ראש מילין/הברקה/השוא
"השוא" עריכה
השוא, מורה על המהירות של מעוף המחשבה מפני עוצם רוחניותה, שמתוך גדלה אי אפשר לעולם לקבל את הופעתה רק בדרך רצוא ושוב כלהט החרב המתהפכת, ומתוך המהירות הזאת מתהוים הפסקים בין ברק לברק, והחשך הרוחני בא, שהשוא והשקר שבעולם מתפרנסים ממנו. וראשית ההארה העצומה וסופה יתבלטו בשוא הנע והשוא הנח. והמהלך של הברקים הללו הוא סוף כל סוף כדי להאיר את כל נאות המחשכים, והחושך יהפך לאור, והשוא בא להבליט את האמת האורית, יתנו עדיהן ויצדקו ישמעו ויאמרו אמת. אלו הן עשרת האספקלריאות, שעל ידן באה החכמה, להגלות בצורה של חיים, להחיות את הנושאים בכל עולמים, אשרי אדם מצא חכמה, ואדם יפיק תבונה, כי מוצאה מצא חיים.
טעמים
נכנסים אנו כאן לעולם של אור שאין עמו מחשכים, שכל דרגאותיו הן עונג ועדן, חיים וחיי חיים, ונקשיב בהן רוממות עליזת נשמת פאר חי העולמים.