רד"ק על תהלים/מא
א עריכה
למנצח מזמור לדוד: גם זה המזמור כענין הקודמים לו.
ויש אומרים (אבן עזרא): כי אמרו דוד על חליו.
ב עריכה
אשרי משכיל אל דל הוא החולה, כמו: מדוע אתה ככה דל בן המלך (שמואל ב יג ד).
ומשכיל: משגיח ומביט, כלומר: שבא לבקרו ושואלו על עניני חליו, ועוזרו כאשר יוכל, ומדבר על לבו.
ביום רעה ביום שיכבד חליו והוא קרוב למות
ימלטהו יהוה: תפלה.
וכן: יי' ישמרהו (פסוק ג) ; יי' יסעדנו (פסוק ד).
ויעיד על זה הפרוש: ואל תתנהו (פסוק ג), כי מלת אל תחנה ובקשה, או דרך מצוה.
ויתכן לפרש הפסוקים בענין הזה, כלומר, כי כן יעשה האל עם החולה שהוא ימלטהו ויסעדהו ויחיהו (ג ד), ולא הרופאים, כי לא תועיל לו רפואתם אלא בעזר האלהים.
ויהיה פרוש ואל: ולא, כמו: ודרך נתיבה אל מות [1] (משלי יב כח).
ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש כי אלה הפסוקים דברי המבקר לנחם החולה.
ויאמר לו: שלא יפחד מהחלי ויתחזק בלבו, כי ביום רעה ימלטהו יי' וישמרהו.
ג עריכה
יהוה ישמרהו ישמרהו מן המות ויחיהו וירפאהו שלא יאריך חליו.
יאשר [2] בארץ כן כתיב ביו"ד וקרי בוא"ו והענין אחד.
עדין יאשר בארץ, כלומר: שיעשה מעשים טובים ויצליח בדרכיו עד שיאמר עליו בני אדם: אשריו! ואל תתנהו בנפש איביו: ברצון איביו, כי הם רוצים שימות.
ד עריכה
יהוה יסעדנו על ערש דוי אף על פי שהוא שוכב על ערש דוי: שיש לו מדוים וחליים רעים, יי' יסעדנו שלא ימוט.
או פרושו: שיתן לו כח להפך מצדו על צדו.
ודוי בשקל שם איל, סבך.
כל משכבו הפכת בחליו: הפכת אומר כנגד האל: אתה שהפכת משכבו בחליו אתה תסעדנו.
וטעם משכבו: כי משכב האדם על מטתו הוא למנוחה בעוד שהוא בריא.
והנה הפכת משכבו מן המנוחה לצרה.
וטעם כל: לפי שהוא שוכב ביום ובלילה.
ויש לפרש הפכת: כמו תהפך, והוא דרך תפלה; ופרושו כן: כל משכבו בחליו תהפך אותו לבריאות ולמנוחה.
ה עריכה
אני אמרתי יהוה חנני עד זה הפסוק דברי המבקר; ומזה הפסוק עד: ותציבני לפניך לעולם (פסוק יג) הם דברי החולה.
אני עיני לאל ואמר לו: שיחנני.
ואמר: רפאה נפשי כי חטאתי לך: ולא אמר רפאה גופי, כי סבת חליו הם עונותיו; ואם ירפא האל הנפש מחליה, והוא בכפרת העונות, נרפא הגוף.
ו עריכה
אויבי יאמרו רע לי כנגד הדברים שאמר המבקר הטוב אמר החולה: אתה אמרת טוב, אבל ידעתי כי אויבי יאמרו רע בעבורי, ויאמרו הפך מה שאמרת; ויאמרו: מתי ימות ואבד שמו: כי חליי יאריך בעיניהם ויתאוו וישאלו שאמות בקרוב מן החלי.
ז עריכה
ואם בא לראות ואם אחד מהם יבא לראותי ולבקרני, שוא ידבר שאם ידבר טוב בפיו אין טוב בלבו, כי לבו יקבץ און לו יצא לחוץ ידבר: ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש שוא ידבר: כי ידבר אחת רכה ואחת קשה לשבר לבי, כמו שאמר אחד שנכנס לבקר את החולה ואמר לו: קשה עלי חליך, כי כבד הוא, כי מזה החלי מת אבי.
יקבץ און לו: לעצמו הוא קובץ און; בלבו: שאינו מוציא בשפתיו, ואינו משמיע לאמרים בפני, אבל בחוץ ידבר לאחרים הרע שיהיה קובץ בלבו.
ח עריכה
יחד עלי יתלחשו כל שנאי כשיצא לחוץ המבקר הרע יתחבר עם שאר שנאי ויתלחשו זה עם זה עלי.
והלחש הוא הדבור בחשאי.
עלי יחשבו רעה לי: ואמר עלי פעם שנית, כלומר: בעוד שהם מתלחשים עלי הם חושבים בלבם רעה עלי.
ט עריכה
דבר בליעל יצוק בו ואשר שכב לא יוסיף לקום: וזהו מן הדברים הרעים שאומרים וחושבים עלי.
ומה הם אומרים? דבר בליעל יצוק בו, פרושו: חלי קשה ורע דבק בו, ולא יקום עוד ממשכבו כי ימות מהחלי, כי חלי קשה הוא.
ופרוש יצוק: דבק, כמו: לבי יצוק כמו אבן ויצוק כפלח תחתית (איוב מאט ז).
או פרוש דבר בליעל: על העון, כלומר: עון גדול יצוק בו וראוי הוא לעונש גדול לפיכך לא יקום ממשכבו עוד.
י עריכה
גם איש שלומי אשר בטחתי בו כל אלה דברי החולה, כי כל אדם יש לו שונאים, וכאשר יחלה ותמוט רגלו, אפילו אותם שהיה חושב לאוהבים שבו לאויבים ולאורבים, כמו שאמר תכתוב (משלי יט ז): כל אחי רש שנאהו.
אוכל לחמי הגדיל עלי עקב: ואפילו אוכל לחמו, שהוא בוטח בו יותר, גם הוא יבגוד בו.
ופרוש הגדיל עלי עקב: כאלו אני מדרך רגלו כך הוא מתגדל עלי, ולא יבקרני כראוי.
יא עריכה
ואתה יהוה חנני והקימני כי הם אומרים שלא אקום; ואתה תקימני ואשלמה להם: מה שאמרו רע עלי בעודני חולה.
ולא אמר שיעשה להם רע, שהרי אמר: ואחלצה צוררי ריקם (תהלים ז ה) ; אלא שהתשלום הוא: שלא ילבש שק בחלותם, ולא יתפלל עליהם, ולא יצר לצרותם.
וראיתי בדברי הגאון (רבנו סעדיה) ואשלמה להם טובות תחת רעות כמו שהיה מנהגו, כמו שאמר: ואני בחלותם לבושי שק (שם לה יג).
יב עריכה
בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע איבי עלי: אם תקימני אדע ואכיר כי חפצת בי שלא תרצה שיריע איבי עלי, כמו שהיו אומרים שאמות מן החלי, והיו חושבים לשמוח ולהגדיל פיהם בשחוק עלי; וזהו פרוש יריע.
יג עריכה
ואני בתמי במצאתני זך וישר, תמכת בי בנפלי על משכבי; ותציבני כלומר שתקימני ותציבני חי ובריא לפניך כלומר: לעבודתך.
ואמר עבר במקום עתיד: תמכת ותציבני כמנהג.
וטעם לעולם: זמן חיי האדם, כלומר: שלא אמות קודם זמני.
עד הנה דברי החולה.
ופסוק
יד עריכה
ברוך יהוה אלהי ישראל מהעולם ועד העולם אמן ואמן: הם דברי המשורר.
נותן הודאה לאל בכלותו הספר כמו שהוא מנהג הסופרים.
וכן עשה בתכלית ארבעת הספרים.
ובתכלית הספר החמישי שהיא תכלית כל הספר נתן תהלה בשלשה עשר הלולים.
ואמר: ברוך יי' אלהי ישראל שעזרני עד כה, מהעולם ועד העולם: מהזמן הראשון עד הזמן האחרון, כלומר כל הימים.
אמן ואמן: קיום וקיום, כמו שעונה אדם אמן אחר הברכה לקים הברכה; כי אמן לשון קיום.
וכן: ונאמן ביתך (שמואל ב ז טז) ; במקום נאמן (ישעיהו כב כג) והדומים להם.
שלים ולא שלימו רחמי שמיא.