רד"ק על תהלים/לח
א
עריכהמזמור לדוד להזכיר: אפשר כי מלת להזכיר הוא אחד מטעמי הנגינות, כמו שכתבנו במזמור הרביעי.
ויש מפרשים להזכיר כמו להודות; וכן: הזכירו כי נשגב שמו (ישעיהו יב ד).
ולפי דעתי כי המזמור הזה חברו דוד להתפלל בו כל איש מדכה בחליים ובצרת נפשו; וזהו להזכיר ולהודיע לכל אדם נדכה ונשבר שיתפלל בו.
ב
עריכהיהוה אל בקצפך הקו"ף בסגו"ל, כמו אל"ף אשתך כגפן פריה (תהלים קכח ג).
תוכיחני ופרוש
ובחמתך תיסרני: ואל בחמתך.
ואל שזכר עומד במקום שנים.
וכן: תקות עניים תאבד לעד (שם ט יט).
והפסוק כפול במלות שונות.
ג
עריכהכי חציך החליים שהם כחצים נחתו בי מבנין נפעל; משפטו בתשלומו: ננחתו; ולולא החי"ת שהיא גרונית היה נדגש, כמו: נצבו, נגשו.
ותנחת מבנין הקל; וענינו ענין ירידה, כתרגום וירד (בראשית יב י): ונחת [1].
עלי ידך: מכתך.
ולפי שהמכה נעשית ביד נקראת המכה יד.
ד
עריכהאין מתם בבשרי מפני זעמך מתם: שלמות ובריאות.
רוצה לומר: כי בשרו נגוע כלו.
והמ"ם הראשונה נוספת, ושרשו תמם.
ואדני אבי, זכרו לברכה, כתב: כי המ"ם הראשונה שרש והוא מן מתי מספר (שם לד ל), ושרשו מתה, ובתשלומו מתיום בשקל שלשם, פתאם.
ופרושו: שלא נשאר בו צורת אדם מרוב נגעיו.
אין שלום בעצמי אפילו עצמי שהן חזקות מן הבשר אינן בשלום, כי כאבות הן.
וטעם מפני זעמך: מפני חטאתי: כי זעמת עלי מפני חטאתי, ולא לחנם.
כי חיב אדם להצדיק עליו את הדין: ידע בעון, עצמו, או לא ידע.
ה
עריכהכי עונתי עברו ראשי המשיל עונותיו למים רבים שעברו ראשו והוא טובע בהם כמשא כבד יכבדו ועוד המשילם למשא כבד שלא יוכל שאתם.
ממני: כלומר אין בי כח לסבלם.
והמשל רוצה לומר: שאין בו מעשים טובים כל כך שיקלו העונות.
ו
עריכההבאישו מבנין הפעיל ונמצא עומד.
וכן: ולא הבאיש (שמות טז כד).
נמקו חבורתי והחבורות הן הבועות שנעשו בבשר שהן מלאות לחה סרוחה.
וכן המכה שנצרר בה הדם נקראת חבורה.
וטעם נמקו מרוב היות הלחה בהן נמק ונמס העור מעליהן עד שיוצאת הלחה ומבאישה; וכל זה מפני אולתי: שלא שמרתי דרך יי'.
ז
עריכהנעויתי שחתי עד מאד מרוב החליים נעוה הגוף והולך שח וכפוף.
כל היום קדר הלכתי: והפנים חשכו וקדרו.
וטעם כל היום: כי אין לי מנוחה בשעה אחת מן היום, אלא כל היום אני חולה וכאב.
והלכתי פעל עומד אף על פי שהוא מן הדגוש; ומורה על רב הפעלה.
ח
עריכהכי כסלי מלאו נקלה הכסלים הם תחת המתנים מעל לעקרי הירכים, והם סמוכים לכליות ויקרה להם החלשות והחולי.
ופרוש נקלה: נגע נקלה ונבזה, והוא חסר המתואר כמו כי חמודות אתה (דניאל ט כג) ; כעדר הקצובות (שיר ד ב), והדומים להם.
ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש: נקלה שם מענין קלוי באש (ויקרא ב יד).
ואמר זה על רוב חמימות החולי כמו שאמר איוב (ו י): ואסלדה בחילה.
והזכיר עוד: ואין מתם בבשרי: כי כן דרך הבוכה והנוהם לכפול דבריו.
מתם פרשתיו (בפסוק ד למעלה).
ט
עריכהנפוגותי ענין רפיון וחלישות.
וכן: ויפג לבו (בראשית מה כו) ; על כן תפוג תורה (חבקוק א ד) ; אל תתני פוגת לך (איכה ב יח) ; ובמשנה (יומא ג ה): כדי שתפוג צנתן.
ונדכיתי עד מאד שאגתי מנהמת לבי: שאגתי בקולי וצעקתי מרוב נהמת לבי שלבי נוהם על החולי ועל הצרות.
י
עריכהאדני נגדך כל תאותי לא נעלמה ממך תאותי שאני מתאוה לחיות מחליי.
ולפי שאמר שאגתי הזכיר התאוה שהיה בלב.
אמר: בין אשאג, בין לא אשאג אתה יודע תאות לבי ונגדך היא.
ואנחתי ממך לא נסתרה: שאני נאנח בקרבי על חיי.
והחכם רבי אברהם בן עזרא פרש: נגדך לבדך כל תאותי, אולי אחיה מחליי; ולא נגד הרופאים.
יא
עריכהלבי סחרחר כי אין לו העמדה, כי האדם השלו לבו שוקט ושאנן, ומי שיש לו צרות רבות מחשבותיו הולכות וסובבות אנה ואנה.
ופרוש סחרחר: סביב; ותרגום סביב (בראשית כג יז ובכל המקומות): סחור סחור, ונכפלו בו העי"ן והלמ"ד.
עזבני כחי ואור עיני גם הם אין אתי: כי החולה ובעל הצרות יחלשו אבריו וגופו, ויחלש גם כן אור עיניו.
ובאמרו: גם הם ולא אמר גם הוא, כן מנהג הלשון בהרבה מקומות, כמו: קשת גברים חתים (שמואל א ב ד) ; קול נגידים נחבאו (איוב כט י), והדומים להם.
רוצה לומר גם כן הם: העינים, לקו באורם, שאינם אתי.
יב
עריכהאהבי ורעי האנשים שהם מלאים מכאבים ברוב ישבחום אהביהם ואחיהם, כי ילאו לראות בצרתם ותרחק נפשם מהם כמו שאמר: כל אחי רש שנאהו (משלי יט ז).
מנגד נגעי יעמדו שלא יבקרוני כי הבקור מחזק נפש החולה.
וקרבי מרחוק עמדו: כפל ענין במלות שונות.
וקרובי כמו רעי: נקרא הרע קרוב שהוא קרוב אל רעו בדעתו וברצונו, או אם יהיה עסק ביניהם, או אם יהיו שכנים, או שיהא שאר בשר.
יג
עריכהוינקשו מבקשי נפשי ודרשי רעתי דברו הוות ומרמות כל היום יהגו: האהבים והרעים יעמדו מנגד והאויבים ידברו רעות.
ופרוש וינקשו: שמו מוקש לנפשי בדברים לספותה.
ופרוש מבקשי נפשי: לספותה; וחסר לספותה.
וכן: אשר יבקש את נפשי יבקש את נפשך (שמואל א כב כג).
והוות לשון שברון וענינים רעים.
יד
עריכהואני כחרש [2] לא אשמע אני אשמע דבריהם על ידי ספור או אשמע מהם כי לא יתכסו ממני ואני שומע ועושה עצמי כחרש כאלו אינני שומע מה שהם אומרים וכאלם לא יפתח פיו: ושמתי גם כן עצמי כאלם שלא יפתח פיו, כן אני שומע חרפתי ואינני משיב.
טז
עריכהכי לך יהוה הוחלתי ומה לי להתוכח עמהם ולהשיב על דבריהם, כי אין לי בהם תוחלת שיועילוני אלא לך לבדך הוחלתי.
אתה תענה אדני אלהי: וכמו שהוחלתי לך כן תענה אותי כי אתה אדון על הכל, ואתה אלהי שתקח משפטי מהרשעים.
יז
עריכהכי אמרתי בלבי פן ישמחו לי אם לא תענני ותצילני מצרותי ישמחו לי באבדי, כי במוט רגלי עלי הגדילו: לשונם; ומה יעשו אם אמוט מכל וכל ולפיכך אפחד שאמות מחליי.
יח
עריכהכי אני לצלע נכון לפיכך אפחד שאמות מתוך חליי כי אני נכון תמיד לצלע שאלך צולע ממכאובי ומכאובי נגדי תמיד: שלא ירחק מכאובי ממני.
יט
עריכהכי עוני אגיד לפיכך אני דואג כי אזכור עוני ואגידנו בינו לביני אולי אמות ממנו אדאג מחטאתי: פן תהיה לי למוקש.
כ
עריכהואיבי חיים עצמו אני במכאובי תמיד והם בחיים עצומים וטובים.
ורבו שנאי שקר: שקר: חנם.
רוצה לומר: אותם ששונאים אותי בחנם.
כמו: אך לשקר שמרתי (שמואל א כה כא).
והם רבו בבנים ובנכסים, ואני עני ונדכה.
כא
עריכהומשלמי רעה תחת טובה ישטנוני תחת רדופי *) טוב: עתה יספר איך שנאים אותו בחנם: כי היה מן הדין שיאהבו אותי, כי אני הטיבותי להם והם ישלמו לי רעה תחת טובה.
ולא אדע דבר למה ישטנוני, אם לא שמקנאים בי שאני רודף הטוב והם רודפים הרע, לפיכך ישטנוני.
ומלת רדפי כתובה רדופי, רוצה לומר: שהטוב רדופי שאני רודף אחריו, וקרי רדפי והוא מקור על הפועל, ונמשכה הרי"ש בטעם כמו מיורדי בור (תהלים ל ד).
כב
עריכהאל תעזבני יהוה כמו שהם חושבים שאין לי עוזר; אלהי אל תרחק ממני: אלא תהיה קרוב לצעקתי.
כג
עריכהחושה מהרה לעזרתי אדני תשועתי: שאתה הוא אדון תשועתי, ולא אחר.
או פרושו: חושה לתשועתי ולמ"ד עזרתי במקום בי"ת; ויי' קריאה.
וזה המזמור חברו דוד ונתנו לידותון המשורר [3].