קצות החושן על חושן משפט נד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף ב
עריכה(א) היסת. ואף עפ"י שאין נייר של שטר שוה פרוטה מכל מקום מחמת ראי' שבו אפילו אחר שכתוב שובר יתן לו הלוה יותר מפרוט' לפיכך כשטוען טענת ברי יש לו למלוה לשבע היסת כ"כ הרב המגיד ובג"ת הקשה למה הוזקק לזה שהרי אם לא ישבע שאבד השטר לא הי' פורע כלום כיון שהוא ביד המלוה עד שיתן לו שטרו כדלקמן סעי' ג' ואין לך ממון גדול מזה ע"כ ובש"ך כתב דהוזקק הרב המגיד לזה דע"כ לא קאמרינן לקמן סעיף ג' דא"צ לפרוע עד שיתן לו שטרו אלא משום דסוף סוף יהי' המלוה פרוע שהרי לאחר זמן יחזיר לו שטרו והלוה רוצה לפורעו אחר שימזיר לו שטרו ואמרינן למלוה הרי אין לך היזיק בזה אבל שיעכב הלוה המעות בידו ולא יפרע כלל עד שיחזיר לו שטרו זה לא מסתבר כלל וע"ש. אבל המעיין בבעל התרומות מבואר להדיא דהיכא דאיתי' לשטרא בעולם אף על גב דליתי'. בידי' למלוה לאהדורי מפסיד הפרעון לגמרי עד שיחזיר לו שטרו עיין שם בשער נ"א ח"ד גבי מסר ולא כתב לו קני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה דלא קנה השעבד אלא הנייר לצור וכו' ואם יאמר הלוה לא אפריעך עד שתחזיר לי שטרי מאתר שידוע שהשטר הוא ביד הלוקח וישנו בעולם אין כופין אותו לפרוע בשובר וכ"כ בשער ל"א ז"ל אבל אי ידיעה מלתא דשטרא איתי' בעולם אף על פי דליתי' בידי' דמלו' כיון דמגליא לן בידי' דמאן איתי' אמרינן לי' למלו' זיל טרח אבתרי' ואהדרי' ניהלי' ואי לא לא פרע לך מאחר שידענו השטר היכן הוא שלא אמרנו לכתוב שובר אלא היכא שאין השטר בעין כדאי' בפ' האש' שנתארמל' אבדה כתובת' הרי הוא כהטמינ' בפנינו ואין כותבין שובר ולא גבי' ואף על גב דלא קיימא לן כוותי' באבדה מכל מקום שמעינין מיני' דמפשט פשיטא לי' דהיכא שהטמינ' בפנינו אין כותבין שובר וודאי כ"ז דידיע' לן שטרא היכא הוי כהטמינה בפנינו דמי עד כאן לשונו ומבואר להדיא דאף על גב דליתי' בידי' למלוה לאהדורי וכהאי דמכרו לאחר בלא כתיבה דקנה הלוקח הנייר לצור הפסיד הפרעון דהא באביד' נמי ליתי' לאהדורי ואפילו הכי ס"ד למימר דכהטמינ' דמי אלא דאנן קיימא לן בנאבד כותבין שובר אבל הטמינ' אפילו ליתי' בידי' דמלו' לאהדורי כיון דאיתי' בעין אין הלוה צריך לפרוע. אמנם מפירש"י יראה שמיישב הא דאמרינן איבדה כהטמינה בפנינו דמשמע דהטמינה בפנינו פשיט' דאין כותבין שובר אבל רש"י פי' כהטמינ' בפנינו כדי להוציא ולגבות פעם שנית עיין שם ואם כן ראיית בעל התרומות לאו ראי' דודאי אם הטמינה כדי להוציא ולגבות פעם שנית אינו גובה עד שיחזיר שטרו אבל הטמינה סתם כותבין שובר וכדמוקי לה בש"ס שם למאן דאמר כותבין שובר אבדה הטמינה גובה עיין שם ואדרבא משמע מלשון דוקא הטמינה כדי לחזור ולגבות הא הטמינה סתם כותבין שובר אפילו איתי' בעינא וכן משמע בתוספות פרק קמא דמציעא דף י"ז ד"ה לא אמר כלום דאפילו אם הוא מודה שהכתובה בידה כותבין שובר גם מתשובת הרשב"א סימן תתק"ל הובא בבית יוסף מבואר דהא דא"צ לפרוע כשהשטר בידו הוא להלכ' לא למעשה ובשיטת הרמב"ם נראה דסובר דהיכאדאי'לשטרא בעינא ויכול להחזיר מעכבין הפרעון עד שיחזיר לו שטרו כיון דהלוה נותן שכר הסופר ואף על גב דאינו ש"פ לצור מכל מקום אם הגדול' בעין ת"י צריך הוא להחזיר כיון דשוה הוא ללוה שלא יצטרך לשמור השובר ומיהו אם המלוה כופר אין הלוה יכול לעכב הפרעון וכיוצא בזה כתב הר"ן פ' שבוע' הדיינק גבי מלוה על המשכון דנשבע המלו' שאינו ברשותו וגובה חובו ועיין שם שהקשה וניחוש שמא המשכון ת"י ואין הלוה צריך לשלם וכתב דלא מצי למעבד דינא לנפשי' דכל שידוע שהמשכון תחות ידי' מעקלין הפרעון אפילו אין המשכון שוה כדי חובו אבל אם אינו ידוע אין מעקלין ביותר מכדי שווי המשכון עיין שם וה"נ אם ידוע מעקלין ואם אינו ידוע אין מעקלין ואף על גב דאית לי' ללוה מגו דפרעתיך וטוען ברי שישנו לשטרא תחות ידו דאין השטר נכנס בגדר פרעון אלא כפי' הוא מן הבית דין שיחזיר לו שטרו ומעקלין הפרעון אבל כל שאינו ידוע ל"מ לי' המגו:
סעיף ג
עריכה(ב) שצריך לשלם מה שמודה. כתב הש"ך ובס' אגודת אזוב תמה בזה על הרב ונראה לו כיון שהשטר. בעולם אין לכתוב שובר עיין שם ולענ"ד כיון דבהכחשת המלוה עם הלוה כגון שהלוה טוען ברי שהשטר ישנו בעולם והמלוה טוען שנאבד אין מעקלין הפרעון דהעיקול אינו אלא לבית דין וכשידוע לבית דין אבל הלוה אינו יכול לעקל והמלוה נשבע היסת אלמא דאין מעקלין אלא בבירור גמור לא מספיקא וה"נ כיון שהמלוה טוען שאין לו להחזיר שטרו והלוה טוען שיש לו להחזיר אין מעקלין הפרעון מספיקא והא דאין המלוה נשבע היסת כדבריו היינו משום דעומד להרברר ע"פ עדים ועיין ש"ך סימן כ"ד:
סעיף ה
עריכה(ג) מבטל כל שטר. הטעם משום דיד בעה"ש על התחתונה ואמרינן דלמא לא ידעי סכום השטר. וכתבו סתם דכל מה דמפיק למרעי' כ"כ הרמב"ן אבל אם תפס לא מפקינין מיני' כ"כ הרשב"א והיינו אם תפס היותר משני דינרין ועיין ש"ך: