ראשית חכמה/שער התשובה/פתיחה

מפני שקדם עסקינו בשערים הקודמים בעניין היראה והאהבה, שהם המדרגות הצריכות להיות תשובה שלימה, כדפירש הרשב"י ע"ה, ונעתיק לשונו לקמן בעזרת השם. והשכל נותן שכאשר תקדמנה לבעל תשובה ידיעת היראה והאהבה, שתהיה תשובתו שלימה, אם בבחינת היראה כמה בחינות שפירשנו שם, ומהם הן שתי בחינות. האחת כאשר יראה שהבורא יתברך הוא שליט, ברא כל הבריות שיכירו גודלו, שכל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא בראו אלא לכבודו וכל הנבראים כולם משועבדים למאמרו, אין אחד יוצא מהגבול ששם לו יוצר הכל, כעניין הים שנאמר בו (איוב יז ט): "עד פה תבא ולא תוסיף", כדפירשנו בפרק ג משער היראה. ולכן אם הוא יצא מגבול התורה, ראוי שישוב אל מקומו כאשר צוהו הבורא ולא ימרה את פיו.

בחינה שנית בעניין הפגם אשר מגיע בכל המעלות העליונות, אם בגופו אם בנפשו ורוחו ונשמתו, כאשר הארכנו. וזו היא הסבה גדולה שיעשה תשובה ויתחרט חרטה גמורה, כאשר ידע בביאור גנות מעשהו, מלבד עונשו בעולם הזה ובעולם הבא. שיש מן העברות שיש בהן כרת, ולפעמים אומר הכתוב (במדבר טו לא) הכרת תכרת, והוא שיכרת הגוף מהעולם הזה והנשמה מהעולם הבא. וראוי שיחוס על עצמו, שהרי אפילו הבעלי חיים בורחים מליפול באש ובמים במקום שיראו שיהיה סבת מיתתם, והיאך לא יחוס האדם על עצמו, ששם לו הבורא יתברך שכל ביתרון על שאר הבעלי חיים? ובפרט לישראל עם סגולתו, שהבדילם על ידי התורה מהאומות, שיראה שיפול בשוחה עמוקה מקום שלא יוכל לקום. והרי הוא מותרה ועומד על פי התורה והנביאים והחכמים שהיה בהם רוח הקודש, והודיעו לנו עניין גן עדן וגיהנום, כמו שביארנו בשערים הקודמים.

אם שישוב מפני אהבת בוראו בזוכרו חסדיו עמו, וראוי שלא יהיה כפוי טובה על טובות הבורא העודפות עליו, כמו שהארכנו בשער האהבה, ראוי הוא שישוב.

ולכן ראינו לסמוך שער זה אל היראה והאהבה. והקדמנו אותה לשאר השערים הבאים, מפני שזו היא קודמת לכל. וכן התשובה היא מן הדברים שקדמו לעולם, כדפירשו בפרקי רבי אליעזר. ומפני שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, לכן קודם שיזכה אל שום מעלה מן המעלות, אם במעלות התורה או המצוות, צריך שיקדים לו התשובה. וכן אמר בתנא דבי אליהו, נדפס בילקוט פרשת תשא בפסוק וישב העם לאכול וגו', זה לשונו: אומרים לו לאדם, עד שאתה מבקש רחמים על דברי תורה שיכנסו בתוך מעיך, בקש רחמים על עבירות שעברת שימחלו לך, ומתוך כך יהא שומע וזוכרה, עד כאן לשונו. והטעם, כי התורה לא תשרה מפני רוחניותה אלא בנשמה טהורה מכל סיג ופגם, ולכן הכל צריכין אל התשובה:

עוד ראינו להמשיל משל נאה לענין סמיכות עוד התשובה עם היראה והאהבה, והוא שימשול לבן שמרד באביו וברח מביתו והיכלו וכן העבד מאדונו ובהיותו בחוץ שם אל לבו הנה אבי כעוס עלי שיצאתי חוץ מביתו בלי רשותו והיאך לא זכרתי אהבת אבי אלי מכמה טובות שהטיב עמי הלא יכסה בושה פניו בזוכרו שהיה כפוי טובה על טובות אביו, וירץ וישוב אל אביו וישתחוה לו אפים ארצה וישבע וידור לו לבל יצא עוד מרשות אביו. והנמשל מובן הוא כי האדם בחטאו גורש עצמו ובורח מתחת יד הקדושה ויקרא עבד מורד, ובשובו צריך שישתעבד תחת הקדושה, והוא כמשל הגר שברחה מתחת רשות שרה אמנו, ואמר לה מלאך ה': "שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה" (בראשית טז ט). ובשובו יבוש ממה שמרד, וכמו שאמר הנביא (ירמיה לא יח): "בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי". הנה על ידי המשל הזה נבין הפרש השב מיד לשב אחר חדש לשב אחר שנה וכו', כפי התמדת זמן התרחקו מאביו או מאדונו כך ירבה כעס אביו או אדונו עליו ותהיה תשובתו יותר קשה, והטעם כי כפי התרחקו מהקדושה והתדבקו בחיצוני יכבד עליו המשא ויהיה קשה להפריד הקליפה כי אם בטורח גדול, וכמו שיתבאר בעזרת השם: