קיצור שולחן ערוך קמא

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קמא | במהדורה המנוקדת | >>

הלכות מגילה
ובו כג סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה| ו | ז| ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט| כ | כא | כב | כג

(א)

• משנכנס אדר מרבים בשמחה. וישראל שיש לו דין ודברים עם גוי, ישפוט עמו בחודש זה.

(ב)

• בימי מרדכי ואסתר, נקהלו היהודים בשלושה עשר לחודש אדר לעמוד על נפשם ולהינקם מאויביהם, והיו צריכין לבקש רחמים מאת ה' יתברך שמו שיעזרם.

ומצינו שכאשר היו ישראל במלחמה, התענו שיעזרם ה'. וגם משה רבינו עליו השלום, ביום שנלחם עם עמלק, התענה. ואם כן מסתמא גם אז בימי מרדכי ואסתר התענו ביום שלושה עשר באדר.

ולכן קיבלו עליהם כל ישראל יום זה לתענית ציבור, ונקרא תענית אסתר, כדי לזכור שהבורא יתברך שמו רואה ושומע תפילת כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ה' בכל לבבו, כמו שעשה לאבותינו בימים ההם.

ומכל מקום אין תענית זה חובה כל כך כמו ארבעה התעניות שכתובים במקרא (עיין לעיל סי' קכ"א). ולכן יש להקל בו בעת הצורך, כגון מעוברות ומניקות, או אפילו חולה קצת בכאב עינים, שאם מצטערים הרבה – לא יתענו. וכן יולדת כל שלושים יום. וכן חתן בתוך שבעת ימי המשתה שלו, אינו צריך להתענות. ויפרעו את התענית אחר כך.

אבל שאר הבריאים, לא יפרשו את עצמם מן הציבור. ואפילו מי שהולך בדרך וקשה עליו התענית, מכל מקום צריך להתענות.

(ג)

• ביום י"ד באדר הוא פורים. ואם חל פורים ביום א', מקדימין להתענות ביום ה'. ואם יש אז ברית מילה, יעשו את הסעודה בלילה. אבל הסנדק ואבי הבן מותרין לאכול ביום, ואין צריכין להתענות ביום ו'. אבל אדם אחר ששכח ואכל ביום ה', יתענה ביום ו'.

(ד)

• לכבוד המגילה יש ללבוש בגדי שבת מבערב. וכשיבוא מבית הכנסת ימצא בביתו נרות דולקות ושולחן ערוך ומיטה מוצעת.

ערבית, לאחר שמונה עשרה אומרים קדיש שלם עם תתקבל, וקורין את המגילה.

אחר כך אומרים "ואתה קדוש" (שהוא במזמור "למנצח על אילת השחר" שנאמר על אסתר. ושם נאמר "אלהי אקרא" וגו', דנאמר על מקרא מגילה, דאמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר: "אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי". וסמיך ליה "ואתה קדוש" וגו'). ואחר כך קדיש שלם בלא תתקבל.

ובמוצאי שבת – "ויהי נועם", "ואתה קדוש", קדיש שלם בלא תתקבל, "ויתן לך", ומבדילין על הכוס.

"עלינו".

(ה)

• נוהגין ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנים באדר לצורך קרבנות הצבור. ומנהג ליתן שלוש מחציות, משום דבפרשת "כי תשא" כתיב שלוש פעמים תרומה. ונותנין בערב לפני קריאת המגילה. ומחלקין אותם לעניים.

קטן פטור. ואם אביו נתן בשבילו פעם אחת, חייב לעולם. בן שלוש עשרה שנה, יש אומרים דחייב, ויש אומרים דפטור עד שיהא בן עשרים.

(ו)

• בפורים, ערבית שחרית ומנחה, אומרים "על הניסים". ואם שכח, דינו כמו בחנוכה (עיין לעיל סי' קל"ט סכ"א).

(ז)

• חייב כל אדם, בין איש בין אשה, לשמוע קריאת המגילה בלילה וביום. ולכן גם הבתולות יש להן ללכת לבית הכנסת. ואם אינן הולכות, צריכין לקרות לפניהן בבית. וגם את הקטנים חייבים לחנך אותם שישמעו קריאת המגילה. ומכל מקום לא יביאו לבית הכנסת קטנים ביותר, שמבלבלים דעת השומעים.

(ח)

• מגילה של לילה, אסור לקרות קודם צאת הכוכבים, אף על פי שמצטער הרבה מחמת התענית; אך יכול לטעום קצת קודם המגילה, כגון קפה וכדומה, כדי להתחזק מעט מחולשת התענית.

(ט)

• מצווה מן המובחר לשמוע את המגילה בבית הכנסת במקום שיש רוב אנשים, משום דברוב עם הדרת מלך. ולכל הפחות יראה לשמוע אותה במניין עשרה.

ואם אי אפשר לקרותה במניין, יקרא אותה כל יחיד מתוך מגילה כשרה עם הברכות שלפניה. ואם אחד יודע לקרותה והשאר אינם יודעים, יקרא זה שהוא יודע, והם ישמעו, ויוצאין אף על פי שאינם עשרה. אבל ברכה שלאחריה אין אומרים רק בעשרה. ואך בלא שם ומלכות, יכול גם יחיד לאומרה.

(י)

• מנהג בכל ישראל שהקורא [בציבור] אינו קורא מתוך מגילה כרוכה, אלא פושט אותה וכופלה דף על דף כמו איגרת, מפני שנקראת "איגרת הפורים". אבל השומעים אינם צריכים לפושטה.

(יא)

• הקורא את המגילה, בין ביום בין בלילה, מברך לפניה שלוש ברכות: "על מקרא מגילה", "שעשה ניסים" ו"שהחיינו". ולאחר קריאתה, כורכה כולה ומניחה לפניו, ומברכין ברכת "הרב את ריבנו" וכו'.

אם אבֵל קורא את המגילה, יברך אחֵר את הברכות, משום ברכת "שהחיינו".

(יב)

• בברכת "שהחיינו" של יום, יכוונו גם על מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים וסעודת פורים. וכן השליח ציבור צריך שיכוין להוציא את הציבור גם על מצוות אלו.

(יג)

הקורא את המגילה צריך לכוין להוציא את כל השומעים, וגם השומע צריך לכוין לצאת ולשמוע כל תיבה ותיבה, שאפילו אם רק תיבה אחת לא שמע – אינו יוצא. ולכן צריך הקורא להשגיח מאד, שבשעה שמרעישין ומבלבלין בהכאת המן, ישתוק עד יעבור הרעש לגמרי.

ומכל מקום ראוי ונכון שיהיה לכל אחד מגילה כשרה, כדי שיאמר בעצמו מלה במלה בלחש, פן לא ישמע תיבה אחת מן הקורא. וכן כל אשה חכמת לב שעומדת בעזרת נשים, אם אפשר, מה טוב להיות לה מגילה כשרה לקרות מתוכה, כי שם קשה לשמוע, והנשים חייבות כמו האנשים.

(אם לא קידשו את הלבנה ונראתה בשעת קריאת המגילה, עיין לעיל סוף סימן צ"ז).

(יד)

• הקורא צריך שיאמר את עשרת בני המן וגם תיבת "עשרת", הכל בנשימה אחת, להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד. ונוהגין לכתחילה לומר מן "חמש מאות איש", הכל בנשימה אחת. ובדיעבד אפילו הפסיק בין עשרת בני המן, יצא.

ומה שנוהגין בקצת מקומות, שכל הקהל אומרים עשרת בני המן, אינו מנהג נכון; אלא הקורא לבד יאמרם והקהל ישמעו, כמו כל המגילה.

כשאומר הקורא: "בלילה ההוא נדדה" וגו', יגביה קולו, כי שם מתחיל עיקר הנס. וכשאומר "האיגרת הזאת", ינענע את המגילה.

(טו)

• מי שיש לפניו מגילה פסולה או חומש, לא יקרא עם הש"ץ, כי אם הוא קורא, אינו יכול לכוין לשמוע מן הש"ץ. ואפילו אם הוא יכוין, שמא ישמע אחר מה שהוא קורא ולא יכוין לקריאת הש"ץ. וכן לא יסייע שום אדם בעל הפה להש"ץ. ולכן אותן ארבעה פסוקי גאולה שאומרים הקהל בקול רם, צריך הש"ץ לחזור ולקרותם מתוך המגילה הכשרה.

(טז)

• מי שכבר יצא בקריאת מגילה וקורא להוציא אחר, אם זה שהוא צריך לצאת יודע בעצמו לברך את הברכות, יברך בעצמו. ואם היא אשה, טוב יותר שהקורא יברך ויאמר: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמוע מגילה".

(יז)

• בשבת (שאינו פורים) מותרין לטלטל את המגילה. ומכל מקום אם חל פורים ביום א', אין להביא בשבת את המגילה לבית הכנסת, ואפילו בעיר שהיא מתוקנת בעירובין, משום דהוי מכין משבת לחול.

(יח)

• ציבור שאין להם ש"ץ שיכול לקרות את המגילה עם הטעמים כראוי, יכול לקרות גם בלא טעמים, רק שיקרא את התיבות כראוי, שלא ישתנה הענין. שאם קרא במקום "ומרדכי יושב", "ישב", או במקום "המן נופל", "נפל", וכדומה, אפילו בדיעבד אינו יוצא.

ויכולין לעשות במגילה נקודות וטעמים שיקרא כהוגן, כיוון שהוא שעת הדחק. והכי עדיף טפי ממה שיקרא אחר מתוך החומש בלחש, דכיוון שזה הקורא מתוך החומש, אפילו הוא קורא בלחש, אינו יכול לכוון דעתו שישמע מהש"ץ, ונמצא שקרא רק מתוך החומש ואינו יוצא. ואם אירע כך, צריך לחזור ולשומעה מתוך מגילה כשרה.

(יט)

• ציבור שאין להם מגילה כשרה כדינה, מכל מקום אם היא כתובה על קלף כהלכתה, רק שחסרות איזה תיבות באמצעה, כיוון שלא חסר בה עניין אחד שלם, יכולין לקרות מתוכה עם הברכות, והטעות יקרא הקורא בעל פה, או יאמר לפניו בלחש מתוך החומש. אבל אם אין להם מגילה כלל, או שחסר בה עניין אחד שלם, או שחסר בה בתחילה או בסוף, קורין מתוך החומש כל אחד בפני עצמו ואין מברכין.

ויחיד שאין לו רק מגילה פסולה, קורא בה בלא ברכות.

(כ)

• אבֵל תוך שבעה, נוהג בכל דיני אבילות, ואסור לראות כל מיני שמחה. אך בנעילת הסנדל וישיבה על גבי ספסל, מותר, מפני שהן דברים הנראין לכל.

בלילה, אם יכול לאסוף מנין לביתו לקרות המגילה – מוטב; ואם לאו, יתפלל בביתו, וילך לבית הכנסת לשמוע המגילה. ואם חל במוצאי שבת, ילך לבית הכנסת לאחר סעודה שלישית בעוד יום. וביום, הולך לבית הכנסת לתפילה ולמגילה.

(כא)

• מי שמת לו מת בתענית אסתר, ובלילה הוא אונן קודם הקבורה, ישמע קריאת המגילה מאחֵר, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין, כי בלילה אינו חייב במשתה.

וביום, לאחר יציאה מבית הכנסת, קוברין את המת, ואחר כך יתפלל ויקרא את המגילה, או ישמע מאחֵר. ואם שמע קריאת המגילה קודם הקבורה, יצא, ומכל מקום נכון שיחזור ויקרא בלא ברכות. ותפילין לא יניח אפילו אחר הקבורה, כיון שהוא יום ראשון באבלו.

ואונן בפורים ביום, מותר בבשר ויין.

(כב)

• שחרית, משכימין לבית הכנסת. לאחר שמונה עשרה אומרים חצי קדיש, וקורין בתורה בפרשת "ויבא עמלק" תלתא גברי, ואחר כך חצי קדיש. ולאחר שמכניסין את הספר תורה, קורין את המגילה.

לאחר ברכה אחרונה, אין אומרים בשחרית "אשר הניא", ולאחר שסיים "האל המושיע", אומרים "שושנת יעקב" וכו'. ואומרים "אשרי", "ובא לציון", קדיש שלם עם תתקבל.

ואין לחלוץ את התפילין עד לאחר קריאת המגילה, משום דכתיב בה "ויקר", ודרשינן: אלו תפילין.

אם יש מילה, מלין קודם קריאת המגילה, משום דכתיב: "וששון", זו מילה.

(כג)

• עיר שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, קורין בה בחמישה עשר. ולא שכיחי במדינותינו (היינו בחו"ל).