פתיחת התפריט הראשי

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קסד | במהדורה המנוקדת | >>

הלכות פדיון בכור
ובו י סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י

סעיף אעריכה

מצות עשה על כל איש מישראל שיפדה מכהן את בנו שהוא בכור לאמו בחמשה סלעים ובמטבעות שלנו צריך שיהיו כל כך עד שיהא בכולם חמשה לויט ושליש כסף צרוף‏[1] (כסף טהור) ויכול ליתן לכהן אפילו שאר חפצים שיהיו שוים כך אבל לא קרקעות או שטרות. ולכן אין פודין בשטר כסף. ונוהגין לעשות סעודה למצוה זאת.‏[2]

סעיף בעריכה

אמר לכהן אחד שיפדה ממנו את בנו אסור לחזור בו, ואם חזר ופדה אותו מכהן אחר הרי זה פדוי.

סעיף געריכה

אין פודין את הבכור עד שיעברו עליו שלשים יום, וביום שלשים ואחד יפדוהו מיד שלא להשהות את המצוה. ואין פודין בשבת וביום טוב אבל בחול המועד פודין. נוהגין לעשות את הפדיון ביום, ומכל מקום אם עבר יום שלשים ואחד ולא פדה או שחל בשבת וביום טוב או בתענית יש לפדותו תיכף בלילה שלאחריו, ולא ימתינו עד למחר להשהות המצוה יותר.‏[3]

סעיף דעריכה

האב מייתי ליה לבכור קמיה כהן, ומודיע לו שהוא בכור פטר רחם לאמו הישראלית ומייתי כסף או שוה כסף חמשה סלעים, ומניח לפני כהן ואומר לכהן זה בני בכורי וכו'. ואחר כך מניחו לפני הכהן, והכהן שואל אותו מאי בעית טפי, וכו, והוא משיב לו ואמר חפץ אני לפדות את בני וכו'.‏[4] ובעוד שהאב מחזיק את המטבעות בידו קודם שיתנם לכהן מברך‏[5] אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן וגם שהחיינו. ונותן מיד את המטבעות לכהן, והכהן נוטל את הכסף ומוליכו בידו על ראש הבן ואומר זה תחת זה וכו'. ואחר כך נותן את ידו על ראש הבן, ומברכו, ואומר ישימך וגו', יברך ה' וישמרך וגו', כי אורך ימים ושנות חיים וגו', ה' ישמרך מכל רע וגו'. ואחר כך מברך על כוס יין, ואם אין יין מברך על שאר משקה שרגילין לשתות שם‏[6], אבל אזי צריכין לעשות הפדיון קודם נטילת ידים לסעודה, כי בתוך הסעודה אין מברכין על שאר משקים, מה שאין כן כשיש יין שאז עושין הפדיון אחר ברכת המוציא.

סעיף העריכה

אם אין האב במקום הילד יכול גם כן לפדותו מכהן באשר הוא שם, ואומר לכהן: יש לי בן בכור לפדותו והכהן אומר לו: מאי בעית טפי וכו'.

סעיף ועריכה

בענין מה שנוהגין שהכהן מחזיר אחר כך את דמי הפדיון כולו או מקצתו להאב כתב הטורי זהב טעם (וצריך עיון) ומי שרוצה לעשות המצוה כדבעי למיהוי, יבחור לו כהן עני בעל תורה ויראה, והאב גם הכהן יגמרו בדעתם שלא להחזיר, או יתן לו במתנה על מנת להחזיר.‏[7]

סעיף זעריכה

האם אינה חייבת לפדות את בנה, ואם מת האב, הבית דין פודין אותו.‏[8]

סעיף חעריכה

עבר האב ולא פדה את בנו, או שמת האב והבית דין לא פדה אותו, חייב הוא בעצמו לפדות את עצמו, כשיגדיל, ומברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון בכור ושהחיינו.

סעיף טעריכה

כהנים ולוים פטורים מפדיון הבן, ואפילו בת כהן או בת לוי נישאת לישראל הבן פטור מפדיון. ואם בת כהן נבעלה לאינו יהודי ונתעברה ממנו, או אפילו נתעברה אחר כך בהיתר, הבן חייב בפדיון, שהרי אמו נתחללה מן הכהונה על ידי בעילת האינו יהודי,‏[9] וכן על ידי שאר בעילת איסור שהיא מתחללת.

סעיף יעריכה

אשה שהפילה ואחר כך ילדה בן קיימא, צריכין לעשות שאלה.

דרכי הלכהעריכה

  1. ^ והוא ערך של מאה גרם כסף טהור.
  2. ^ עיין בשדי חמד כלל ס אות דן על ערך מעלת סעודת פדיון הבן.
  3. ^ וכן נוהגים לפדות במוצאי שבת וכד׳ כששלושים ואחד היה בשבת, וכן כל כיוצא בזה. ואם עלול להגרם חילול שבת, ידחו הפדיון ליום ראשון. ביום התענית יעשו הפדיון ביום ויעשו הסעודה בלילה (עיין נהר מצרים הלכות פדיון הבן אות כ כא).
  4. ^ לפני הפדיון שואלים את האמא אִם הילד הוא בכור פטר רחם, והאם היא כהנת או לויה.
  5. ^ מנהגנו שהאב מוסרו ביד כהן ורק אז מברך.
  6. ^ המנהג שאחד מהציבור או תלמיד חכם יברך אחרי ברכת הגפן את הברכה ”אשר קידש ידיד במעי אימו” ללא שם מלכות. ומנהגינו לעשות הסעודה אחר הפדיון (עיין נהר מצרים שם).
  7. ^ אנו מקפידים שהכהן לא יחזיר המעות. ואם אבי הבן השיג בהשאלה מטבעות מיוחדות לפדיון, ורוצה להחזירם – יתן לכהן את כסף תמורתם.
  8. ^ יש אומרים לתלות קמיע לתינוק שאין לו אב שכשיגדיל ידע לפדות עצמו. אבל המנהג לא להמתין עד שיגדל. כיון שיש בזה חשש סכנה, ולכן בית דין או סבו או אדם אחר פודה אותו (אחרונים, ועיין רמ״א שה סע׳ י׳).
  9. ^ בת לוי שנבעלה לנכרי וכד׳, בנה פטור מפדיון (שולחן ערוך יורה דעה שה יח).