קיצור שולחן ערוך קסא

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קסא | במהדורה המנוקדת | >>

דיני חציצה
ובו כ' סעיפים:

סעיף א - ב - ג - ד - ה - ו - ז - ח - ט - י - יא - יב - יג - יד - טו - טז - יז - יח - יט - כ

(א)

צריכה שתטבול כל גופה – עם כל שערותיה – בפעם אחת. ולכן צריכה להשגיח במאד מאד שלא יהא עליה בשעת טבילה שום דבר החוצץ, שאפילו אם הוא משהו, לפעמים הוא חוצץ ולא עלתה לה טבילה. לא מבעיא על גופה מבחוץ, שצריכין המים לבוא שמה, וכיוון שיש חציצה, הרי אין המים באים שמה; אלא אפילו בבית הסתרים, שאין המים באים שמה, מכל מקום צריכין שיהיו ראויים לביאת מים. דרך משל, השיניים, אף על פי שאין צריכין שיבואו המים לתוך פיה, מכל מקום אם יש חציצה בין שיניה, לא עלתה לה טבילה, כאשר יבואר אם ירצה ה'. וצריכה כל אשה לדעת כלל זה, שכל המקומות שבגופה צריכין שיהיו נקיים וראויין לביאת המים בשעת טבילה.

(ב)

צואת העין שחוץ לעין, חוצץ, אף על פי שהוא לח. ושבתוך העין, לח – אינו חוצץ; ויבש שהתחיל להוריק – חוצץ.

(ג)

דם היבש שעל המכה, חוצץ; וריר שבתוכה אינו חוצץ. יצא הריר, אם לח, אינו חוצץ; יבש, חוצץ.

לפיכך אשה בעלת חטטים, צריכה לחוף אותם במים עד שיתרככו.

וכן גלד שעל גבי המכה, אפילו אם היא מצטערת להסירו, או אבעבועות שחין, צריכה להסירן או לרככן היטב במים.

(ד)

רטיה שעל גבי המכה, חוצצת. וגם רטיות שמניחין אותן לזמן שלושה או ארבעה חודשים, ואחר כך נופלות מעצמן, ובתוך הזמן אי אפשר להסירן אלא בקריעת העור עמהן, והאשה אומרת שהורגלה עמהן ואינה מקפדת, מכל מקום חוצצין.

וכן אשה שיש לה מכה ונפתחה, ונותנים לתוך הנקב תחת הרטיה גרר מבגדים עידים פשתן, ואף כשמסירין את הרטיה אינן נראין, כי המה בעומק, מכל מקום חייצי.

(ה)

לכלוכי צואה שעל הבשר שנעשה מחמת זיעה, אם נתייבשו, חוצצין.

מלמולין שעל הבשר, והוא מה שלפעמים ידיו של אדם מלוכלכות בטיט או בבצק או בזיעה, ומולל ידו האחת על חברתה ונעשה כעין גרגרין, חוצצין.

(ו)

הדיו, החלב והדבש, שרף התאנה ושרף התות ושרף החרוב ושרף השקמה (הוא מין תאנה) – יבשים, חוצצין. לחים, אינן חוצצין. ושאר כל השרפים אפילו לחים, חוצצין. וכן הדם אפילו לח, חוצץ.

(ז)

צבע שצובעות הנשים פניהן וידיהן ושער ראשן, אינו חוצץ. וכן אשה שאומנות שלה לצבוע בגדים וכדומה, ומחמת זה ידיה צבועות, וכל הנשים שיש להן אומנות זו דרכן שלא להקפיד בכך, אינו חוצץ.

(ח)

בצואה שתחת הצפורן יש חילוקים. וכבר נהגו לחתוך ציפורני ידיהן ורגליהן קודם הטבילה. ותיזהר לשורפן, כי אם ידרוך עליהן בעלה או אדם אחר, מסוכן.

ובשבת ויום טוב, אם שכחה לחותכן קודם, יש מתירין לחותכן על ידי גויה.

אם יש לה נפח על מקום הציפורן ואינה יכולה לא לחתכו ולא לנקר תחתיו, אם נפוחה כל כך שאין הטיט שתחתיה נראה, אינו חוצץ.

אשה ששכחה לחתוך ציפורן וטבלה כך, אם נזכרה קודם שנזקקה לבעלה, צריכה טבילה אחרת. ואם לא נזכרה עד לאחר שנזקקה לבעלה, תעשה שאלת חכם.

(ט)

תיזהר להסיר קודם טבילה הנזמים והטבעות.

(י)

צריכה לנקר שיניה קודם טבילה, משום דמצוי הוא שיימצא בין שיניה שיורי מאכל. ואם טבלה ונמצא איזה דבר ביניהם או דבוק בהן, לא עלתה לה טבילה.

ויש נוהגות שלא לאכול בשר ביום לכתן לבית הטבילה, מפני שהבשר נכנס בין השיניים יותר משאר אוכל, ויש לחוש שאפילו תנקר שיניה שמא ישאר ממנו. ומנהג יפה הוא. ובשבת ויום טוב שאוכלין בשר, תיזהר לנקר ביותר.

וצריכה כל אשה ליזהר שלא תאכל שום מאכל בין החפיפה לטבילה.

וכל יום הטבילה לא תעסוק בבצק או בנרות של שעוה, שלא ידבק בה שום דבר. אך בערב שבת, אם דרכה ללוש בעצמה לכבוד שבת, אל תימנע, רק תיזהר לרחוץ אחר כך ידיה יפה יפה.

(יא)

אשה שיש לה שן תותבת, תשאל למורה הוראה איך תתנהג בטבילה. (עיין בספר גידולי טהרה שו"ת סימן כ"ב ושו"ת אמרי אש סימנים ע"ה ע"ו ובספר חכמת אדם. ועיין שם באשה שיש לה סתימת אבר (פלאמבירן) בנקבי שיניה. ועיין בספר מי נדה סימן קצ"ח וספר שו"ת בנין ציון החדשות סי' נ"ז).

וכן אשה שהיא מוכה בשבר ונושאת טבעת ברחמה, תעשה שאלה. (עיין נודע ביהודה קמא סימן ס"ד ותניינא סימן קל"ה וסדרי טהרה סימן קצ"ח ס"ק כ"ג).

(יב)

לא תאחוז בה חברתה בשעת טבילה, לפי שלא יבואו המים במקום האחיזה. ובשעת הדחק, תטבול האשה שהיא רוצה לאחוז אותה תחילה ידיה במקווה, ואחר כך תאחוז אותה, לא בכוח ובדיבוק חזק, אלא בדיבוק בינוני, כדרך כל האדם.

(יג)

היכא דאפשר, אין לטבול במקום שיש בקרקעיתו טיט, משום חשש חציצה. ובשעת הדחק נוהגין להקל, משום דסתם טיט שבמים אינו עב כל כך.

אבל הטיט שעל שפת הנהר שמתדבק ברגליה, הוי חציצה. ולכן צריכה ליזהר שבבואה אל תוך הנהר, קודם שתטבול, תדיח היטב רגליה מן הטיט שנדבק בה בשפת הנהר.

אם תרצה להניח בתוך הנהר תחת כפות רגליה איזה דבר שתעמוד עליו בשעת טבילה, צריכה לשאול למורה הוראה, כי יש הרבה דברים שאסור לעמוד עליהם בשעת טבילה.

(יד)

לא תטבול בקומה זקופה, מפני שיש מקומות שמסתתרים בה על ידי כך. ואל תשחה הרבה עד שידבקו סתריה זה בזה, אלא שוחה מעט, עד שיהיו סתרי בית הערוה נראים כדרך שנראית בשעה שהיא לשה את הפת, שמפסקת רגליה מעט להתחזק וללוש בחוזק. ותחת דדיה יהא נראה כדרך שנראה בשעה שהיא מניקה את התינוק. ואינה צריכה להרחיק ירכותיה זה מזה יותר מדאי, וגם לא להרחיק זרועותיה מהגוף יותר מדאי, אלא יהיו כדרך שהם בעת הילוכה. ואם שחה ביותר או זקפה ביותר, לא עלתה לה טבילה, מפני שנעשים קמטים בגופה ואין המים באים שמה.

ולכן צריכין להשגיח שיהיו המים למעלה מטיבורה שלושה טפחים, דבעניין זה יכולה לטבול כראוי. ובשעת הדחק שאין המים גבוהים כל כך, תשב מתחלה לאט לאט במים עד צווארה ואחר כך תטבול, באופן שלא יתהווה תחילה בגופה שחוץ למים שום קמט. ומה שנעשה אחר כך איזה קמט בגופה שבתוך המים, אינו מזיק, מפני שכבר קדמו המים שם.

ואם המים נמוכים מאד, בשעת הדחק תטבול בשכיבה כמו דג, רק שתתכסה כל גופה עם שערותיה בפעם אחת במים.

(טו)

אינה צריכה לפתוח פיה כדי שיכנסו המים. ולא תקפוץ אותו יותר מדאי, ואם קפצה, לא עלתה לה טבילה, אלא תשיק שפתותיה זו לזו דיבוק בינוני.

נתנה שערה בפיה וטבלה, לא עלתה לה טבילה, מפני שלא באו המים על שערה.

(טז)

לא חעצים עיניה ביותר, כי על ידי זה נעשים קמטים למטה, וגם לא תפתחם ביותר, כי נעשים קמטים למעלה, אלא תסגרם ברפיון.

(יז)

צריכה להסיר הצואה משפת החוטם גם מבפנים. אבל מה שהוא למעלה בתוך החוטם, לא חייץ. וכן צריכה להסיר צואת האוזן.

יש אומרים שהאשה צריכה להטיל מים קודם טבילה אם היא צריכה לכך. גם צריכה לבדוק עצמה בגדולים ובקטנים, שלא תהא צריכה לעצור עצמה ולא יהיו ראויים לביאת מים. ובדיעבד, אינו מעכב.

(יח)

לא תטבול באבק שעל רגליה. ואם טבלה, אם היה אבק דק שהעבירוהו המים, עלתה לה טבילה.

(יט)

סתם כינים ופרעושים, אינן נדבקין בגוף, והמים נכנסים שמה ולא חייצי. אבל מין כינים הדבוקים בבשר, ונושכים בעור במקום שער ונדבקים בחוזק בבשר, צריכה להסירן על ידי חמין ולגוררן בציפורן. ואם אינה יכולה להסירן, אינן חוצצין. ואותן כינים קטנים הדבוקים בשערות, צריכה להסירן, משום דהויין חציצה.

(כ)

אשה שיש לה קליעות שערות דבוקות זו בזו שקורין בלשון אשכנז מאהרצעפ או מאהרלאקען, ובלשון פולין ורוסיא קאלטניס, ויש סכנה לגלחן, לא חייצי. ואפילו יש בתוכן איזה חוטין שאי אפשר להסירן, אם אינן נראין מבחוץ, לא חייצי.