רד"ק על תהלים/ז
א
עריכהשגיון לדוד כבר בארנו כי שגיון אחד ממיני הנגון.
וכן אמר בתפלת חבקוק (ג א): על שגיונות.
אשר שר ליהוה על דברי כוש בן ימיני: רבותינו, זכרם לברכה, אמרו (תרגום במקומו ובבלי מועד קטן טז ב בקצת שנוי): כי המזמור הזה נאמר על שאול.
וקראו כוש לפי שהיה יפה, כמו האשה הכשית (במדבר יב א), דמתרגם: אתתא שפירתא; וכן דעת כל המפרשים.
ואמרו: כי קראו כושי, מה כושי זה אינו משתנה בעורו, כך שאול לא היה משתנה בשנאתו אל דוד.
ועל הדרך הזה נאמר (ירמיהו יג כג): היהפך כושי עורו ונמר חברברתיו גם אתם תוכלו להיטיב למדי הרע.
והחכם ר' אברהם בן עזרא, זכרו לברכה, הרחיק זה הפרוש.
כי אמר: היאך יאמר זה על משיח יי' הנה יחבל און (פסוק טו) ? ואמר: כי אחד מבני בנימין היה שהיה שונאו ושמו כוש.
ואין טענתו טענה שיאמר על שאול הנה יחבל און; ולמה לא יאמר כן? והנה אמר לו דוד בפניו: מרשעים יצא רשע (שמואל א כד יד) ? ואמר לו: ונקמני יי' ממך (שם שם יג) ? ובדרש (שוחר טוב במקומו): לפיכך כנה שמו כוש לפי שכתוב (קהלת י כ): גם במדעך מלך אל תקלל; ונכון הוא הדרש.
תראה אתה שהכל שוים, כי על שאול נאמר זה המזמור, לבד המפרש הנזכר.
ומה שאמר על דברי, לפי שדברים וענינים רבים היו לו עמו.
ופעמים רבות חשב להרגו כמו שכתוב.
תחלה בהתחתנו עמו חשב להפילו ביד פלשתים, אחר כן חשב להמיתו בביתו; וכשהיה עומד לפניו היה מטיל לו החנית כמה פעמים, ואחר שנפרד ממנו גם כן פעמים רבות כשהיה רודף אחריו.
ועל דברי פרושו: על עניני, כמו על דבר הצפרדעים (שמות ח ח), והדומים להם.
ב
עריכהיהוה אלהי בך חסיתי הושיעני מכל רדפי והצילני: בך חסיתי ולא בעזרת אדם, לכן הושיעני מכל רדפי הנסמכים עם שאול.
ג
עריכהפן יטרף כאריה נפשי פרק ואין מציל: זה לא יאמר על אויב אחר שהיה לו לדוד אלא על שאול שהיה מלך ועליו יאמר: פרק ואין מציל.
ואמר: כאריה, כי הוא גבור שבחיות ונקרא מלך עליהן, ואם יפרוק אין מציל.
ופרק מענין ופרקת עלו (בראשית כז מא).
ד
עריכהיהוה אלהי אם עשיתי זאת אם יש עול בכפי: אם זאת עשיתי מה שהוא עושה לי.
וזה הוא מה שהוא מפרש: אם גמלתי שולמי רע אם עשיתי בידי רע לאדם בעול ובחמס.
ה
עריכהאם גמלתי שולמי רע מי שהיה עמי בשלום אם גמלתיו רע, כמו שהוא עושה עמי שהייתי בשלום עמו והייתי חתנו ונלחמתי מלחמותיו והוא גומל לי רעה תחת טובה.
ואחלצה צוררי ריקם: לא די שלא גמלתי שלמי רע, אבל חלצתי מי שהיו צוררי ריקם.
ובחנם הייתי מציל אותו, כמו שהציל שאול מיד אבישי שהיה הורג אותו לולי שמנעו שאמר: אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו (שמואל א כו ח) ; וכן כשהיה במערה נאמר: וישסע דוד את אנשיו בדברים ולא נתנם לקום אל שאול (שם כד ח).
וא"ו ואחלצה כמו וא"ו ועבדיך באו לשבר אכל (בראשית מב י) שפרושו: לא אדני כמו שאתה אומר כי מרגלים אנחנו, אבל עבדיך באו לשבר אכל.
ו
עריכהירדף אויב נפשי המלה הזאת (ירדף) היא מרכבת מפעל הקל ומפעל הדגוש: מן הקל יאמר יִרְדֹּף ומן הדגוש יאמר יְרַדֵּף; והרכבה המלה הזאת משניהם.
וטעם ההרכבה, כי האויב ירדפהו בעצמו וירדפהו לאחרים, שיאמר לאחרים שירדפוהו.
כך שאול היה רודפו ומרדפו לישראל.
ואמר: נפשי כי לא ירדפני לאסרני במאסר אלא להמיתני כמו שדמה כמה פעמים להמיתו בידו.
וישג וירמס לארץ חיי ואם ישיגני ירמס לארץ חיי, כי לא יניחני שלא יהרגני.
ותחסר מלת אם כמו (ישעיהו ל ג): ונתן לכם אדני לחם צר ומים לחץ: שפרושו ו א ם נתן; ותמאן לשלחו (שמות ד כג ג) ו א ם תמאן.
וא"ו וירמס כפ"א רפה בלשון ישמעאל.
או פרושו: הוא חושב בנפשו כשרודף אחרי שישיגני וירמס לארץ חיי וכבודי לעפר ישכן.
וכבודי לעפר ישכן סלה: וכבודי הוא נפשי.
ומחשבתו שישכין כבודי לעפר.
ואף על פי שהנפש לא תשכון בעפר במות האדם, הוא על דרך משל, כמו: דבקה לעפר נפשי (תהלים קיט כה).
או לפי מחשבת האויב, כי יחשוב שאין לנפשי תקומה, כי יחשבני לרשע ואיש דמים.
ומלת סלה פרשתיה (תהלים ג ג) שהיא הרמת הקול בנגון, ואין לה טעם בענין שהיא בו; ואיני צריך לפרש אותה בכל מקום.
ז
עריכהקומה יהוה באפך קומה מלרע: הטעם במ"ם.
אמר: קומה יי' באפך על הרודפים אותי לקחת נפשי.
הנשא בעברות צוררי בעברתך עליהם כמו שאמר, באפך או פרושו: בעברות שיש לצוררי עלי הנשא אתה עליהם והצילני מידם.
ועורה אלי משפט צוית: עורה עלי במשפט אשר צוית עלי, והוא משפט המלוכה.
ח
עריכהועדת לאמים תסובבך ועליה למרום שובה: אמר עדת בכלל ואמר לאמים בפרט.
עדת היא עדת ישראל הכוללת אותם כלם; לאמים הם שנים עשר שבטי ישראל.
ונקראו לאמים עמים וגוים כמו שאמר יצחק ליעקב: והיית לקהל עמים (בראשית כח ג) ; וכן אמר האל ליעקב (שם לה יא): גוי וקהל גוים יהיה ממך.
הנה תראה כי קורא אותם עמים וגוים כנגד השבטים, וקורא אותם קהל ועדה; כי השנים עשר שבטים קהל אחד ועדה אחת.
ואלו היה אומר לאמים על אמות העולם לא היה אומר ועדת; כי לא תכלול אותם עדה אחת, כי כל לאום ולאום עדה בפני עצמה.
על כן טעו הנצרים המפרשים הפסוק על ישו ומפרשים ועדת לאמים על הגוים ששבו לאמונתו, ואומרים: ועליה למרום שובה לאות, כי ירד לקחת בשר.
ואתה אמור להם תחלה: כי המזמור מפרש בראשו על מי נאמר.
ועוד כי התפלה לשוא, אם הוא אלוה, ואם היתה תפלתו על הבשר, לא הועילה תפלתו.
ואם יאמרו לך: כי כן היה רצונו שיתלה; אם כן סכל היה שהיה מתפלל על דבר שלא היה רוצה.
ועוד, כי רוב המזמור מדבר על אויב אחד והוא אויבים רבים היו לו.
ועל לקיחת הבשר כבר כתבתי לך במזמור השני מה שתשיב להם.
ולפרושנו יהיה פרוש זה הפסוק כן: ידוע היה בישראל כי דוד נמשח למלך, והיה ידוע גם כן כי על פי יי' משחו שמואל.
ובמקום שנמשח הכירו הכל כי לא עשה שמואל הדבר מדעתו; כי בבוא אליאב הגדול מאחיו אמר: אך נגד יי' משיחו (שמואל א טז ו), שהיה סבור כי הוא היה המלך, עד שאמר לו יי': אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו (שם שם ז) ; וכשבא הקטן אמר לו האל קום משחהו כי זה הוא (שם יב).
אם כן הרודף אחרי דוד כרודף אחרי האל, והסובב עליו לתפשו כסובב האל יתברך.
ומפני זה אמר: תסובבך, על דרך שאמר הנביא (זכריה ב יב): כי הנגע בכם כנגד בבבת עינו.
כי כשיעבור האל על פשע האדם, כאלו ירד ממקום יכלתו וממכון משפטו, וכאשר יפקד עונו וישפטנו, כאלו יקום וינשא וישוב למרום למקום המשפט.
וכך נאמר בנקמת פרעה (שמות טו א): כי גאה גאה.
