פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות מלכים א


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיְכַסֻּ֙הוּ֙ בַּבְּגָדִ֔ים וְלֹ֥א יִחַ֖ם לֽוֹ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

ומלכא דוד סיב על ביומין ומכסן ליה בלבושין ולא שחין ליה:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולא יחם לו" - אמרו רבותינו (ברכות סב ב) כל המבזה בגדים אינו נהנה מהם לסוף לפי שקרע את כנף המעיל לשאול ומדרש אגדה אמר רב שמואל בר נחמני כשראה דוד את המלאך עומד בירושלים וחרבו בידו נצטנן דמו מיראתו (ראה פרקי דרבי אליעזר פרק מג)

רד"ק (כל הפרק)(כל הפסוק)

והמלך דוד זקן. בן שבעים שנה היה, שהרי בן שלושים היה במלכו וארבעים שנה מלך.

בא בימים. בימי הזקנה חלש ונפל למטה ואע"פ שלא היה אלא בן שבעים שנה, מפני המלחמות אשר נלחם תשש כחו וקפצה עליו הזקנה. והזקן, כל זמן שהולך ומזקין, החום הטבעי הולך וחסר- לפיכך 'ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו', ויש בו דרש שכל המבזה את הבגדים לסוף אינו נהנה מהם- ולפי שכרת דוד את כנף המעיל אשר לשאול לא נהנה מהבגדים לעת זקנתו, וזה הדרש רחוק. ויש עוד בו דרש קרוב מזה: כי בראות דוד המלאך וחרבו שלופה בידו, נבעת ונצטנן כמו שכתוב 'כי נבעת מפני חרב המלאך'.

ולא יחם לו. ולא יחם בשרו לו. כמו 'ויחם בשר הילד' וכן 'וחם לאדוני המלך'. 'וחנם להם' רצה לומר וחם הבשר. ויחם- שרשו יחם מבנין הקל והוא כתוב ביו"ד האיתן לבד, ויו"ד השרש נעלמת מהמכתב וכן 'וירא שאול מלפני דוד' 'וירש זרעך' ואחרים זולתם:

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

והמלך דוד זקן. עד 'ויתחתן שלמה את בת פרעה'.

ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו. ידוע שהבגדים אינם מחממין כי אם במקרה מצד שמירתם שהאוויר המקיף בגוף לא יקררהו, ולזה בקשו לו עבדיו דבר שיחממהו מצד חמימות ובחרו לו שיתחמם בחום נערה בתולה- מפני שיתקבצו סבות רבות אל שתחממהו האחת: מצד אשר בה, והשנית מצד התחממה בהיותה עם הזכר והתעוררה למשגל, והשלישית כי הוא ג"כ יתעורר טבעו לקראתם- מצד יפיה והיותה בתולה. וזה יהיה סבה אל שיתחמם מעצמו:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ויכסהו" - עם שהיו מכסים אותו בבגדים מכל מקום לא היה בשרו מתחמם

"זקן בא בימים" - כי זקן יאמר בלשון בני אדם על המוחש הנראה באדם מלובן השער והקמטת הפנים ולפעמים תקדים לבוא בלא עת ולזה פירש ואמר בא בימים כאומר הזקנה בא בזמנו לפי הימים

מצודת ציון

"יחם" - מלשון חמימות

מנחת שי (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולא יחם לו. כל האומר יחם בצירי היו"ד, אינו אלא טועה. שבכל הספרים כ"י מדוייקים ודפוסים ישנים - בחירק. וכן נראה בבירור ממה שכתב רד"ק בפירוש ובספר מכלול דף קכ"ד ועיין עוד מ"ש באיוב ג' על פסוק 'על יחד':



מסורה

והמלך דוד ג' ר"פ בקריאה וסי' "והמלך דוד זקן בא בימים". "והמלך דוד שמע את כל הדברים". "שלח אל צדוק ואל אביתר הכהנים".