קיצור שולחן ערוך קנה

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קנה | במהדורה המנוקדת | >>

דין פרישה סמוך לוסת והתילוקים שבין וסת קבוע לאינו קבוע
ובו י"ב סעיפים:

סעיף א - ב - ג - ד - ה - ו - ז - ח - ט - י - יא - יב

(א)

• תנו רבנן: "והזרתם את בני ישראל מטומאתם" (ויקרא טו לא), אמר רבי יאשיה: מכאן אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן; וכמה? אמר רבא: עונה (שבועות יח ב). ועונה היא או יום או לילה, שאם זמן וסתה הוא ביום, אף על פי שרגילה לראות בסוף היום, מכל מקום נאסרה מתחילת היום. וכן אם רגילה לראות בבוקר ולא ראתה, מכל מקום עדיין היא אסורה כל היום עד הלילה. וכן אם וסתה בלילה, אף על פי שהיא רגילה לראות בתחילת הלילה, או שהיא רגילה לראות בסוף הלילה, מכל מקום היא אסורה כל הלילה. ולהרבה פוסקים לא לבד בתשמיש היא נאסרה, אלא גם בשאר מיני קריבות היא אסורה, וכן יש להחמיר.

(ב)

• יש אומרים דעונה זו שהוא צריך לפרוש את עצמו, זוהי עונה שלפני העונה שהווסת בה. דהיינו אם וסתה בלילה, אסורה גם כל היום שלפניה; ואם וסתה ביום, אסורה גם כל הלילה שלפניה. וכן יש לנהוג. ואך כשהוא יוצא לדרך, או שהוא בא מן הדרך, או שחל טבילתה בלילה שלפני עונת הווסת, לא יחמיר.

(ג)

• אשה שאין לה וסת קבוע, אזי תמיד יום שלושים שלאחר יום ראייתה הוא לה כמו וסת קבוע, ונקראה עונה בינונית. כגון שראתה ביום ב' פרשת נוח, אזי יום ד' פרשת תולדות הוא לה כמו וסת קבוע. ומלבד זאת, עוד צריכה לחוש לכל ראיה שתראה, אם להפלגות או לימי החודש, כאשר יבואר אם ירצה ה'. וכל זמן שהיא צריכה לחוש שמא תראה, צריך הבעל לפרוש ממנה בעונה הסמוכה, כאמור.

(ד)

• כל אשה שראתה דם, צריכה היא לחוש שמא גם בפעם אחרת תראה ביום ההוא ובזמן ההוא. לא מיבעיא אם אין לה עתה וסת קבוע, פשיטא שהיא צריכה לחוש שמא תראה עוד בזמן כזה ותקבע וסת; אלא אפילו אשה שיש לה וסת קבוע, אם אירע לה ששינתה וסתה וראתה שלא בשעת וסתה, צריכה היא לחוש גם לראיה הזאת, כי שמא תשנה וסתה לזמן אחר.

אבל אם לא שינתה וסתה, אלא שאירע לה גם ראיה אחת שלא בשעת וסתה, אז אינה צריכה לחוש לראיה הזאת; דכיוון דיש לה וסת קבוע, אינה צריכה לחוש לווסת שאינו קבוע.

(ה)

• וננקוט דוגמא באשה שאין לה וסת:

ראתה (יום ב' של) ר"ח אייר וביום כ"ה בו, צריכה היא לחוש לר"ח סיוון, כי יש לה לחוש שמא תקבע וסתה לר"ח. (וגם ביום ב' סיוון צריכה לחוש, משום עונה בינונית). בא ר"ח סיוון (וגם יום ב' סיון) ולא ראתה, צריכה היא לחוש שמא תקבע להפלגות; וכיוון שהפליגה בין ראיה לראיה כ"ג יום (מלבד יום הראיה הראשונה ויום הראיה השניה), צריכה גם עתה למנות כ"ג יום ואחר כך תחוש. והיינו, בחודש אייר יש לה ד' ימים; תוסיף י"ט יום מחודש סיוון, וחוששת ליום כ' בו. בא יום כ' סיוון ולא ראתה, חוששת ליום כ"ה בו, שמא תקבע יום כ"ה בחודש (וגם ביום כ"ו צריכה לחוש משום עונה בינונית); אבל לר"ח תמוז אינה צריכה לחוש, כי ראיית ר"ח אייר כבר נעקרה על ידי מה שלא ראתה בר"ח סיון (דכל שלא קבעה בשלוש פעמים – נעקר בפעם אחת, כדלקמן).

(ו)

• ודוגמא לאשה שיש לה וסת:

היה לה וסת קבוע לראות בהפלגה ליום כ"ה, ושינתה פעם אחת ולא ראתה עד יום כ"ח, צריכה היא לחוש ליום כ"ה מראיה זו משום וסתה. ואם בא יום כ"ה ולא ראתה, צריכה לחוש ליום כ"ח משום ראיה שעברה. ראתה גם עתה ביום כ"ח, עדיין היא אסורה גם ביום כ"ה לראיה זו, משום וסתה. לא ראתה גם עתה ביום כ"ה אלא ביום כ"ח, הוקבע יום כ"ח לוסתה ויום כ"ה נעקר (דהא עקרתיה ג' פעמים) והותר.

ואם לא השוותה ראיותיה האחרונות, כגון שראתה לכ"ח, לכ"ט, לל"א, עקרה וסתה הראשון ואין לה וסת חדש, וצריכה תמיד לחוש מראיה האחרונה להפלגה וליום החודש ולעונה בינונית, עד שתקבע וסת חדש.

(ז)

• הכלל הוא לכל ירא שמים:

אם האשה אין לה וסת קבוע, יש לו לכתוב תמיד יום ראייתה, ויראה איזה יום בחודש הוא, וכמה ימים הם בין ראיה לראיה, ויחוש תמיד להבא ליום הפלגה כהפלגה האחרונה, וכן ליום החודש, כמו שהיתה הראיה האחרונה; וגם צריך לחוש לעונה בינונית. ככה ינהוג, עד שתקבע לה וסת קבוע. ולאחר שתקבע וסת, אם יארע שתשנה וסתה, צריך גם כן ליזהר לחוש לראיה החדשה, הן להפלגה הן לימי החודש. וגם צריך ליזהר לזכור יום וסת קבוע שלה, כי הווסת הקבוע אינו נעקר אלא בשלוש פעמים, כדלקמן.

(ח)

• אשה שיש לה וסת קבוע, אף אם הגיע פעם אחת או שתי פעמים יום וסתה או סימן וסתה (ראי לעיל קנד, ג להסבר) ולא ראתה, אף על פי שברור לה בבירור גמור שלא ראתה, כגון שהיה לה כל משך הוסת מוך דחוק, מכל מקום עדיין לא נעקר וסתה, וצריכה עדיין לחוש גם לפעם השלישית. אבל אם הגיעה גם פעם השלישית ולא ראתה, אם ברור לה בבירור גמור שלא ראתה בכל שלושת הפעמים, כגון שבכל פעם היה לה מוך דחוק כל משך הווסת, מעתה נעקר וסתה ואינה צריכה לחוש לו עוד, כי כל וסת נעקר בשלוש פעמים, אפילו היה קבוע כמה שנים.

אבל וסת שאינו קבוע, דהיינו ראיה שלא קבעתה, רק פעם אחת או שתי פעמים, אם הגיע פעם אחת היום הזה או הסימן הזה ולא ראתה, ואף על פי שלא בדקה את עצמה, אלא שלא הרגישה שום ראיה, שוב אינה צריכה לחוש לה; כי כל מה שלא נקבע בשלוש פעמים – נעקר בפעם אחת, ואפילו בלא בדיקה.

(ט)

• אשה שיש לה וסת קבוע, קודם שבאה לה השעה שהיא רגילה לראות, יש לה להכניס מוך דחוק, למען תדע בבירור; כי יש לחוש שמא יצאה ממנה איזו טפה דם ותאבד והיא לא תדע. ואם לא עשתה כן ועבר זמן וסתה, אסורה לבעלה, עד שתבדוק את עצמה היטב. ואם בתוך הזמן רחצה את עצמה, שוב לא מהני לה בדיקה, ויש לה להחמיר ולהחזיק את עצמה טמאה, כי חזקה היא שהדם בא בזמנו הקבוע.

אבל אם אין לה וסת קבוע, אלא שהיא חוששת לווסת שאינו קבוע, אם עבר הזמן ולא הרגישה, אף על פי שלא בדקה את עצמה, הרי היא אחר כך בחזקת טהרה. אך עונה בינונית, שהוא יום השלושים, דינה כמו וסת קבוע וכמו שכתבתי לעיל.

(י)

• אשה שראייתה נמשכת שניים או שלושה ימים שהיא שופעת או מזלפת, יום התחלת הראיה הוא העיקר. ויש אומרים דמכל מקום צריכה היא לחוש תמיד לכל הימים, עד שייעקרו.

(יא)

• כשם שהאשה חוששת לווסת הימים ולווסת הפלגות בפעם אחת, במו כן חוששת גם לווסת הגוף ולווסת המורכב בפעם אחת. וכשם שווסת הימים ווסת הפלגות שאינן קבועין נעקרין בפעם אחת, כמו כן וסת הגוף ווסת המורכב נעקרין בפעם אחת. וכשם שווסת הימים ווסת הפלגות הקבועים אינן נעקרין אלא בשלוש פעמים, כך וסת הגוף ווסת המורכב הקבועים אינן נעקרין אלא בשלוש פעמים.

דהיינו, אם היה לה וסת הגוף גרידא, כיון שפיהקה אחר כך שלוש פעמים ולא ראתה, שוב אינה צריכה לחוש כאשר תפהק. ואם הוא וסת המורכב, כשהגיע שלוש פעמים יום זה ופיהקה ולא ראתה, אז הווסת נעקר. אבל הימים בלא פיהוק או פיהוק בלא ימים, אינן עוקרין את הווסת המורכב, דבעינן עקירתו דומיא דקביעתו.

(יב)

• מעוברת לאחר שלושה חודשים מתחילת עיבורה, וכן מיניקה, הן בחזקת מסולקות מדמימ, ואינן חוששות לווסתן, אף על פי שהיה להן וסת קבוע. ומכל מקום חוששת לראיה שתראה, כדרך שחוששת לווסת שאינו קבוע.

עברו ימי הנקתה, חוזרת לחוש לווסתה הראשון, כגון אם היה לה וסת לראש חודש, צריכה לחוש מיד לראש חודש הראשון. אבל אם היה לה וסת להפלגות, אינה חוששת עד שתראה פעם אחת, ואז חוששת להפלגה שהיתה רגילה לראות.