ט
עריכהיהוה ידין עמים הם ישראל, כמו שפרשתי לאמים ופרוש ידין: שיקח נקמתי ודיני מהם.
וזהו שאמר: שפטני יהוה כצדקי וכתמי עלי: כי אני אין בי עון, ולא חטאתי להם כדי שישנאו אותי.
ולא אמר על כלם, אלא על הרעים שבהם שהיו שונאים את דוד בחנם; ועליהם אמר: יגמר נא רע רשעים.
כי רוב ישראל היו אוהבים את דוד כי הוא היה המוציא והמביא אותם בהיותו עם שאול; ומוכרחים היו ברדפם אחריו במצות שאול.
גם משבט בנימין היו רבים אוהבים אותו, כמו שכתוב בדברי הימים (א יב א ב): שבאו אל דויד לצקלג.
י
עריכהיגמר נא רע רשעים אמר: שהרע שחושבים ושעושים הרשעים יגמר אותם ויכלה אותם.
ותכונן צדיק והצדיק תכונן דרכו ומחשבתו, ותסייע אותו.
ואמר זה על עצמו ועל הצדיקים שהיו בישראל.
ובחן לבות וכליות אהים צדיק: הוא שהוא בחן לבות ויודע מחשבות האדם הוא יודע הצדיקים והרשעים; כי הרבה בני אדם מראים עצמם טובים ואינם כן.
והוא אלהים צדיק רצונו לומר: שופט בצדק ויתן לכל אחד כפי דבריו ומחשבותיו, כי הוא יודע הכל.
יא
עריכהמגני על אלהים היה לו לומר מגני אלהים: מהו על? אך כי מבטחי ומשעני הוא אלהים שיהיה מגני שהוא מושיע ישרי לב:
יב
עריכהאלהים שופט צדיק כמו: שפטני יי' כצדקי (למעלה פסוק ט) ופרושו: אלהים שופט הצדיק כצדקתו והרשע כרשעתו וזהו שאמר: ואל זעם בכל יום: כלומר: שופט הצדיק, ושופט מי שהוא זעם אל בכל יום, כי לא ישוב מרשעו.
וזהו שאמר אחריו: אם לא ישוב.
אם במקום כי, כמו ואם יהיה היבל (במדבר לו ד) שהוא במקום כי, או כאשר.
ובכל יום רוצה לומר: תמיד.
ומה היה זעם שאול לאל? שהיה מבזה מעשה האל ודברו, כי היה יודע כי דוד על פי יי' נמשח למלך אחריו והוא היה רודף אחריו כל יום להרגו.
הנה היה חושב בכל יום לבטל דברי האל.
ועוד: שהיה דוד נקי ולא חטא לו, והיה רוצה לשפוך דם נקי.
ועוד: שנשבע חי יי' שלא ימיתנו.
ומכל אלה היה ראוי להקרא זעם.
יג
עריכהאם לא ישוב חרבו ילטוש כבר פרשנוהו דבק למעלה.
ואמר: כי לא ישוב מרשעתו וחרבו ילטוש להמיתני.
קשתו דרך ויכוננה לירות בי, כלומר: קרוב אני אל המות בכל יום כמי שהוא עומד כנגד הקשת הדרוכה.
יד
עריכהולו הכין כלי מות חציו לדלקים יפעל: לו ולדלקים עמו אחרי הכין ופעל חצים וכלי מות להרגני.
ויש מפרשים ולו כמו בעבורו, כלומר: בעבור נפשו: כלומר החצים שהכין לו לנפשו הם, כי הוא ימות בהם.
ודלקים, כמו כי דלקת אחרי (בראשית לא לו).
טו
עריכההנה יחבל און והרה עמל וילד שקר: ידמה מחשבות הלב להריון.
וכשיוצאין בפה או במעשה דומין לחבלי האשה וללדה.
אם כן דמיון הדבור הוא החבלים ודמיון המעשה הוא הלדה.
ואמר: כי דבר האון בפיו, כי יחשבנו בלבו ויוציאנו בפה למעשה.
ואון ועמל ושקר ענין אחד, אלא שהמלות שונות.
טז
עריכהבור כרה ויחפרהו כפל ענין במלות שונות.
ואמר: כי הוא כרה בור להפילני בו והוא יפל בו.
התנבא שימות שאול בחרב.
ואמר: ויפל בשחת יפעל: עבר במקום עתיד כמו שפרשנו.
יז
עריכהישוב עמלו בראשו שקרו שהיה עושה ברדפו אחרי ישוב בראשו.
ועל קדקדו חמסו ירד: כפל ענין במלות שונות.
יח
עריכהאודה יהוה כצדקו ואז אודה יי' כפי צדקו שעשה עמי.
ואזמרה שם יהוה עליון: כי הוא עליון על הכל ומושל בכל ויעשה ביצורים כחפצו.