פתיחת התפריט הראשי



Verse 1

ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים. בעבור שנאמר לו כי לא נחש ביעקב על כן ותהי עליו רוח אלהים.

וישת אל המדבר פניו. כי שם ישראל בערבות מואב וכדי שיראה אותם ויכוין נפשו בהם שיחול עליו הדבור מאת השם יתברך. ורש"י ז"ל פירש וישת אל המדבר פניו, כתרגומו. שהיה מתרגם בו ושוי למדברא דעבדו ביה עגלא אפוהי. ואין כן בנוסחאות מדוקדקות. ולדעת הרב ז"ל הזכיר להם קטיגור העגל אולי ימצא מקום לקללתם. אבל לפי הנוסחאות שאין כתוב בהם כן אפשר לומר שמכוון כאן לרוח הטומאה, לפי שמתחלה היה מכוין לדרך האמונה, וכשרצה שיבא לו הדבור מאת ה' הזכיר בתחלת קרבנותיו ויעל בלק ובלעם פר ואיל, ורצה שיסייענו בלק כדי שיהא בלעם שוחט למדת רחמים ובלק זורק למדת הדין, אבל אחר כך נטה מדרך האמונה וכוון לרוח הטומאה השורה במדבר, זהו וישת אל המדבר פניו, ולכך הזכיר בכאן ויעל פר ואיל ולא הזכיר בלק כי לא רצה עתה בסיועו כדי שלא יפגל מחשבתו.


Verse 2

וירא את ישראל שוכן לשבטיו. ראה דגלים מסודרים ושאין פתחיהן מכוונין זה כנגד זה כדי שלא יעשו היזק ראיה זה לזה, מיד אמר מה טובו אוהליך. נאם הגבר. קרא עצמו גבר כי המשיל עצמו לתרנגול היודע לכוין השעות, ואין העולם מי שיוכל לכוין שעת כעסו של הקב"ה כי אם בלעם בבני אדם ותרנגול בעופות ושניהם שוין בחכמה זו, ואמרו כי התרנגול קורא שבעה פעמים בלילה וכן בבלעם מצינו וישא משלו שבע פעמים, והתרנגול נואף מכל העופות ולכך לא הוכשרו התרנגולים לגבי המזבח, וכן בלעם היה נואף כמו שדרשו רז"ל מן ההסכן הסכנתי שהוא מלשון (מלכים א א) ותהי למלך סוכנת, וכן היתה עצתו להכשיל את ישראל לזנות בבנות מואב.

Verse 3

שתום העין. פתוח העין, והוא הפך סתום ובלשון רז"ל כדי שישתום ויסתום, באורו כדי שיפתח ויסתום. וידוע כי כל ההשגות הם שלשה, והם ראיה ושמיעה וידיעה, ושלשתם תמצאם בבלעם, ראיה הוא שאמר שתום העין, שמיעה שומע אמרי אל, ידיעה ויודע דעת עליון, ושלשתם מצאנום בפסוק אחד בהקב"ה, שנאמר (שמות ג) ראה ראיתי את עני עמי וגו', ולפי שהראיה והשמיעה באנשים ואינן נופלים בהקב"ה יהיה באור הכתוב איך ראיתי ואיך שמעתי כי ידעתי את מכאוביו, כי הידיעה כוללת את שניהם.

Verse 4

אשר מחזה שדי יחזה. למדנו הכתוב שלא הגיעה מעלתו למעלת האבות ואין צריך לומר למעלת נבואה כמשה, אבל היה חסר ממנו שתי מדרגות כי נבואת האבות היתה באל שדי ונבואתו של זה במחזה שדי. וכן כתב הרמב"ן ז"ל מחזה שדי אינו שדי, כי האבות באל שדי ובלעם במחזה של שדי, ולכך קרא עצמו גלוי עינים שהוא ממדרגת בני הנביאים שנאמר (מלכים ב ו) פקח נא את עיניו, וזה נאמר ויגל ה' את עיני בלעם. ומה שדרשו רז"ל אבל באומות העולם קם, אין הכוונה שתהיה נבואתו של בלעם שוה לנבואת משה ח"ו, אבל כוונתם ז"ל לומר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה', אין הכתוב משוה משה לבלעם במעלת הנבואה רק בענין הידיעה, ולומר כי כשם שהש"י ידעו למשה פנים אל פנים והיתה נבואתו מבוררת לו כאדם שמדבר עם חברו, כך באה הנבואה מבוררת לבלעם לכבודן של ישראל מכל מה שהתנבא בענינם בכל העתיד לבא להם. זאת כונת הרב ז"ל עם קצת לשונו. או יאמר אבל באומות העולם קם, בשעת ברכה, כי הוצרך להתנבא במדת הרחמים כמשה כי זולתה לא היו ישראל מתקיימים אבל לאחר הברכה נסתלקה נבואה ממנו וחזר לקסמיו.
נופל. כמו (בראשית טו) ותרדמה נפלה על אברם.
וגלוי עינים. כלומר רואה הוא אע"פ שהוא ישן, כענין שכתוב (שיר ה) אני ישנה ולבי ער.

