רות רבה ה א
א. [ עריכה ]
הוא היה עם דוד בפס דמים (ד"ה א' י"א) רבי יוחנן אמר: בחקל סומקתא [=בשדה אדומה]. רבי שמואל בר נחמני אמר: בפס דמים, שמשם פסקו דמים. (שם) והפלשתים נאספו שם למלחמה, ותהי חלקת השדה מלאה שעורים. כתוב אחד אומר שעורים, וכתוב אחד אומר (שמואל ב' כ"ג) עדשים. רבי יעקב אמר: עדשים היו, אלא שהיתה ענבותן דומין לשעורין. ר' לוי אמר: הפלשתים שבאו גבוהים כשעורים, והלכו נמוכים כעדשים. ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה וכתוב אחד אומר 'ויצילה'. אלא מלמד שהחזירוה לבעליה שהיתה חביבה עליהם כשדה מלאה כרכום. ר' שמואל בר נחמן אמר: שנה אחת היתה, ושתי שדות היו. פשיטא ליה לאבד וליתן דמים. מה צריכה: אין תאמר לאבד אבל לא ליתן דמים, עד כדון היא צריכה - אי זו מהן לאבד: של עדשים או של שעורים. של עדשים אוכל אדם, של שעורים אוכל בהמה. של עדשים אין העומד קרב מהן, ושל שעורים קרב מהן. של עדשים אין מפרישין מהן חלה, של שעורים מפרישין חלה. רבנן אמרין: שדה אחת היתה, ושתי שנים היו. והלא נלמד משל אשתקד? שאין למדין ממעשה. (ד"ה א' י"א) ויתאו דוד ויאמר מי ישקני מים. ר' חייא אמר: הלכה נצרכה לו. ויבקעו השלשה. ולמה שלשה? שאין הלכה מתבררת אלא בשלשה. וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער, וישאו ויביאו אל דויד ולא אבה דויד לשתותם. ולא אבה שתקבע הלכה לשמן, עשאה מסכתא, וקבעה הלכה לדורות: מלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו. בר קפרא אמר: חג היה, וניסוך המים היה, וויתור במה היה ויבקעו השלשה ולמה היו שלשה? אחד הורג, ואחד מפנה את ההרוגים, ואחד מכניס הצלוחית בטהרה. ר' חוניא בשם ר' יוסף: הלכות שבוייה נצרכה ליה. ר' שמעון ברבי אמר: בנין בית המקדש תבע.