי דקאמר ליה כזה דקאי אגודא דנהרא קמ"ל מאי כזה אמדת ארכו ורחבו קאמר ולפיכך אם נפל והיה קטן לא יעשנו גדול גדול לא יעשנו קטן אחד לא יעשנו שנים אבל אי א"ל בית זה אני משכיר לך ונפל אינו חייב לבנותו ואי אמר ליה בית סתם אני משכיר לך ונתן לו בית ונפל ורצה לעשותו שנים עושה שלא השכיר לו אלא בית סתם והוא שקרוי בית:

סליקו להו השואל

נימוקי יוסף

אמר ר"נ שואל אדם בטובו לעולם. פרש"י ז"ל שאם א"ל השאילני כלי זה בטובו הרי הוא שאול לו לעולם דלשון בטובו משמע כ"ז שיהיה טוב וראוי למלאכה:

והוא דקנו מיניה. פרש"י ז"ל דמהני האי קנין שאפי' מחזירו חוזר ונוטלו הימנו כשיצטרך אבל אם לא קנו מיניה מכי אהדריה כלתה קניית משיכה ראשונה ויש מן האחרונים זכרונם לברכה דכתבו דאין זה מחוור לומר דכלתה קניית משיכה ראשונה דודאי כיון דמשך על דעת שיהא שאול לו לעולם באותה משיכה הוא קנאה לאותה שעה ולכל השעות שהוא צריך לו אבל הרב אלפסי ז"ל פירש בשם גאון זכרונו לברכה שאם א"ל כלשון הזה השאילני כלי זה בטובתך כלומר כפי טובת לבך ונדיבותיך שאינך מקפיד על הזמן אם יאריך משתמש בו עד שיכלה הברזל כיון דקנו מיניה וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' שאלה ופקדון וז"ל אם קנו מידי המשאיל על זה הרי השואל משתמש בו לעולם:

וכ' הרנב"ר ז"ל יש להסתפק אם יכול המשאיל להשתמש בה בעוד שאין השואל משתמש בה דאיכא למימר דיכול משאיל לומר לו לא השאלתיה לך אלא למלאכתך ועכשיו כיון שאינה צריכה לך תנה לי ואשתמש בה או אפשר שיכול שואל לומר לו כיון ששאלת לי לכל תשמישי אני יכול לעכב על ידך שאם תשמש בה יפחות או אפשר שישבר בידך ונפקא מינה עוד לענין תשלומי אונסין דודאי אע"פ שהוא שאול לו לעולם אם נאנס או נגנב חייב לשלם שאינו מקבל מתנה דשואל הוא ואם כן כשתמצא לומר שאין המשאיל יכול להשתמש בו כלל אפילו בשעה שאין השואל צריך לו אם נאנס אינו חייב לשלם אלא דמי שברים לבד שהרי אין למשאיל זכות בו בעודו שלם ואם המשאיל יכול להשתמש בו ונגנב או נאנס משלם לו לפי זכותו:

ומהדר לי' קתיה. פרש"י ז"ל לכשיפחות שלא יהא ראוי יחזיר לו את שבריו שהרי לאו מתנה יהביה אלא שואל לו בטובו והא לאו טובה הוא אלמא שאינו יכול לתקן את שבריו ולהשתמש בה עוד וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפירוש פ"א מהל' שאלה שאין השואל רשאי לחזור ולתקן הכלי פעם אחרת אבל הרנב"ר ז"ל כתב מדאמרינן מהדר ליה קתיה ולא אמרינן מהדר ליה תבריה משמע שאע"פ שנשבר מתקנו וכתב ז"ל שכן דעת הרי"ף ז"ל שכתב משתמש בו עד שיכלה הברזל שבו [ולא כ' מהדר ליה תבריה]. אמר המחבר ואני תמה על מורי ז"ל למה הוצרך לשוויי פלוגתא ביני רבוותא ז"ל דהא דנקט קתיה ולא תבריה לרבותא נקט משום דקתיה עדיין הוא בטובתו בברזל אחר כמו בזה ואפי' הכי אתא לאשמועינן דקתא בתר כלי גריר ומחזירו כמו שמחזיר גופו של כלי הנשבר דאילו השברים פשיטא דהא לאו בטובתו הוא כלל וכשנשבר הוא עד שיכלה הברזל ומי מכריח לומר שיהא עפר ממש ועוד קשה לי דהאי גרגותא לא אתא למעט אלא שאר גרגותא דאילו גופא דגרגותא דאמר עליה האי דעתו של משאיל להשאילו זה הגוף לאותה השקאה כמו בכלי שמשאיל בטובו וכי היכי דמששינה גוף הגרגותא אמרינן דאחר מיקרי וחוזר בו ה"ה כשכלי זה נשבר דהוי אחר וחוזר ע"כ:

כל פרדס דבעי אפילו גדול כאנטוכיא:

כל פרדסי דאית ליה. כך היא גרסת רוב הספרים וקמ"ל דלא אמרינן תרי פרדסי דוקא אלא [טובא] כיון שהשואל מוחזק בכלי ומיהו פרדיסי דעלמא לא שא"כ אין לדבר סוף והרי [לא] היה שאול לו לעולם:

גרגותא. באר מים חיים להשקות שדה:

לא בני לה. אם נהרס אחר שהשאילו ובא השואל לבנותו ולומר עדיין שאול הוא זה מעכב עליו ואומר לא השאלתי לך אלא אותו ולא כשנעשה אחר:

בני לה. אם נהרסה יכול השואל לבנותה שהרי לא אמר האי גרגותא וחד גרגותא שאולה לו עד שישקה כל שדותיו ובודאי אם לא קנאו בשטר ובחזקה פשיטא שהמשאיל יכול לחזור בו דבדבור בעלמא לא מקני ליה אלא מיירי שהמשאיל הקנה לו כראוי:

בי גרגותא. אם א"ל כלשון הזה השאילני מקום בקרקע שלך לחפור באר קא"ל.כרי . חופר כאן וכאן עד דמתרמי ליה מקום מים:

וצריך למיקנא מיניה. כשאמר ליה בי גרגותא בעי למזכי בכולא ארעא ואם חפר במקום אחר אע"פ שהחזיק בו באותה חזקה מכל מקום לא החזיק בכולא ארעא אם לא קנו בידו על כל גופה של קרקע ומיהו קנין לאו דוקא דה"ה אם החזיק בפירוש בגרגותא חדא [אדעתא] למזכי בכוליה עד דמתרמי ליה גרגותא כ"כ הריטב"א ז"ל בשם רבו ז"ל:

מתני' חייב וכו'. המשכיר חייב להעמיד לו בית לימי שכירתו:

לא יעשנו. השוכר מעכב עליו לומר אי אפשי בבית גדול אי אפשי בבית קטן:

מן החלונות. שהיו בו:

גרסינן בגמ' (דף קג.) היכי דמי אי דא"ל בית זה נפל אזדא אי דא"ל בית סתם אחד אמאי לא יעשנו שנים שנים אמאי לא יעשנו אחד כי אתא רבין אמר ר"ש בן לקיש דא"ל בית כזה אני משכיר לך וקאי אגודא דנהרא מהו דתימא מאי כזה דקאי אגודא דנהרא קמ"ל דאמדת ארכו ורחבו קאי:

בית זה אני משכיר לך אזדא. הלך לו שמזלו גרם לו ואמאי חייב להעמיד לו בית אלא נותן לו שוכר שכר כנגד מה שדר בו ומסתלק ואע"פ דאמרינן בפ' האומנין (דף עט.) גבי שוכר את החמור ומת אם יש בדמיו ליקח יקח ואם יש בדמיו לשכור ישכור שאני הכא שאין דעת המשכיר ביתו למכרה כשתפול ולא למכור עציו ואבניו כדי לשכור לזה שאינו עשוי לכך אבל חמור למכור לכלבים עשוי לכשימות ולקנות אחר ואם קבל המשכיר כל השכירות מחשב עמו על מה שנשתמש בו ומחזיר לו שאר השכירות כ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות שכירות וכ"כ הריטב"א ז"ל בשם רמב"ן ז"ל ועוד כתב ז"ל שאם השכיר לו בית והוא נפול אדעתא דבני ליה הוא דאגר וכ"ש [הוא] שחייב להעמיד בו דלתות ומנעול וכ"ש הא שאין אדם שוכר בית נפול לדירה ואי א"ל בית סתם וכו'. דהא כל דיהיב ליה בית שיש בו ד' אמות על ד' אמות בהכי סגי ונראה מדברי הרמב"ם ז"ל דאפילו התחיל לעמוד בבית קודם שנפל אמרינן הכי דסגי בארבע על ארבע אבל הריטב"א ז"ל כתב דכיון דנחת לגויה דכ"ע לא מצי משני לה לבית אחר וכתב בשם רבו ז"ל דאפילו בבית סתם כל היכא דאית ליה מדידיה יהיב ליה ואי לית ליה כלל קנין דברים בעלמא הוא ואפילו קנו מידו אא"כ נתחייב בקנין כראוי שקבל עליו להעמיד לו בית דהשתא כי לית ליה מוגר מאחריני ויהיב ליה כל היכא דמשכח בשכר הגון ואי לא משכח הא אניס ופטור עד כאן לשונו בשם רבו ז"ל:

מאי כזה וכו'. ואגודא דנהרא הוא דאתני בהדיה שדרך בני אדם מקפידין בכך קמ"ל פרש"י ז"ל דאכולה מילתא אתני משמע שצריך להעמיד לו בית אגודא דנהרא וכמדת ארכו ורחבו דבית שהראה לו ולכאורה לא משמע כן מלישנא דגמרא דלא אמר בלשון נמי אמדת ארכו ורחבו נמי קאי והריטב"א ז"ל כתב קמ"ל שאין הקפידה אלא על מדת ארכו ורחבו וה"ה דליכא קפידא שיהא כזה בבנינו ובקשוטו דהא לא קפיד תנא אלא על מדת ארכו ורחבו וכן הלכתא עכ"ל וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות שכירות:

סליקו להו השואל.

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט