רוטנברג על משלי לא א

רוטנברג על משלי • פרק לא • פסוק 1,2,3,4,5,6,7,8,9

הטקסט המקראי

דברי לְמוֹאֵל[1], מָלַךְ[1] – משא, אשר יסרתו אמו: מה ברי, מה (*לפנינו "ומה") בר בטני, ומה בר נְדָרַי – אל תתן לנשים חילך ודרכיך לַמֹחוֹת[1]: "מְלָכִין". אַל למלכים, לְמוֹאֵל, אַל למלכים: "שתוּ[1] יין" ולרזנים (*לפנינו מלא ו"ו); או[2] "שֵכָר", פן ישתה וישכח מְחֻקָק וִישַנֶה דין כל בני עֹנִי. "תנו שֵכָר לאובד ויין למרי נפש", ישתה וישכח רישו ועמלו לא יִזְכֹּר[1]. עוד – פתח פיך לְאִלֵם, אל דין כל בני חלוף; (*נראה שהושמט: פתח פיך,) שְפֹט[1] צדק ודין עני ואביון.

[1] בס; משלי שבידנו הניקוד הוא: "מֶלֶך.. לַמְחוֹת.. שְתוֹ.. יִזְכָּר.. שְפָט". (*השמיט השינוי בניקוד "למואל" בהתחלת הקטע)

[2] בספר משלי שבידנו כתוב: "או (אֵי קרי)".

הטקסט הפשוט

דברי לְמוֹאֵל, כאשר[3] מָלַךְ[4] – דברי[5] ה[6]משא, אשר יסרתו אמו: הדברים אשר[7] ברצוני לומר לך[8] כְלִ[9]בְרִי, הדברים אשר[7] ברצוני לומר לך[8] כִּלְ[9]בַר בטני, והדברים אשר[7] ברצוני לומר לך[8] כִּלְ[9]בַר נְדָרַי – הם[10]: אל תתן לנשים את[9] חילך, ואת[9] דרכיך אל[5] תְּשָׂרֵךְ[11] לַבָּנוֹת אשר[6] מֹחוֹת את המלה "מלכים"[12] ואומרות[8]: "מְלָכִין". אַל תגיד[8] למלכים[13]: "שְתוּ יין", וגם[3] לרזנים אל תגיד: "שתו יין"[5] או "שתו[5] שֵׁכָר" – פן ישתה וישכח את[9] החק[14] ה[9]מְחֻקָק וִישַנֶּה את[9] דין כל בני ה[6]עֹנִי; אמור להם[8]: "תנו את[9] ה[6]שֵׁכָר לאדם[14] אובד ואת[9] ה[6]יין תנו[5] לאנשים אשר הם[6] מרי נפש", למען[3] ישתה וישכח את[9] רישו ואת[9] עמלו לא יִזְכֹּר. עוד דבר[15]: פתח את[9] פיך לְאִלֵּם, שא את נפשך[11] אֶל דין כל בני חלופה[16]; פתח את[9] פיך, שפוט (*בפסוק בכתיב חסר) ב[9]צדק ודין דין[17] עני ואביון.

[3] לפי השמטת חיבור

[4] ראה הע' (*הושמט ההמשך ונראה שהכוונה להערה 20 או 21)

[5] לפי השמטת נשנה

[6] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[7] ראה הע' (*הושמט ההמשך ונראה שהכוונה להערה 22)

[8] לפי השמטת אמירה

[9] לפי השמטת יחס

[10] לפי השמטת היה (בינוני)

[11] לפי השמטת מיוחס

[12] לפי השמטת פעול

[13] ראה הע' (*הושמט ההמשך ונראה שהכוונה להערה 21 או 24)

[14] לפי השמטת מוגדר

[15] ראה הע' (*הושמט ההמשך ונראה שהכוונה להערה 25)

[16] ראה הע' (*הושמט ההמשך ונראה שהכוונה להערה 26)

[17] לפי השמטת נסמך (נגזר)

הפירוש

אלה הם דברי לְמוֹאֵל[18], ר"ל הדברים על למואל[19] שנאמרו כאשר היה למלך[20], ר"ל לפקיד גבוה של המלך[21] – לשופט; אלא הם דברי המשא, ר"ל דברי החזון, שאימו של למואל ייסרה אותו בהם, כשנודע לה, כי התמנה לשופט; וכך היא אמרה לו אז: הדברים, אשר[22] עליי לומר לך אותם כלבני, הדברים, אשר[22] עליי לומר לך אותם כלבן בטני, והדברים אשר[22] עליי לומר לך אותם כלבן נדריי, ר"ל כלבן שנולד לאחר שנדרתי נדרים כשהתפללתי ללידתו, – הדברים האלה הם: אל תתן לנשים את חילך, ר"ל את הונך וכוחך, כלומר, אל תשא נשים רבות ותגדיל בכך צורכי פרנסתך; ואל תְשָרֵך את דרכיך לבנות , המוחות את המלה "מְלָכִים" ואומרות: "מְלָכִין"[23]. – אל תגיד לפקידי המלך, ר"ל לחבריך השופטים[24]: "שְתוּ יין"; וגם לרוזנים, שכשופט תרבה לפגוש אותם, אל תגיד, שישתו יין, או שישתו שכר. אל תגיד להם זאת, פן ישמע אחד השופטים בקולך, וישתה יין או שכר וישתכר, וכתוצאה מכך ישכח את החוק המחוקק וישנה לרעה את הדין של כל בני העוני, שיבואו לפניו כלפני שופט. במקום שהשופטים עצמם ישתו את היין, שיהא להם, מוטב שיתנוהו לאדם אומלל ולאנשים, שהם מרי נפש, כדי שישכחו, ולו רק לזמן מועט, את עוניים הגדול ולא יזכרו את עמלם, ר"ל את עבודת הפרך, שעליהם לעבוד, כדי לתת לחם לבני ביתם. ועוד עליי לומר לך את הדברים הבאים[25]: פתח את פיך למי שהוא אילם, ר"ל למי שצודק, אלא שאינו יודע איך להוכיח בדבריו את צדקתו – פתח אתה את פיך ועשה זאת במקומו; משאת נפשך צריכה להיות דין צדק לכל בני תמותה[24]; פתח את פיך שפוט בצדק ודין את דינו של מי שהוא עני ואביון.

[18] השם "לְמוֹאֵל" (גם בפסוק 4 שלפנינו הניקוד הוא: "לְמוֹאֵל") הוא שם פרטי של אדם, שבסופו "אֵל"; ומי שקרא לבנו את השם הזה הרכיב אותו משתי המלים "לְמוֹ" ו"אֵל" – בדומה לשם "עזריאל" המורכב משתי המלים "עזרי" ו"אֵל", ושהוראתו: עזרי הוא אֵל; בדומה לשם "חֲנַנְאֵל", המורכב משתי המלים "חָנָן" (*נדצ"ל חָנַן) ו"אֵל", ושהוראתו: חָנַן אֵל. וגם הוראת השם "לְמוֹאֵל" היא: לְמוֹ אֵל, ר"ל לְאֵל (השוה "וידמו למו עצתי", איוב כט21; ועוד), כלומר, שייך לאֵל, מקווה לאֵל וכדומה.

[19] הוראת "דברי למואל" כאן היא: דברים על למואל. השוה "ויתר דברי ירבעם", מ"א יד18; ועוד.

[20] "מָלַך" הוראתו כאן: היה למלך– כשם שהוראת "וימלך" ב"וימלך חנון בנו תחתיו", ש"ב י1, היא והיה למלך

[21] רבות הן המלים "מלך" במקרא, שהוראתן, לפי השמטת נסמך פקיד מלך ר"ל פקיד גבוה מטעם המלך, כגון ראש עיר[21א], שופט[21א] וכדומה. השוה, למשל, "מלך ירושלם, מלך חברון, מלך ירמות", יהושע י3, שאין ספק, כי הכוונה היא שם: ראש העיר ירושלם, ראש העיר חברון, ראש העיר ירמות. וכן רבות הן במקרא המלים "מלכים", כריבוי של "מלך", שאין ספק בהן, כי הכוונה בהן, לפי ריבוי סומך בודד היא: פקידי המלך ר"ל פקידים גבוהים מטעם המלך, כגון ראשי עיר, שופטים וכדומה. השוה, למשל, "ואשקה את ירושלם ואת ערי יהודה ואת מלכיה", ירמיה כה17-18, שאין ספק שם, כי במלה "מלכיה" נתכוון ירמיה לראשי עריה של יהודה. גם פרק ב' של תהלים אינו מתפרש יפה אלא אם כן אנו מבינים שם, כי הכוונה ב"יתיצבו מלכי ארץ" היא, שיתיצבו הפקידים הגבוהים של המלך, והכוונה במלים "ועתה מלכים השכילו" היא, שהפקידים הגבוהים של המלך ישכילו. – אכן, אין להבין את המקרא כראוי בלי שלושים הכללים, שתוארו בספרי "כללי תחביר נעלמים של לשון המקרא".

[21א] בימים, שנתחברו בהם ספרי המקרא, לא נבחרו ראשי העיר והשופטים בדרך דמוקרטית, אלא נקבעו ע"י המלך.

[22] יש שהמלה "מה" הוראתה במקרא: הדבר אשראו הדברים אשר– כגון ב"ותתצב אחתו מרחוק לדעה, מהיעשה לו.

[23] סיום הריבוי "-ִין" במקום "-ִים" הוא, כידוע, סיום ריבוי בארמית – וניתן להבין את אזהרתה של אם למואל באחת משתי הדרכים הבאות: א. ייתכן, שבסיום "-ִין" ראו אז האנשים מהחברה הגבוהה דבר יפה של חוץ לארץ, והרבו להשתמש בריבוי הזה, ואימו של למואל הזהירה אותו, שלא ישא אשה מהחברה הזאת, הואיל והיא תהא נטוית גרון (השוה "תלכנה (*בפסוק "ותלכנה") נטיות גרון", ישעיה ג16) ותגרום לו צרות; ב. ייתכן ההיפך מזה, שדווקא חסרי ההשכלה הרבו להשתמש בסיום "-ִין (*נראה שהושמטו כאן גרשיים), כאחת משגיאות הלשון שלהם, ואימו של למואל הזהירה אותו, שלא ישא לאשה נערה חסרת השכלה.

[24] ראה הע' 21.

[25] יש שהמלה "עוד" הוראתה: אחרי הדברים, שנאמרו, יש להוסיף עוד דברים. השוה "ויאמר ה' אל לבו: לא אסף.. כאשר עשיתי. עֹד, כל ימי הארץ זרע וקציר.. ויום ולילה לא ישבתו", בראשית ח21-22, ש"עֹד" שאחרי "עשיתי" הוראתה: אחרי הדברים שאמרתי יש לי להוסיף "כל ימי.. לא ישבתו".

[26] הפועל "חלף" הוראתו גם: נעלם(השוה (*נראה שהושמטו כאן גרשיים) הגשם חלף הלך לו", שה"ש ב11), ו"נעלם" משמעו גם מֵת ושם הפועל "חלוף" שלפנינו הוא שם פעולה(ראה הע' 5 לו14 (*אולי י14)), באופן ש"חלוף"=חלופה, כלומר תמותה אמור מעתה: "בני חלוף" – בני תמותה.