קצות החושן על חושן משפט נה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכה(א) שלא יהי' אנוס. כתב הבית יוסף סימן כ"ז ז"ל מצאתי כתוב בשם ספר אגודה בראשונה הי' נטמן ביום אחרון של י"ב חודש כדי שיהי' חלוט לו וכו' מכאן נראה שאדם שנדר לעשות דבר ביום בתוך ל' יום או זמן אחר ולא נאנס תוך הזמן והי' יכול לעשות וביומא דמשלם זמנין נאנס לא קרי אונם מדהוצרך הלל לתקוני דהא הכא נאנס ביום אחרון עד כאן לשונו. וקשה לי הא אמרו פ' מי שאחזו דף ע"ד אמר רבא מתקנה של הלל נשמע הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו מדעתו מגורשת על כרחו אינה מגורשת מדאיצטריך לי' להלל לתקוני נתינה בע"כ דהוי נתינה מכלל דבעלמא נתינה בע"כ לא הוי נתינה וכו' עיין שם והא אם אינו רוצה לקבל ודאי הוי אונס שרוצה ליתן ואינו רוצה לקבל. ואם כן למה לי' להלל לתיקוני. ☜לכן נראה דבית ערי חומה שנפדה עד י"ב חודש אם ארעו אונם שלא הי' יכול לפדותו כל השנה גם כן אינו חוזר למוכר ומשום דהוי כמו מגרש ע"מ שנתת לי מאתים זוז ואירע אינם שלא היתה יכולה ליתן אפילו הכי כ"ז שלא נתנה אינה מגורשת דהוי אונס רחמנא חייבי' ולא אמרינן אונס כמאן דעבד וכמבואר בסימן כ"א עיין שם וה"נ בית בבתי ערי חומ' תיכף נקנה ללוקח אלא שציוותה התורה על תנאים שיהי' רשות ביד הלוקח לפדותו תוך שנים עשר חודש וכל שלא פדאו אפילו ע"י אונס אין השדה חוזר ללוקח והוי כמו אונס רחמנא חייבי' ולא אמרינן כן וז"ב וכן מוכח מריש פרק קמא דכתובות בהא דפריך מדתנן אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש ומת בתוך י"ב חדש אינו גט טעמא דמת אבל חלה לא עיין שם דהוכיחו מזה דאין אונס בגיטין ודלמא חלה לא משום דהי' יכול לבא קודם שחל' אבל מת אינו גט אף על גב דיכול לבא קודם שמת משום דאין גט לאחר מיתה אלא מוכח דכל שנאנס בסוף הזמן הוי אונם והוא ברור ועיין בשלחן ערוך י"ד סימן רל"ב סעי' י"ב:
(ב) השליש פטור. וכתב בתשובת מ"ב סימן פ"ב דוקא כשהחזירו למלוה אבל החזירו ללוה שטר שאינו פרוע הוי כמו שורף שטר וחייב והובא בש"ך והא דכתב הרמ"א סימן שפ"ו בסופר שטע' וכתב מנה במקום מאתיים דפטור ולא הוי כמו שורף משום דשורף שטר כבר הי' לו שטר וזה שורפו הוה ליה מזיק מה שאין כן בסופר שעדיין לא הי' הזכות ואינו אלא כמונע ומתעלם עין מלהחזיר אבידת אחיו דא"צ לשלם וכמו שכתב הרמב"ן בדיני דגרמי ויודע עדות לחבירו ולא רצה להעיד דאינו חייב לשלם וז"ל וה"ה מי שראה חבירו רוצה ליתן מתנה לפ' או הולך להציל ממנו והוא מעכבו אין מן הדין לחייבו שאין זה גורם היזק אלא מונע עיין שם ואם כן הוא הדין סופר שטעה וכתב מנה במקום מאתיים אינו אלא כמו צייר פומא דסהדי דלא יסהדון דהא דשליש שהחזיר שטר למלוה פטור ועדים שחתמו בשקר חייבין משום דיני דגרמי משום דשליש שהחזיר שטר למלוה לא הוי מזיק אלא עדים שחתומים בו וה"ל כמו שוכר עדי שקר בסימן ל"ב דפטור מדיני אדם אבל עדים שחתמו בשקר אינהו דקא מזקי וזה נראה לי דה"ה שליש דנאמן כ"ז ששלישותו בידו להעיד זכות להמלוה והודה ששקר ענה באחיו דצריך לשלם מדיני דגרמי כמו עדים שהעידו שקר ואפילו העיד זכות למלוה נמי ה"ל גורם ודוקא מחזיר שטר למלוה ולא העיד פטור משום דעיקר ההיזק ע"י השטר וכמ"ש אבל אם העיד זכות למלוה והודה ששקר העיד צריך לשלם מדיני דגרמי וז"ב וראיתי בתומים נתקשה הרבה בדין זה והקשה מסימן שפ"ו בסופר שטעה ומעדים שחתמו שקר ועיין שם ולפי מ"ש ניחא: