קיצור שולחן ערוך קלה

סימן קודם – לתוכן העניינים – סימן הבא

קלה. דיני ישיבת סוכה, ובו כ"ב סעיפים

(א)

• כתיב: "בסכות תשבו שבעת ימים", פירוש: תדורו בסוכות. אמרה תורה, שידור בסוכה שבעת ימים; כמו שהוא דר בביתו כל השנה, כן תהא עתה עיקר דירתו בסוכה, שיכניס לתוכה כליו הנאים ומצעות הנאות, ואוכל ושותה ולומד ומטייל וישן בסוכה.

ואפילו אם מספר עם חברו, יספר בסוכה. וכן אם מתפלל ביחידות, יתפלל בתוך הסוכה.

• וכתיב: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". ולכן צריכין לכוין בישיבת הסוכה, שציוונו הקב"ה לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים.
• וסוכות אלו שאמר הכתוב: "כי בסוכות הושבתי", נחלקו בהם תנאים: רבי אליעזר אומר, המה ענני הכבוד שהקיף בהם הקב"ה את אבותינו לבל יכם שרב ושמש; ורבי עקיבא אומר, סוכות ממש, שעשו להם בשעת חנייתן מפני החמה. ואף על פי שיצאנו ממצרים בחודש ניסן, לא ציוונו לעשות הסוכה באותו הזמן, לפי שהוא התחלת ימי הקיץ ודרך כל ארם לעשות אז סוכה לצל, ולא היתה ניכרת שהיא במצוַת הבורא יתברך שמו, לכן ציווה אותנו לעשותה בחדש השביעי, שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה, בזה יראה לכל כי מצוַת המלך היא עלינו לעשותה.

(ב)

• צריך להחזיק את הסוכה בכבוד, שלא יהיו מצוות בזויות עליו. ולכן לא יכניס לתוכה כלים שאינם מכובדים, כגון קדרות, וכד ששואבים בו מים, וכלים שמשהים בהם קמח, ועריבה ויורה ומחבת ומכתשת וכיוצא בהן. וגם הקערות לאחר האכילה, צריך להוציאן לחוץ. אבל כלי שתיה יהיו בסוכה.

ונוהגין שלא להכניס לתוכה נר של חרס, משום דמאיס. וכן לא יעשה בה תשמיש בזוי, כגון שטיפת קדרות וקערות. אבל כוסות מותר לשטוף. וכל שכן דאסור להשתין בה, אפילו לתוך כלי, אף על פי שעושה כן בתוך ביתו. אבל תשמיש המיטה מותר בסוכה, שהרי עיקר מצוותה איש ואשתו.

• אם הכניס לתוכה כלים בזויים, אינה נפסלת בכך, אך בשעה שהם בה אין לברך "לישב בסוכה" עד שיוציאם.

(ג)

• אכילה בסוכה בלילה הראשון הוא חובה, שצריך לאכול בסוכה פת לכל הפחות כזית. ואפילו מצטער, חייב לאכול בסוכה. ואם יורדים גשמים (עיין להלן סעיף ט), אם מדמה שיפסקו לאחר שעה או שתי שעות, ימתין ואחר כך יקדש ויאכל בסוכה כראוי.
• ואם רואה שלא יפסקו הגשמים, או שהמתין ולא פסקו, מקדש בסוכה ומברך "שהחיינו", ומכוון ב"שהחיינו" גם על הסוכה, אבל אינו מברך "לישב בסוכה". ונוטל ידיו ומברך המוציא ואוכל שם כזית פת בלי הפסק, והולך לתוך הבית וגומר סעודתו. ויש לו לכוון בשעת נטילת ידיים ובשעת ברכת המוציא שדעתו לאכול גם בבית (עיין לעיל סי' מ"ב סעיף י"ט כ"א).
• ואם פסקו הגשמים קודם שבירך ברכת המזון, הולך שוב לתוך הסוכה, ומברך "לישב בסוכה", ואוכל קצת יותר מכביצה פת ומברך ברכת המזון. ואם פסקו הגשמים לאחר שבירך ברכת המזון, הולך גם כן לתוך הסוכה, ונוטל ידיו שנית ואוכל יותר מכביצה פת בברכת "לישב בסוכה", ומברך ברכת המזון.
• אם בסוכה שלו, אף לאחר שפסקו הגשמים עדיין המים מטפטפין מן הסכך, ויש בשכונתו סוכה שהיתה מסוגרת בגג ולאחר הגשמים נפתחה, ילך שמה ויאכל פיתו בטוב לבב.

