רבינו אשר על הש"ס/נדה/פרק ו

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א עריכה

בא סימן התחתון עד שלא בא העליון. או חולצת או מתייבמת. בא העליון עד שלא בא התחתון. אף על גב שאי אפשר ר' מאיר אומר לא חולצת ולא מתייבמת וחכמים אומרים או חולצת או מתייבמת. מפני שאמרו אפשר לבוא התחתון עד שלא בא העליון. אבל א"א לעליון לבוא עד שלא יבא התחתון:

גמ' אע"פ שאי אפשר והלא בא בא לר"מ אע"פ שאי אפשר לרבנן וליתני בא העליון עד שלא בא התחתון ואנא ידענא משום דלא אפשר הוא. אי לא תנא אע"פ שאי אפשר ה"א דרוב נשים התחתון אתי ברישא ומיעוט עליון ור"מ לטעמיה דחייש למיעוטא ורבנן לטעמייהו דלא חיישי למיעוטא וה"מ בסתמא אבל היכא דבדקו ולא אשכחן אימא מודה ליה רבנן לר"מ דעליון קדים ואתי קמ"ל דאי אפשר אלא ודאי תחתון אתא ומינתר נתר. והלכתא כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים. דכ"ע מיהת אתחתון סמכינן מנא ה"מ אמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי ר' ישמעאל אמר קרא איש או אשה אשר יעשו מכל חטאות האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. מה איש בסימן אחד אף אשה בסימן אחד. ואימא או האי או האי כאיש מה איש תחתון ולא עליון אף אשה תחתון ולא עליון. תניא נמי הכי א"ר אלעזר בר' צדוק כך היו מפרשין ביבנה ואמרו כיון שבא תחתון שוב אין משגיחין בעליון:

סימן ב עריכה

ת"ר כל הנבדקות נבדקות על פי נשים. וכן היה ר"א מוסר לאשתו ור' ישמעאל מוסר לאמו. ר' יהודה אומר לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותן תוך הפרק אין נשים בודקות אותן שאין משיאין ספיקות על פי נשים. רש"א אף תוך הפרק נשים בודקות אותן. ונאמנות נשים להחמיר אבל לא להקל. כיצד גדולה היא שלא תמאן קטנה היא שלא תחלוץ. אבל אינה נאמנת לומר קטנה היא שתמאן וגדולה היא שתחלוץ. הא דקאמר נאמנת לומר גדולה היא שלא תמאן תימה מאי אהני נאמנות דידה. בלא בדיקה נמי לא ממאנת דחיישינן שמא הביאה סימנין לר"י תוך הפרק לר"ש אחר הפרק ותו אפילו אי אמרה ליכא שערות לא מהימני כדקתני סיפא שאינה נאמנת לומר קטנה היא שתמאן כל שכן דאי אמרה דאיכא שערות שלא תמאן. י"ל דנפקא מינה דאי אמרה איכא שערות ואחר כך בדקוה אנשים ואמרו דליכא שערות אהני נאמנותה דלא תמאן דאימור נשרו. ואי לאו דיבורה הוה ממאנת דאפי' למ"ד חוששין שמא נשרו ה"מ לאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא אבל תוך הפרק לא. וכן לאחר הפרק לר"ש דלית ליה חזקה דרבא. אמר מר רבי יהודה אומר לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותה. בשלמא לפני הפרק בעיא בדיקה דאי משתכחי לאחר הפרק אימור שומא נינהו אלא לאחר הפרק למה לי בדיקה והאמר רבא קטנה משהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנים. כי אמר רבא חזקה למיאון. אבל לחליצה בעיא בדיקה. תוך הפרק אין נשים בודקות אותה קסבר תוך הפרק כלאחר הפרק לאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא סמכינן אנשים ובדקו נשים. תוך הפרק דליכא חזקה דרבא לא סמכינן אנשים ולא בדקו נשים. הא דקאמרינן בעיא בדיקה דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו לאי דוקא קאמר בעיא בדיקה דה"ה אם לא בדקוה לפני הפרק ובדקו לאחר הפרק ומצאו סימנין אין לנו לחוש שמא לפני הפרק הוי ושומא נינהו. וכן מוכח בפירוש דקאמר ואי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו דמשמע משום שראו אותה שהיו בה לפני הפרק לכך אינה חולצת הא לא ראו אותה קודם אין לחוש. וכן בשילהי מצות חליצה (דף קה:) הא דא"ל ר' לאבדן זיל בדקה ומסתמא לא בדקוה לפני הפרק וכן בפ' מי שמת (דף קנה.) גבי בני ברק דקאמר מהו לבדקו. אלמא אי אשכחן בה סימנין לא אמרינן לפני הפרק באו ובעיא בדיקה דקאמר הכא היינו דמהני בדיקותיה. ומיהו אפילו אם תמצא לומר דחיישינן שמא לפני הפרק באו היכא דחזינן ריבוי שערות לא חיישינן שמא כולן לפני הפרק באו. ר"ש אומר אף תוך הפרק נשים בודקות אותה קסבר תוך הפרק כלפני הפרק. ובעיא בדיקה דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו. ונאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל הא מאן קתני לה. אב"א רבי יהודה. אתוך הפרק. ואי בעית אימא ר' שמעון ולאחר הפרק. ולית ליה חזקה דרבא הלכך לא מהימני נשים אלא להחמיר אבל לא להקל:

סימן ג עריכה

פסק ר"ח ז"ל דהלכה כר"ש דתוך הפרק כלפני הפרק כדמוכח לעיל בפרק יוצא דופן (דף מו.) דמסיק תיובתא למ"ד תוך הזמן כלאחר הזמן ולא חשש לומר דסבר כתנא דשמעתין דאמר תוך הפרק כלאחר הפרק. וכן רבא פסק לעיל הלכתא דתוך זמן כלפני זמן ומתוך כך פסק דאין הלכה כרבא דאמר חזקה הביאה סימנים. דהא ר"ש דהלכתא כוותיה אמרינן דלית ליה חזקה דרבא. ועוד אמרינן בפ' מי שמת (דף קנו.) בודקין לקדושין ולגירושין ולחליצה ולמיאונין. ואין נראה ראיה מזה הפסק דלא כרבא. דאע"ג דקי"ל כר"ש בהא דתוך הפרק כלפני הפרק. אפשר דאין הלכה כמותו בהא דלית ליה דרבא. דתרי מילי נינהו. דהא רבא גופיה פסק לעיל הלכתא תוך זמן כלפני זמן ודרב נחמן דמי שמת ליתא מקמיה דרבא דבתרא הוא והלכתא כוותיה וכ"כ רב אלפס ז"ל דקי"ל כחזקה דרבא מדפריך מינה לר' יהודה ושני כי קאמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעי בדיקה ואי לאו דהלכה לא מותבינן מינה תיובתא. ועוד דקי"ל דר' יהודה ור"ש הלכה כר"י וכיון דר' יהודה אית ליה חזקה דרבא ממילא שמעינן דחזקה דרבא הלכה היא. וכל שכן דסתם מתני' ור"א ור' ישמעאל ורבי יהודה כולהו קיימי בחדא שיטתא. וסבירא להו דלאחר הפרק נשים בודקות. אותן דאיכא חזקה דרבא. והו"ל ר"ש יחיד כנגד רבים וקי"ל דאין הלכה כיחיד במקום רבים. ואע"ג דקי"ל כר"ש בתוך זמן כלפני זמן לא אמרינן כיון דהלכתא כוותיה בהא הלכתא נמי כוותיה בהא. דלאו מילין דתלויין בהדדי נינהו כדפרישית לעיל דרבא דאמר חזקה הביאה סימנים איהו גופיה פסיק לעיל הלכתא תוך זמן כלפני זמן. והואיל וכן היכי גמרינן מינה חזקה דרבא אלא ודאי טעמא פריכא היא וליכא למיסמך עליה. אלא מדר' יהודה אית ליה חזקה דרבא וקי"ל ר"י ור"ש הלכה כר"י שמעינן דחזקה דרבא הלכה היא. וכ"ש דלא איתברר לן דר"ש לית ליה חזקה דרבא אלא בדרך אפשר וי"ל דהא דאמר דלית ליה חזקה דרבא ה"ק האי מאן קתני לה אבע"א ר"י ותוך הפ' ואבע"א ר"ש ואחר הפ' ולית ליה חזקה דרבא וכיון דאפשר דר"י קתני ואתוך הפרק לא אתברר לן דר"ש לית ליה חזקה דרבא ומ"מ בין דס"ל לר"ש חזקה דרבא בין דלא ס"ל הלכה היא מהני טעמי דאמרן הלכך כל הנבדקות נבדקות ע"פ נשים בין לחליצה בין למיאונין דסמכינן אחזקה דרבא והא דאמר ר"נ אמר שמואל בודקין לגיטין ולקידושין לחליצה ולמיאונין ודאי איכא לאקשויי אדרבא דאמר קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין א"כ הא דאמר ר"נ אמר שמואל בודקין למיאונין וקי"ל הלכתא היא היכי משכחת לה. אי קודם זמן ותוך זמן הא קי"ל דשומא נינהו ולא עבדינן בהו עובדא. ואי לאחר זמן והא אמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנים. ואע"ג דבדקנוה לאחר זמן ולא אשכחן בה מידי הא איפסיק הלכתא דחוששין שמא נשרו. וא"כ הא דאמר ר"נ: אמר שמואל בודקין למיאונין היכי משכחת לה. אנן עיינינן בה ואשכחן פירוקא בסייעתא דשמיא. והדין הוא פירוקא דהך קושיא. הא דאיפסיקא הלכתא חוששין שמא נשרו לא איפסיק אלא היכא דקדיש תוך הזמן ובעל לאחר זמן דהוה ליה ספיקא דאורייתא. אבל היכא דלא בעל לאחר זמן דהוו להו נשואין דרבנן לא אמרינן חוששין שמא נשרו ולא אמר רבא דלא בדקינן לה דלא אמר רבא חזקה הביאה סימנין אלא לענין איסור דאורייתא דעבדינן לחומרא ולא בדקינן דחיישינן שמא נשרו. אבל בספיקא דרבנן בדקינן ואי משכחינן שתי שערות לא ממאנת דהוי לה גדולה ואי לא משכחינן שתי שערות לא חיישינן שמא נשרו אלא אמרינן קטנה היא וממאנת. והיינו דאמר ר"נ אמר שמואל בודקין למיאונין היכא דקדיש לפני זמן או תוך זמן ובעל תוך זמן ולא בעל אחר זמן דלאו נישואין דאורייתא נינהו אנא נישואי דרבנן נינהו וקשה לר"ת ז"ל על כל הני דמפרשי דתוך הפרק ותוך הזמן חדא מילתא נינהו חדא אמאי קרי ליה לעיל תוך זמן והכא קרי ליה תוך הפרק ועוד דפרק משמע סמוך לגדלות ממש כי ההיא דשבת פ' המוציא (ד' פ:) בעת ישראל שהגיעו לפירקן וביבמות פ' הבא על יבמתו (ד' סב:) ומשיאן סמוך לפירקן ועוד אמאי איתותב לעיל מאן דאמר תוך זמן (הפרק) כלאחר זמן (הפרק) כיון דפליגי ביה תנאי הכא. ופר"ת ז"ל דפליגי ביום אחרון של שנת י"ב ויום אחד לנקבה וי"ג ויום אחד לזכר ואותו יום אחד קרוי תוך הפרק דלר' יהודה הוי זמן הבאת שתי שערות מתחלת היום ולר"ש בסוף היום וכה"ג אשכחן פלוגתא בעשרה יוחסין (ד' עט.) גבי קדשה אביה בדרך וקדשה היא עצמה בעיר דפליגי ביומא דמשלם שית. והלכה כר' יהודה לגבי ר"ש כדאיתא בפרק מי שהוציאוהו (ד' מו.):

סימן ד עריכה

מתני' תינוקת שהביאה שתי שערות חייבת בכל מצות האמורות בתורה וחולצת או מתייבמת וכן התינוק שהביא שתי שערות חייב בכל מצות האמורות בתורה. וראוי להיות בן סורר ומורה. משהביא שתי שערות עד שיקיף זקן התחתון ולא העליון אלא שדברו חכמים בלשון נקיה ותינוקת שהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן. ר' יהודה אומר משירבה השחור:

גמ' א"ר אבהו אמר ר"א הלכה כר"י ולית הלכתא הכי דגרסינן בפרק מי שמת (ד' קנו.) ולמיאונין ולאפוקי מדר"י דאמר עד שירבה השחור: א"ר חלבו אמר רב הונא שתי שערות שאמרו צריך שיהא בעיקרי גומות. אמר רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה גומות אע"פ שאין שערות ושתי שערות אפילו בגומא אחת הוו סימן אמר ר"י אמר שמואל שתי שערות שאמרו אפילו אחת על הכף ואחת על הביצים. תניא נמי הכי שתי שערות שאמרו אפילו אחת בגבה ואחת בכרסה אחת על קשרי אצבעותיה של יד ואחת על קשרי אצבעותיה של רגל דברי ר"ש. ורבנן א"ר אשי עד שיהו שתי שערות במקום אחד והלכתא כרבנן. ור"י פסק גם בכאן כדברי כולן להחמיר. אחת בגבה ואחת בקשרי אצבעותיה לא תמאן ואינה חולצת עד שיהו שתי שערות במקום אחד ואשה שיש לה דדין גדולים אין צריך לבדוק בתחתון כרבנן דריש פירקין. דא"א לבא לעליון עד שיבא התחתון. ת"ר עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות דברי ר"מ. ר' יהודה אומר עד שירבה השחור ר' יוסי אומר עד שתקיף העטרה בן שלקות אומר עד שתכלכל. א"ר שמעון מצאני חנניא בן חכינאי בציידן ואמר לי כשאתה מגיע אצל ר"ע אמור לו עד מתי הבת ממאנת. ואם יאמר לך עד שתביא שתי שערות אמור לו והלא בן שלקות העיד במעמד כולכם ביבנה משתכלכל ולא אמרתם לו דבר. וכשבאתי לפני ר"ע אמר לי כלכול זה איני יודע בן שלקות זה איני מכיר עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות וכן הלכה:

מתני' שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים והאמורות בכל מקום כדי לכוף ראשן לעיקרן דברי ר' ישמעאל. ר' אליעזר אומר כדי לקרוץ בציפורן רבי עקיבא אומר כדי שיהו ניטלות בזוג:

גמ' אמר רב חסדא אמר מר עוקבא הלכה כדברי כולן להחמיר מספקא ליה הלכתא כמאן הלכך יש להחמיר מספק משיהו נקרצות בציפורן לא תמאן ולא תחלוץ עד שיהא בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן:

הדרן עלך בא סימן