Verse 5

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל. ע"ד הפשט התנבא עתה על ישובן של ישראל בארץ.

וע"ד המדרש מה טובו אהליך יעקב, על האהלים שבמדבר, שהיו ישראל יושבים באהלים ועל שראה פתחיהם שלא היו מכוונין אלו כנגד אלו אמר מיד מה טובו אהליך.

וע"ד הקבלה מה טובו אהליך יעקב, למעלה, והוא שדרשו רבותינו ז"ל צורתו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד. ומלת טובו מלשון (שמות ל) בהטיבו את הנרות, ואהליך מלשון (איוב כט) בהלו נרו, והאל"ף נוספת, ופירושו אור. משכנותיך ישראל, למטה, שהם מושכים כח מן הטוב. והתבונן איך הזכיר לשון טובו באהליך ובמשכנותיך סמך לו מיד כנחלים נטיו, ולשון נטיה נופל על דבר גשמי ויחזור למשכנותיך כי המשכנות היו נטוים.


Verse 6

כנחלים נטיו. הזכיר בכאן ארבע לשונות, כנחלים כגנות כאהלים כארזים, והם כנגד ארבע דגלים שבמדבר, ולשונות הללו מיני תענוג הם. ודרשו רז"ל במסכת תענית טובה קללה שקלל אחיה השלוני את ישראל מברכתו של בלעם, שזה קללן בקנה שנאמר (מלכים א יד) והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים, את מוצא שהקנים מתנועעין לכאן ולכאן ואין כל הרוחות יכולין לעקרן ממקומן, ועוד שגזען מחליף, וזה ברכן בארז שהרוח באה ועוקרתו, ושוב אין גזעו מחליף.


Verse 7

יזל מים מדליו. ע"ד הפשט מדליותיו, והם הענפים.

וע"ד המדרש יזל מים מדליו, הזהר בבני עניים שמהם תצא תורה שנאמר יזל מים מדליו, ואין מים אלא תורה שנאמר (ישעיה נה) הוי כל צמא לכו למים, מדליו מן הדלים שבהם.

וזרעו במים רבים. הרוה במים רבים והוא גדל וצומח בכל יום, כענין שאמר ישעיה ע"ה בהצלחתן של ישראל (שם יז) ביום נטעך תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי.

וירום מאגג מלכו. הוא שאול שהיה המלך הראשון, ואמר מאגג על שם ששאול תפש את אגג מלך עמלק.


Verse 9

מברכיך ברוך. כמו (בראשית מט) בנות צעדה, (משלי כח) וצדיקים ככפיר יבטח.


Verse 11

ועתה ברח לך אל מקומך. פירש החכם רד"ק בשם אביו ז"ל כי אין זה בריחה ממש אלא כמי שאומר מהר ללכת, ואמר כי כמוהו (ישעיה מח) ברחו מכשדים, כי ביד רמה ובקול רנה יצאו ישראל מבבל. וכן ביונה (יונה א) לברוח תרשישה, ולא היתה כוונת יונה שיוכל לברוח מהקב"ה אלא שימהר ללכת לתרשיש, וזהו שאמר מלפני ה', ולא אמר מפני ה' כמו שאמר (תהלים קלט) ואנה מפניך אברח. ומה שמהר ללכת היתה כוונתו כדי שלא יתן הקב"ה אות ומופת לאנשי נינוה וישובו ותהיה תשובתן גורמת כליה לישראל. ועל זה אמר אחר כך (יונה ד) על כן קדמתי לברוח תרשישה, ואין לך אות גדול מאות הים כי אותם שהטילוהו הכירוהו כשיצא מן הים ואז ויגע הדבר אל מלך נינוה. ויפה פירש אלא שרז"ל הבינו בריחה ממש מארץ ישראל כדי שלא תחול עליו הנבואה ולא ילך בשליחות זה.

אמרתי כבד אכבדך. טעם כפל הלשון אמרתי כבד בראשונה אכבדך בשניה, כי בשנים פעמים בשנים המקומות הייתי מקוה לך שתקללם ושאכבדך על זה, אבל עתה בשלישית שכבר הוחזקה ברכתך עליהם שלש פעמים ואמרת אורריך ארור ומברכיך ברוך אני רואה כי מנעך ה' מכבוד ומעתה אני מתיאש כי אין לי תקוה לבא כנגדם, ועל כן אמר לו שיברח.


Verse 14

ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך. אתן לך עצה שתעשה להכשילם, והוא שהפקיר בנות מואב לבני ישראל, לפי שידע שאלהיהם שונא זמה, ומה שסתם כאן פירש במקום אחר, הוא שאמר (במדבר לא) הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וגו'.

אשר יעשה. כלומר איעצך ואגיד לך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים, הוא שאמר ומחץ פאתי מואב, אבל עתה אין לך לפחד מהם כי לא ירעו לך.

והרמב"ן ז"ל כתב איעצך ואגיד לך עצה היעוצה מאת ה' אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים, וגלה לו נבואה זו שלא יפול עמו ביד ישראל עתה רק באחרית הימים. והנה היו ארבע נבואות, ראשונה הוא שאמר שישראל חלק ה' ונחלתו הן עם לבדד ישכון ובגוים לא נתחשב, שניה התנבא בכבוש הארץ ושיהרגו מלכים אדירים שבה, דכתיב הן עם כלביא יקום וגו', שלישית ראה ישיבתם בארץ במנוחה והשקט ואמר מה טובו אוהליך יעקב, ושיעמידו מלך שינצח את אגג ושתנשא עול המלכות שראה דוד מתנשא למעלה, שנאמר (שמואל ב ה) וידע דוד כי הכינו ה' למלך, ועתה בנבואה הזאת הרביעית הוסיף לראות ענין המשיח, ולכן הרחיק הענין מאד שאמר אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, מה שלא אמר כן בכל הנבואות הראשונות, ואמר שזאת עצת השם שיעץ באחרית הימים. וקרא עצמו עתה שומע אמרי אל ומחזה שדי, יחזה כאשר עשה בנבואה שלישית, והוסיף לקרוא עצמו יודע דעת עליון. והאומר כן, יודע דעת עליון, ירצה לומר שהוא יודע מה בדעתו של אל עליון לעשות בעולמו באחרית הימים, וזה כענין (ישעיה סג) כי יום נקם בלבי, ואמרו רז"ל לבא לפומא לא גליא, עד כאן.

ולפי שהדבר הנסתר הוא צפון בלב לכך נקרא השם הנסתר לב, הוא שכתוב (תהלים עג) צור לבבי וחלקי אלהים לעולם, והמלאכים שהם שלוחיו נקראים פיו שהם משתלחים אל הנביאים להגיד להם העתידות, ואם כן הנביאים הם פי המלאכים והמלאכים הם פי הקב"ה, והוא לבא לפומא, כי לא גלה הקב"ה הקץ אפילו למלאכים כל שכן לנביאים, ודניאל לא ידעו אבל נאמר לו (דניאל יב) כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ.


Verse 17

אראנו ולא עתה. ע"ד הפשט התנבא על דוד ע"ה, ואמר ולא עתה כי אחרי ארבע מאות שנה היתה נבואה זו, כי הוא מחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת, ושת היה עיקר תולדותיו של אדם. או ירצה לומר בני שת היסודות מן (תהלים יא) כי השתות, כלומר יקרקר ויהרס המדינות. והיה אדום ירשה, מצינו בדוד שגברה ידו על אדום ושעיר. וירד מיעקב, יקום רודה מיעקב. והאביד שריד מעיר, כלומר מכל עיר עכו"ם, והוא דוד שכתוב בו (מלכים א יא) עד הכרית כל זכר באדום. ורש"י ז"ל פירש וירד מיעקב, ועוד יהיה מושל אחר ביעקב, והאביד שריד מעיר החשובה של אדום היא רומי, וירד מיעקב זהו המשיח שנאמר עליו (תהלים עב) וירד מים עד ים, והאביד שריד זהו שכתוב (עובדיה א יח) ולא יהיה שריד לבית עשו.

וע"ד המדרש אראנו ולא עתה זה דוד, אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח, דרך כוכב מיעקב זה דוד, וקם שבט מישראל זה מלך המשיח, ומחץ פאתי מואב זה דוד שכתוב בו (שמואל ב ח) ויך את מואב וימדדם בחבל, וקרקר כל בני שת זה מלך המשיח שכתוב בו(תהלים עב) וירד מים עד ים, והיה אדום ירשה זה דוד שנאמר (שמואל ב ח) ויהי כל אדום עבדים לדוד, והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו וישראל עושה חיל זה מלך המשיח שנאמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו.


Verse 20

וירא את עמלק. ברוח נבואה. ופתח תחלה בעמלק שהוא מזרע עשו ומזרעו באה לו המלחמה בראשונה ובאחרונה, היום היא מלכות רומי, ולכך חתם בנבואתו באבדן כתים שהיא מלכות רומי מזרע עשו שנאמר עליו ואחריתו עדי אובד, עד שיבא מי שעתיד להעבירו מן העולם שנאמר מחה אמחה.


Verse 21

וירא את הקיני. משפחת יתרו, כמו שכתוב (דברי הימים א ב) המה הקינים, וכתיב (שופטים ד) וחבר הקיני. ושים בסלע קנך, על שם ששמו קיני הוזכר במשלו קן, כלומר אילו היית משים מושבך החזק גבוה כקן העוף משם תרד.


Verse 22

כי אם יהיה לבער קין עד מה אשור תשבך. כלומר עד מתי תשבך אשור לא יעזבך כי אם היית לבער. ואשור לשון נקבה, וטעמו מחנה אשור, כמו (איוב א) ותפול שבא, וכן (שמואל א יז) ותערוך ישראל.


Verse 23

אוי מי יחיה משומו אל. ע"ד הפשט מן הגזרות האלה ששם אל בעולם על ידי מלך אשור, שהרי הוא נצח את כל הגוים ובלבל כל האומות.

ועל דרך המדרש אוי מי יחיה משומו אל, על ישמעאל, שהרי בני קין מזרעו של ישמעאל הם. ומה שאמר כי אם יהיה לבער קין כלומר כי אם יהיה קין לבער אש. ומה שנקרא זרע ישמעאל קין, על שם שישבו באחוזת קין, וכן הוא אומר (שופטים ד) וחבר הקיני נפרד מקין, והלא כל בני קין נכרתו במי המבול, אלא על שם שישבו באחוזת קין נקראו בני קין וישיבתן מלכות אשור. אמר בלעם, מכל שבעים לשון שברא הקב"ה בעולמו לא שם שמו אלא לישראל ולישמעאל, שנאמר (בראשית טז) וקראת שמו ישמעאל, וכיון שהשוה הקב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל, אוי מי יחיה משמו אל, אוי מי יחיה בימיו, כך דרשו בפרקי רבי אליעזר.

ואם תשכיל תמצא כי המקטרג הזה שבארץ רמז בפסוק זה שם המקטרג הגדול שיש לישראל בשמים, והוא שר המדבר שרף מעופף ונפש גלגל מאדים, כי בעבור שראה שנפל ממועצותיו ולא הועיל קטיגורו בכל נבואותיו לא במדת הדין ולא במדת רחמים על כן וישת אל המדבר פניו, להעזר בו כנגד ישראל, ולכך התחיל לצעוק מי יחיה מגזרותיו, כלומר מי יחיה בגלות עשו, ושני הווי"ן רמז לשנים עשר כנפיו, וזהו מבואר.


Verse 24

וצים מיד כתים. אחר שהזכיר שאשור ישבה הקיני אמר עתה שיבא עת שיעונה אשור ועבר, והטעם העברים שישבה אשור, כי הכתים היו רודים על ישראל. וצים לשון רבים, מלשון (ישעיה לג) וצי אדיר. וכתים מבני יון הוא, ואפשר שהוא רמז למלכות ישמעאל הרשעה.

ודעת הרמב"ן ז"ל כתים הם רומים והיא מלכות אדום שהיא החיה הרביעית. והנה חתם נבואתו זאת שהיא הרביעית באבדן כתים, היא רומי, והיא החיה הרביעית שהתנבא עליה דניאל (דניאל ז) עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא.

Verse 25

ויקם בלעם. כאשר כלה להתנבא נבואה זו קם על רגליו כי לא היה מתנבא מעומד כי אם נופל, דכתיב נופל וגלוי עינים. וישב למקומו. חזר לקסמיו, כי לא התנבא אלא לפי שעה לכבודן של ישראל, כאשר הזכרתי למעלה.