רד"ק על מלכים א א א
| רד"ק על מלכים א • פרק א' • פסוק א' |
• א •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְהַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיְכַסֻּ֙הוּ֙ בַּבְּגָדִ֔ים וְלֹ֥א יִחַ֖ם לֽוֹ׃
והמלך דוד זקן. בן שבעים שנה היה, שהרי בן שלושים היה במלכו וארבעים שנה מלך.
בא בימים. בימי הזקנה חלש ונפל למטה ואע"פ שלא היה אלא בן שבעים שנה, מפני המלחמות אשר נלחם תשש כחו וקפצה עליו הזקנה. והזקן, כל זמן שהולך ומזקין, החום הטבעי הולך וחסר- לפיכך 'ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו', ויש בו דרש שכל המבזה את הבגדים לסוף אינו נהנה מהם- ולפי שכרת דוד את כנף המעיל אשר לשאול לא נהנה מהבגדים לעת זקנתו, וזה הדרש רחוק. ויש עוד בו דרש קרוב מזה: כי בראות דוד המלאך וחרבו שלופה בידו, נבעת ונצטנן כמו שכתוב 'כי נבעת מפני חרב המלאך'.
ולא יחם לו. ולא יחם בשרו לו. כמו 'ויחם בשר הילד' וכן 'וחם לאדוני המלך'. 'וחנם להם' רצה לומר וחם הבשר. ויחם- שרשו יחם מבנין הקל והוא כתוב ביו"ד האיתן לבד, ויו"ד השרש נעלמת מהמכתב וכן 'וירא שאול מלפני דוד' 'וירש זרעך' ואחרים זולתם: