רות רבה ה

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י

פרשה ה

רות רבה פרשה ה פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו

א. [ עריכה ]
הוא היה עם דוד בפס דמים (ד"ה א' י"א) רבי יוחנן אמר: בחקל סומקתא [=בשדה אדומה]. רבי שמואל בר נחמני אמר: בפס דמים, שמשם פסקו דמים. (שם) והפלשתים נאספו שם למלחמה, ותהי חלקת השדה מלאה שעורים. כתוב אחד אומר שעורים, וכתוב אחד אומר (שמואל ב' כ"ג) עדשים. רבי יעקב אמר: עדשים היו, אלא שהיתה ענבותן דומין לשעורין. ר' לוי אמר: הפלשתים שבאו גבוהים כשעורים, והלכו נמוכים כעדשים. ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה וכתוב אחד אומר 'ויצילה'. אלא מלמד שהחזירוה לבעליה שהיתה חביבה עליהם כשדה מלאה כרכום. ר' שמואל בר נחמן אמר: שנה אחת היתה, ושתי שדות היו. פשיטא ליה לאבד וליתן דמים. מה צריכה: אין תאמר לאבד אבל לא ליתן דמים, עד כדון היא צריכה - אי זו מהן לאבד: של עדשים או של שעורים. של עדשים אוכל אדם, של שעורים אוכל בהמה. של עדשים אין העומד קרב מהן, ושל שעורים קרב מהן. של עדשים אין מפרישין מהן חלה, של שעורים מפרישין חלה. רבנן אמרין: שדה אחת היתה, ושתי שנים היו. והלא נלמד משל אשתקד? שאין למדין ממעשה. (ד"ה א' י"א) ויתאו דוד ויאמר מי ישקני מים. ר' חייא אמר: הלכה נצרכה לו. ויבקעו השלשה. ולמה שלשה? שאין הלכה מתבררת אלא בשלשה. וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער, וישאו ויביאו אל דויד ולא אבה דויד לשתותם. ולא אבה שתקבע הלכה לשמן, עשאה מסכתא, וקבעה הלכה לדורות: מלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו. בר קפרא אמר: חג היה, וניסוך המים היה, וויתור במה היה ויבקעו השלשה ולמה היו שלשה? אחד הורג, ואחד מפנה את ההרוגים, ואחד מכניס הצלוחית בטהרה. ר' חוניא בשם ר' יוסף: הלכות שבוייה נצרכה ליה. ר' שמעון ברבי אמר: בנין בית המקדש תבע.

ב. [ עריכה ]
ותפל על פניה ותשתחו ארצה וגו' מלמד שנתנבאה שהוא עתיד להכירה כדרך כל הארץ.

ג. [ עריכה ]
ויען בועז ויאמר לה הגד הוגד לי למה שתי פעמים הגד הוגד לי? הוגד לי בבית, הוגד לי בשדה. כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך שאין תלמוד לומר בחיי אישך. ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך זו איפרכיה שלך. ותעזבי אביך ואמך מעבודת כוכבים שלך. שנאמר: (ירמיה ב') אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני. וארץ מולדתך זו שכונתה. ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום שאלו תמול שלשום לא היית.

ד. [ עריכה ]
ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אמר רבי חסא: אשר באת לחסות תחת כנפיו אמר רבי אבון: שמענו שיש כנפים לארץ, שנאמר: (ישעיה כ"ד) מכנף הארץ זמירות שמענו. וכנפים לשמש, שנאמר: (מלאכי ג') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. וכנפים לחיות, שנאמר: (יחזקאל ג') וקול כנפי החיות. וכנפים לכרובים, שנאמר: (מ"א ח') כי הכרובים פורשי כנפים. וכנפים לשרפים, שנאמר: (ישעיה ו') שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים. בא וראה כמה גדול כחן של צדיקים וכמה גדול כחה של צדקה וכמה גדול כחן של גומלי חסדים שאין חוסין לא בצל שחר ולא בצל כנפי ארץ ולא בצל כנפי שמש ולא בצל כנפי חיות ולא בצל כנפי כרובים ולא בצל כנפי שרפים אלא בצל מי שאמר והיה העולם שנאמר: (תהלים ל"ו) מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון:

ה. [ עריכה ]
ותאמר אמצא חן בעיניך אדוני וגו' ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך אמר לה: חס ושלום אין את מן האמהות אלא מן האימהות. ודכוותה (במדבר ל"ב) ונבח הלך וילכוד את קנת ואת בנותיה וגו'. מלמד שלא עמד לה אותו השם. ודכוותה (זכריה ה') ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער, מלמד שאין לשקר תשועה.

ו. [ עריכה ]
ויאמר לה בועז לעת האכל גשי הלום ר' יוחנן (נ"א יונתן): פתר בה שית שטין: מדבר בדוד גשי הלום קרובי למלכות, ואין הלום אלא מלכות. הדא הוא דכתיב: (שמואל ב' ז') כי הביאותני עד הלום ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות וטבלת פתך בחומץ אלו היסורין, שנאמר: (תהלים ו') ה' אל באפך תוכיחני. ותשב מצד הקוצרים שנוצדה ממנו המלכות לשעה. דאמר רב הונא: כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום לא עלו מן המנין, שהיה מתכפר לו בשעירה כהדיוט. ויצבט לה קלי שחזרה לו מלכותו. שנאמר: (תהלים כ') עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו. ותאכל ותשבע ותותר - אוכל בעולם הזה, אוכל לימות המשיח, אוכל לעולם הבא. דבר אחר: גשי הלום מדבר בשלמה. גשי הלום קרובי למלכות. ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות , שנאמר: (מלכים א' ד') ויהי לחם שלמה ליום אחד ששים כר קמח ושלשים כר סלת וטבלת פתך בחומץ זה לכלוך מעשים. ותשב מצד הקוצרים שנוצדה לו מלכותו לשעה. דאמר רבי יוחאי בר חנינא מלאך ירד בדמות שלמה וישב לו על כסאו, והיה מחזר שלמה על פתחי ישראל ואומר: (קהלת א') אני קהלת (בן דוד) הייתי מלך על ישראל בירושלם מה היתה אחת מהן עושה? היתה נותנת לפניו קערה של גרישין, ומכה אותו בקנה על ראשו, ואומרת לו: ולא שלמה יושב על כסאו, ואתה אומר אני שלמה מלך ישראל?! ויצבט לה קלי שחזרה לו מלכותו. ותאכל ותשבע ותותר - אוכל בעולם הזה, אוכל לימות המשיח, אוכל לעולם הבא. דבר אחר: גשי הלום מדבר בחזקיהו. גשי הלום קרובי למלכות. ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות. וטבלת פתך בחומץ אלו היסורין, שנאמר: (ישעיה ל"ח) ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים. ותשב מצד הקוצרים שנוצדה לו מלכותו לשעה, כמה דתימא (שם ל"ז) ויאמר חזקיהו יום צרה ותוכחה. ויצבט לה קלי שחזרה לו מלכותו, שנאמר: (ד"ה ב' ל"ב) וינשא לעיני כל הגוים מאחרי כן. ותאכל ותשבע ותותר - אוכל בעולם הזה, אוכל לימות המשיח, אוכל לעולם הבא. דבר אחר: גשי הלום מדבר במנשה גשי הלום קרובי למלכות. ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות. וטבלת פתך בחומץ שלכלך מעשיו כחומץ ממעשים רעים. ותשב מצד הקוצרים שנוצדה לו מלכותו לשעה, דכתיב (ד"ה ב' ל"ג) וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו, ויבא עליהם ה' את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים. ר' אבא בר כהנא אמר: כירומניקאה. אמר רבי לוי בר חיתא: עשו לו מולה של נחושת, והיו מסיקין האור מתחתיו. והיה צווח: צלם פלן, צלם פלן שזבני. כיון שראה שלא הועילוהו כלום, אמר: זכור הייתי שהיה אבא מקרא אותי (דברים ד') בצר לך ומצאוך וגו' כי אל רחום ה' אלהיך. אנא צווח ליה. אין עני הא טב, ואין לא עני, הא כולה חדא היא, כל אפיא שוין. באותה שעה עמדו מלאכי השרת וסתמו כל החלונות של מעלה, ואמרו לפניו: רבון העולם אדם שהעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה? אמר להם: אם איני מקבלו בתשובה, הריני נועל פתח בפני כל בעלי תשובה. מה עשה הקדוש ברוך הוא? חתר לו חתירה מתחת כסא כבודו, ממקום שאין מלאך יכול לשלוט. הדא הוא דכתיב: (ד"ה ב' ל"ג) ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו. אמר רבי לוי: בערביא צווחין לחתירה - עתירה. ויצבט לה קלי שחזרה לו מלכותו. שנאמר: (שם) וישיבהו ירושלם למלכותו. ר' שמואל בשם ר' אחא: ברוח השיבו. האי מאן דאמר משיב הרוח. ותאכל ותשבע ותותר - אוכל בעולם הזה, אוכל לימות המשיח, אוכל לעולם הבא. דבר אחר: מדבר במלך המשיח גשי הלום קרובי למלכות. ואכלת מן הלחם זה לחמה של מלכות. וטבלת פתך בחומץ אלו היסורין, שנאמר: (ישעיה נ"ג) והוא מחולל מפשעינו. ותשב מצד הקוצרים שעתידה מלכותו ליצד ממנו לשעה, שנאמר: (זכריה י"ד) ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה ונלכדה העיר. ויצבט לה קלי שהיא עתידה לחזור לו, שנאמר: (ישעיה י"א) והכה ארץ בשבט פיו. ר' ברכיה בשם ר' לוי: כגואל הראשון כך גואל האחרון. מה הגואל הראשון נגלה וחזר ונכסה מהן, וכמה נכסה מהן שלשה חדשים, שנאמר: ויפגעו את משה ואת אהרן. אף גואל אחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם, וכמה נכסה מהם? ר' תנחומא בשם רבנן: ארבעין וחמשה יום. הדא הוא דכתיב: (דניאל י"ב) ומעת הוסר התמיד וגו'. וכתיב (שם) אשרי המחכה ויגיע וגו' אילין יתיריא מה אינון? ר' יצחק בן קצרתה משום ר' יונה: אלו ארבעים וחמשה ימים שישראל קוטפים מלוח ואוכלים. הדא הוא דכתיב: (איוב ל') הקוטפים מלוח עלי שיח. לאיכן הוא מוליכן מן הארץ? למדבר יהודה. שנאמר: (הושע ב') הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר. מאן דאמר למדבר סיחון ועוג, שנאמר: (שם י"ב) עוד אושיבך באהלים כימי מועד. וכל שהוא מאמין לו וחיה, ומי שאינו מאמין לו הולך לאומות העולם והן ממיתין אותו. אמר רבי יצחק בר מריון בסוף הקדוש ברוך הוא נגלה עליהם, ומוריד להן מן, ואין כל חדש תחת השמש. דבר אחר: גשי הלום מדבר בבועז. קרובי להכא, ואכלת מן הלחם זה לחמן של קוצרים. וטבלת פתך בחומץ דרך הקוצרים להיותן טובלין בחומץ פתן. אמר רבי יונתן: מכאן שמוציאין מיני חומצנין לגרנות. ותשב מצד הקוצרים בצד הקוצרים ודאי. ויצבט לה קלי קליל זעיר בשתי אצבעותיו. אמר רבי יצחק: את שמע מינה תרתי: או ברכה שרת באצבעותיו של אותו צדיק, או ברכה שרת במעיה של אותה צדקת. ממה דכתיב ותאכל ותשבע ותותר, נראין הדברים שהברכה שרת במעיה של אותה צדקת. אמר רבי יצחק בר מריון: בא הכתוב ללמדך, שאם אדם עושה מצווה יעשנה בלבב שלם. שאלו היה ראובן יודע שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו (בראשית ל"ז) וישמע ראובן ויצילהו מידם - בכתפו היה מוליכו אצל אביו. ואילו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו (שמות ד') הנה הוא יוצא לקראתך - בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו. ואלו היה יודע בעז שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר - עגלות מפוטמות היה מאכילה. ר' כהן ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה, ועכשיו כשאדם עושה מצוה מי כותבה? אליהו כותבה, ומלך המשיח והקדוש ברוך הוא חותם על ידיהם. הדא הוא דכתיב: (מלאכי ג') אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו'.

ז. [ עריכה ]
ותקם ללקט... וגם שול תשולו לה מן הצבתים ר' יוחנן היה מבדר סלעים כדי לזכות בהן. ר' שמעון בר בא רבינו היה מבקר גרישין, כדי לזכות בהן ר' שמעון בן חלפתא.

ח. [ עריכה ]
ותלקט בשדה עד הערב וגו' וכמה היא איפה? ר' יוחנן אמר: ג' סאין. דתנינן האיפה ג' סאין. ותשא ותבא העיר.

ט. [ עריכה ]
ותאמר לה חמותה, איפה לקטת היום תני בשם ר' יהושע: יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית. שכן אמרה רות לנעמי: שם האיש אשר עשיתי עמו היום. ולא אמרה אשר עשה עמי אלא אשר עשיתי עמו. הרבה פעולות והרבה טובות עשיתי עמו בשביל שהאכילני פרוסה אחת. אמר רבי יוסי: יען וביען הוא יען הוא עני. אמר רבי שילה: דנווה האביון הונך ביה אמר רב נחמן: כתיב (דברים ט"ז) כי בגלל הדבר הזה, גלגל הוא שחוזר בעולם על הכל. דמי לגלגל אנטילייא, דמלא מתרוקן, דמתרוקן מתמלי. בר קפרא אמר: אין לך אדם שאינו בא למידה זו, ואם לאו הוא בא בנו ואם לא בנו בא בן בנו. תני, ר' אליעזר בן יעקב אומר: נקמתן של עובדי כוכבים ביד ישראל, ונקמתן של ישראל ביד ענייהן. נקמתן של עובדי כוכבים ביד ישראל, שנאמר: (יחזקאל כ"ה) ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל. נקמתן של ישראל ביד ענייהן, שנאמר: (דברים ט"ו) וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. אמר רבי אבון: העני הזה עומד על פתחך, והקב"ה עומד על ימינו. אם נתת לו, זה שעומד על ימינו מברכך. ואם לאו, הוא עתיד ליפרע מאותו האיש. שנאמר: (תהלים ק"ט) כי יעמוד לימין אביון. אמר רבי אבהו צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהן. דלמא - רבי יוחנן וריש לקיש הוי נחתי מסחו בהדא דמוסיין דטבריא ופגע בהון חד מסכן, אמר להון זכון בי. אמרין ליה: כי נפקין אנן זכיין בך. נפקין, אשכחון יתיה דמית. אמרין, הואיל ולא זכינן ביה בחיוהי, נטפל במיתתיה. כי קיימין מסחיין יתיה, אשכחין כיס דדנרי גביה. אמרין: יאות אמר רבי אבהו, צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהן, שאילו לא הרמאין שבהן, כיון שרואה אדם אחד מהן שואל צדקה ממנו ולא היה נותן לו, מיד היה נענש למיתה.

י. [ עריכה ]
ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא לה' אשר לא עזב חסדו את החיים שזן ופרנס את החיים, ואת המתים שנטפל בתכריכיהון. ותאמר לה נעמי, קרוב לנו האיש מגואלנו הוא אמר רבי שמואל בר נחמן בעז גדול הדור היה, והאשה עשתה אותו קרוב. שנאמר: קרוב לנו האיש.

יא. [ עריכה ]
ותאמר רות המואביה גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין אמר רבי חנין בר לוי: בודאי מואביה היא זו, הוא אמר וכה תדבקין עם נערותי, והיא אמרה עם הנערים אשר לי. ותדבק בנערות בעז אמר רבי שמואל בר נחמן: מתחילת קציר שעורים עד כלות קציר החטים - שלשה חדשים. ותשב את חמותה ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש לך מנוח... ועתה הלא בעז מודעתנו.

יב. [ עריכה ]
ורחצת וסכת ורחצת מטנופת עבודת כוכבים שלך, וסכת אלו מצות וצדקות, ושמת שמלותיך עליך וכי ערומה היתה? אלא אלו בגדי שבתא. מכאן אמר רבי חנינא: צריך אדם להיות לו שני עטפים, אחד לחול ואחד לשבת. וכך דרשה ר' שמלאי בצבורא. בכון חבריא, אמרו: כעטיפתנו כחול כך עטיפתנו בשבתא. אמר להון: צריכין לשנות. וירדת הגורן אמר לה זכותי תרד עמך. דבר אחר: וירדת הגורן מכאן שאין עושין גרנות אלא בנמוך שבעיר. דלמא [=כמעשה שהיה]: ר' שמעון בן חלפתא קבל מר' חייא חדא חקל [=שדה אחד לעיבוד] אמר לו: כמין היא עבדא [=כמה עושה השדה?] אמר לו: מאה כורין. זרעת ואעלת ועבדת פריה מאה [=זרע את השדה ועשתה פחות ממאה]. אמר ליה: לא אמר מרי דהיא עבדא מאה כורין? זרעת ואעלת ועבדת פריה מאה. [=לא אמרת לי שהיא עושה מאה כורין, זרעתי ועשתה פחות!]. אמר ליה: אין. [=כן, אמרתי]. אמר ליה: והיא עבדת פריה?! אמר ליה: הן אקימתא אדרא [=היכן העמדת את הגורן?] אמר: בגבוה שבעיר. אמר לו: ולא כן כתיב וירדת הגרן?! אעפ"כ אזל נפיחה והיא עבדה שארא. [=נפה את התבואה, ותמצא שעשתה את החסר].

יג. [ עריכה ]
ויהי בשכבו... ותאמר אליה כל אשר תאמרי אלי אלי קרי ולא כתיב. אמרה לה: שמא יבא אחד מן הכלבים ויזדווג לי. ואף על פי כן עלי ליישב הדברים.

יד. [ עריכה ]
ותרד הגרן במואב כתיב (ירמיה מ"ח) אני ידעתי נאם ה' עברתו ולא כן בדיו. רבי חנינא בר פפא ור' סימון ורבנן - ר' חנינא אמר: תחלת עבורה של מואב לא היה לשם שמים אלא לשם זנות. שנאמר: (במדבר כ"ח) וישב ישראל בשטים וגו'. בדיו לא כן עשו לשם זנות, אלא לשם שמים. ותעש בדיו לא נאמר, אלא לא כן עשו לשם שמים, אלא לשם זנות. וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות. רבנן אמרי: תחלת עיבורה לשם זנות, וסופה לשם שמים. שנאמר: ותרד הגורן ותעש ככל אשר צוותה חמותה.

טו. [ עריכה ]
ויאכל בעז וישת וייטב לבו למה וייטב לבו? שבירך על מזונו. דבר אחר: וייטב לבו שאכל מיני מתיקה אחר המזון, שהיא מרגלת לשון לתורה. דבר אחר: וייטב לבו שעסק בדברי תורה, שנאמר: (תהלים קי"ט) טוב לי תורת פיך. דבר אחר: וייטב לבו, שהיה מבקש אשה, שנאמר: (משלי י"ח) מצא אשה מצא טוב. ויבא לשכב בקצה הערמה ר' יהודה נשיאה בעא קומי ר' פנחס בר חמא: בועז גדול הדור היה, ואת אמרת בקצה הערמה. אמר לו: לפי שהיו אותו הדור שטופים בזימה, והיו נותנין שכר לזונות מן הגרנות. הדא הוא דכתיב: (הושע ט') אל תשמח ישראל אל גיל כעמים וגו'. ואין דרכן של צדיקים לעשות כן. ולא עוד אלא לפי שהצדיקים רחוקים מן הגזל, ועל כן ממונם חביב עליהם.

<< · רות רבה · ה · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.