(ד)

• בלילה השני (בחוץ לארץ) גם כן חובה לאכול בסוכה ואפילו הוא מצטער, ודינו כמו בלילה הראשון וכמו שכתבנו. אלא חילוק אחד יש ביניהן, שאם ראה שלא יפסקו הגשמים, או המתין ולא פסקו, מקדש בבית ואוכל שם, וקודם ברכת המזון הולך לתוך הסוכה, ואוכל שם לכל הפחות כזית פת בלא ברכת "לישב בסוכה", וחוזר לביתו ומברך ברכת המזון.

(ה)

• ערבית, כשבא מבית הכנסת, נכנס לסוכה ומקדש מיד, רק לא יקדש אלא כשהוא ודאי לילה. וכשהוא מברך בקידוש "לישב בסוכה", יכוון לפטור בברכה זו סעודה זו, וגם השינה ושאר צרכיו שיעשה בסוכה עד הקידוש שביום המחר.
• ובברכת "שהחיינו", יכוון שהוא מברך "שהחיינו" על החג וגם על הסוכה.

ולכן בלילה הראשון, מברכין תחילה "לישב בסוכה" ואחר כך "שהחיינו", שתהא ברכת "שהחיינו" גם על הסוכה. ובלילה השני מברך תחלה "שהחיינו", ואחר כך "לישב בסוכה".

(ו)

• כשאוכלים כמה בעלי בתים בסוכה אחת, ויש שם גם הנשים ושאר בני בית שצריכין לשמוע היטב את הקידוש לצאת בו, אם יקדשו כל הבעלי בתים ביחד, תרי קלי לא משתמעי ולא ישמעו היטב את הקידוש. על כן טוב יותר שיקדשו בזה אחר זה.

ואם מקדשים ביחד, כגון אם אין שם מי שצריך לצאת בשמיעת קידוש, אם קדם אחד וסיים ברכת בורא פרי הגפן או ברכה אחרת ואחר כך סיים חברו, אין להראשון לענות אמן אחר ברכת חברו, משום דאמן הוי הפסק בין ברכת בורא פרי הגפן לשתיה. והעולם נוהגים להמתין זה על זה ועונין אמן, וזהו שלא כדין, אלא יש להם לומר הכל ביחד.

• (ונשים שאומרות "שהחיינו" בהדלקת נרות, לעניין אם תענה "אמן" אחר "שהחיינו" בקידוש, נחלקו הפוסקים, וכל אחד ואחת ינהגו כמנהגם או ישאלו רב).

(ז)

• בשאר הלילות, וכן בכל הימים, אין חיוב לאכול בסוכה, אלא שאם הוא רוצה לאכול אכילת קבע או לישן, צריך לאכול או לישן בסוכה. ומהי אכילת קבע? פת יותר מכביצה, אפילו לא קבע עליה, ואפילו היא פת כיסנין. וכן תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן יותר מכביצה וקבע עליו, חייב בסוכה ולברך עליו "לישב בסוכה". אבל פירות, אפילו אכל הרבה וקבע עליו, מותר לאכול חוץ לסוכה. וכן יין או שאר משקים, או בשר וגבינה, מותר לאכול ולשתות חוץ לסוכה. ודווקא כשלא קבע עליהם, אבל אם רוצה לשתות יין או שאר משקים בדרך קבע, או שרוצה לאכול בשר או גבינה דרך קבע, צריך סוכה. ולא יברך עליהם "לישב בסוכה". וטוב שיאכל קודם פת, כדי שיברך. וכל זאת מדינא. אבל מי שמחמיר על עצמו שאפילו מים אינו שותה חוץ לסוכה, הרי זה משובח.

(ח)

• שינה אפילו ארעי, מדינא צריך סוכה. וכן עושין המדקדקין במצוות, שאפילו שינת ארעי אינם ישנים חוץ לסוכה. ועתה שנוהגים הרבה להקל בשינה, כתבו האחרונים ז"ל כמה טעמים ללמד קצת זכות עליהם. אבל כל ירא שמים ראוי לו להחמיר ולעשות סוכה שיכול לדור שם עם אשתו כמו שהוא דר בכל השנה כולה, אם אפשר לו. ולכל הפחות שתהא ראויה לישן שם הוא לבדו. ואם אינה כן, אפילו בדיעבד היא פסולה.

