קיצור שולחן ערוך ר

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן ר | במהדורה המנוקדת | >>

דין הקבורה ביום טוב
ובו י"א סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא

(א)

• מת המטל לקברו ביום-טוב, ביום הראשון לא יתעסקו בו ישראל. אפלו אם אי אפשר לקברו על ידי גוים ויש חשש שמא יסריח עד למחר, מכל מקום לא יקברוהו ישראל ביום הראשון. אך אם אפשר, לקברו על ידי גוים, דהינו שהגוים יעשו את הקבר ויחתכו את הדפין של עץ, או יעשו ארון במקום שנהגו, וגם יתפרו את התכריכין אם צריכין. אבל להלבישו ולחמם מים ולטהרו ולהוציאו ולשומו בקבר, מתר על ידי ישראל. והכסוי בעפר, יעשו גם כן על ידי גוים, ואם אפשר, יש לזהר לטהרו בלא בגד, שלא יבואו לידי סחיטה.

(ב)

• יש אומרים, דאם אפשר לעשות על ידי גוים, כמו שנתבאר, אסור להשהותו עד למחר כדי שיתעסקו בו ישראל. ואפלו מת היום ויכולין להשהותו עד למחר, שלא יסריח, מכל מקום יקברוהו היום על ידי גוים. אך ילד שמת, אף-על-פי שחי יותר משלשים יום שידוע שאינו נפל, מכל מקום אם העת קרה ואין בזיון להשהותו, דלא אשתהי, אין לקברו ביום-טוב ראשון, אלא משהינן לה עד יום-טוב שני. ויש אומרים, דגם בגדול אי לא אשתהי, משהינן לה עד יום-טוב שני. ובמקום שאין מנהג ידוע, נראה דיש לנהג כן.

(ג)

• ביום שני של יום-טוב, ואפלו של ראש-השנה, אם אפשר לעשות בלי שהוי על ידי גוים דברים הנזכרים לעיל, יעשו על ידי גוים, ושאר הדברים יעשו ישראלים, כמו שנתבאר לעיל. ויכולין לטהרו גם על ידי בגדים וסדינים, רק שיזהרו שלא לעשות סחיטה בידים. ואם אי אפשר על ידי גוים, יתעסקו בו ישראל לכל מה שצריך כדרכם בחל, כי יום-טוב שני לגבי מת, כחל שויוהו רבנן. ומכל מקום אם יש במקום ההוא מי שהכין לעצמו תכריכין, יקחו אותן המתקנים, שלא יצטרכו לתפר. והא דמתרין להתעסק בו, דוקא כשרוצין לקברו בו ביום. אבל אם אין רוצין לקברו בו ביום, אין עושין בו שום דבר. ואפלו בטלטול, אסור.

(ד)

• הא דשויוהו רבנן יום-טוב שני לגבי מת כחל, זהו מפני כבודו של מת. שלא יהא מטל בבזיון. אבל לעשות שאר דבר, אסור. ולכן אסור לקצץ עם בעל החנות דמי הפשתן שלוקחין לתכריכין, אם לא כשאי אפשר בענין אחר, כגון שלוקחין מגוי. והקברנים אסורין לקח שכר קברנות ביום-טוב, כי שכר שבת ושכר יום-טוב, אסור. ואם אינם רוצים לעשות בחנם, יתנו להם שכרם, והם עתידים לתן את הדין. ואנשי חברא קדישא, בעד הקרקע לא יקחו מעות, רק משכונות בלי קציצת דמים.

(ה)

• אם אין בעירו בית-קברות ישראל, אף-על-פי שיכולין לקבר שם זה המת, מכל מקום מתר להוליכו לעיר אחרת, ביום-טוב ראשון על ידי גוי, וביום-טוב שני גם על ידי ישראל, לקברו בקברות ישראל. אבל אם לא יקברוהו היום, אסור לישראל להוליכו ביום-טוב לקברו לאחר יום-טוב.

(ו)

• מתר ללוות את המת ביום-טוב ראשון בתוך התחום, וביום-טוב שני אפלו חוץ לתחום, ומתרין גם כן לחזור לביתם בו ביום. אבל אסור לרכב על גבי בהמה כדי ללוות את המת ביום-טוב, אפלו ביום-טוב שני, ואפלו האבלים. אבל הקברנים, אם אי אפשר להם לילך ברגליהם, מתרים לרכב ביום-טוב שני. ומכל מקום לא ירכבו בתוך העיר.

(ז)

• מת בליל יום-טוב שני, דמתעסקין בו ישראל אם אין גוי, משכימין עשרה בני אדם, וקוברים אותו בשעה ששליח-הצבור אומר פיוטים. ואם הוא אדם חשוב שרבים צריכין ללוותו, קוברין אותו לאחר היציאה מבית-הכנסת קדם האכילה, דאיתא במדרש, לא תאכלו על הדם, שאסור לאכל סעודה קבועה קדם שנקבר המת. ואם אי אפשר להכין כל צרכי הקבורה עד הזמן ההוא, קוברין אותו לאחר האכילה.

(ח)

• ילד שמת לאחר שלשים יום, שידוע שאינו נפל, דינו כמו שאר מת. אך אם הוא זכר ומחמת איזו סבה עדין לא נמול, אף-על-גב דאשתהי, אין קוברים אותו ביום-טוב ראשון, משום דצריכין להסיר ערלתו - כדלעיל סימן קסג סעיף ז, ואין לעשות זאת על ידי גוי, אלא משהינן לה עד יום-טוב שני, דמתר להלינו לכבודו, וביום-טוב שני מסירין ערלתו וקוברין אותו.

(ט)

• תינוק שמת כשהוא ספק נפל - עיין לקמן סימן רג סעיף ג, אי לא אשתהי, אין קוברין אותו ביום-טוב ראשון אפלו על ידי גוי, ומשהינן לה עד יום-טוב שני, וקוברין אותו על ידי גוי ולא על ידי ישראל. ואי אשתהי קוברין אותו ביום-טוב ראשון על ידי גוי. ואם מת ביום-טוב שני, קוברין אותו בו ביום על ידי גוי ולא על ידי ישראל. אם הוא זכר ועדין לא נמול, אפלו אשתהי, אין קוברין אותו אפלו ביום-טוב שני, אפלו על ידי גוי, אלא משהינן לה עד לאחר יום-טוב, ומסירין ערלתו וקוברין אותו.

(י)

• בשבת וביום-הכפורים, לא יתעסקו במת כלל, אפלו על ידי גוי - עין לעיל סוף סימן קצד.

(יא)

• בחול-המועד, אין להוציא את המת לבית-הקברות, עד שהקבר מתקן, שלא יצטרכו להעמיד את המטה.