קיצור שולחן ערוך קמו

מנהגי תענית חתן וכלה
ובו ד' סעיפים:

א | ב | ג | ד

(א)

נוהגין, שהחתן והכלה מתענין ביום חופתם, מפני שבאותו יום מוחלין להם עוונותיהם. ואומרים בתפילת המנחה עננו, כמו בשאר תעניות. ונוהגין במדינות אלו, שאין מתענין אלא עד לאחר החופה. ואם נתאחרה החופה בלילה, אזי לאחר צאת הכוכבים יכולים לאכול איזה דבר, ובלבד שלא ישתו משקה המשכר.

בראש חודש, ובאסרו חג דשבועות, ובט"ו באב ובט"ו בשבט, וכן בחנוכה ובשושן פורים, אין מתענין. אבל בניסן, אפילו בראש חודש ניסן, מתענין. וכן בל"ג בעומר, ובימים שבין ראש חודש סיון לשבועות, ובימים שבין יום הכיפורים לסוכות, מתענין.

בימים שאין מתענין, צריכים לזהר, שלא לרדוף אחר מותרות מאכל ומשתה, ומכל שכן שיזהרו מאד ממשקה המשכר (כי יש אומרים טעם התענית - משום דחיישינן שמא ישתכרו, ולא תהיה דעתם מיושבת).

צריכין החתן והכלה להתקדש עצמם במאד מאד ביום היכנסם לחופה, ויעשו תשובה ביום ההוא, ויפשפשו במעשיהם מיום הוולדם עד היום הזה, ויתוודו ויבקשו מחילה וסליחה וכפרה מה' יתברך, ויהיו מודים ועוזבים, ויתחרטו חרטה גמורה בשברון לב, ויעשו הסכמה חזקה מהיום והלאה לעבוד את ה' באמת ובתמים, ולהיותם קדושים וטהורים. ואחר כך יכנסו לחופה, ויתפללו שהקב"ה ישרה שכינתו ביניהם, וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: איש ואשה - שכינה ביניהם. ונוהגין שאומרים הוידוי בתפילת מנחה כמו בערב יום הכיפורים.