(ט)

• ירדו גשמים, פטור מן הסוכה. באיזה גשמים פטור? אם ירדו כל כך, שהוא משער שאם היו נופלים כך לתוך התבשיל היה מתקלקל, אפילו אין לפניו התבשיל, או שהוא משער שאם היו נופלים לתוך החדר שהוא בו, היה יוצא משם לחדר אחר, אז יצא גם מן הסוכה לבית.

ואם התחיל לאכול בסוכה ואחר כך ירדו גשמים, ונכנס לתוך הבית והתחיל לאכול גם בבית, או שמחמת הגשמים התחיל מתחילה לאכול בבית, ואחר כך פסקו הגשמים, גומר סעודתו בבית, ואינו מחוייב ללכת באמצע הסעודה מביתו לתוך הסוכה. (אם לא בלילה הראשון וכנ"ל בסעיף ג).

וכן כשהעת קר והמאכלים נקרשים בתוך הסוכה, פטור מן הסוכה ואוכל בבית.

(י)

• לעניין שינה בסוכה, גם גשמים מועטין הוי צער לישן ויכול לצאת. ואם יצא לביתו והשכיב את עצמו לישן ואחר כך פסקו הגשמים, או שמתחילה שכב בביתו לישן מפני הגשמים ואחר כך פסקו, אין מטריחין אותו לילך לסוכה כל הלילה, אלא ישן בביתו עד הבוקר.

(יא)

• כשהוא פטור מן הסוכה ואינו יוצא משם, נקרא הדיוט ואינו מקבל שכר עליו, ואינו רשאי לברך, משום דהוי ברכה לבטלה.

וכשיוצא מן הסוכה בשביל הגשמים, לא יבעט בסוכתו ויצא, אלא יצא בהכנעה, כעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו.

(יב)

• נוהגין שאין מברכין לישב בסוכה אלא באכילת קבע. ונוהגין שמברכין תחילה "המוציא" ואחר כך "לישב בסוכה", קודם שטועם. ושאר הדברים שהוא אוכל בסוכה כל היום, וכל מה שהוא יושב ועושה שם, ואפילו אם ישן שם, נפטר הכל בברכה שבירך בשעת אכילת קבע, עד שיאכל שנית בקבע.

ואם לא יצא מן הסוכה לעסקיו או לבית הכנסת בין סעודה לסעודה, כיון שבירך פעם אחת, שוב אינו צריך לברך בסעודה שניה שאוכל. ואפילו כל שבעת ימי החג, אם ישב ואכל ולמד והתפלל וישן תוך סוכתו, אין צריך לברך רק פעם אחת, כיוון שלא הסיח דעתו מן הסוכה. ואפילו יצא יציאת ארעי ודעתו לחזור מיד, לא הוי היסח הדעת. ואין צריך לברך בסעודה שניה, רק כשיצא לעסקיו או לבית הכנסת וכדומה. ואפילו הלך לתוך ביתו ללמוד שם או לעשות שם איזה דבר שהוא שוהה בו, גם כן הוי היסח הדעת, וצריך לברך בסעודה שניה.

(יג)

• מי שהולך, אפילו באמצע סעודתו, לסוכת חברו, ואוכל שם שיעור דחייב בסוכה, צריך לברך גם שם לישב בסוכה.

(יד)

• מי ששכח לברך "לישב בסוכה" ונזכר באמצע סעודה, או אפילו לאחר שגמר אכילתו, צריך לברך, כי גם הישיבה שישב שם אחר כך היא מצווה.

(טו)

• נשים פטורות מסוכה (כדין מצות עשה שהזמן גרמא), ואף על פי כן רשאין לברך. קטנים גם כן פטורים. ומכל מקום כל שהוא מבן חמש שנים ולמעלה, חייב אביו לחנכו שיאכל בסוכה. ואפילו אין אביו בביתו, אין להניחו שיאכל חוץ לסוכה.

(טז)

• חולה ומשמשיו פטורים מסוכה. אם הוא חולה שאין בו סכנה, אין המשמשין פטורין אלא בשעה שהוא צריך להם. אם הוא חולה שיש בו סכנה, פטורין גם בשעה שאין צריך להן כל כך.

(יז)

• מצטער גם כן פטור מן הסוכה בשאר הלילות (פירוש, למעט אכילת כזית בלילה הראשון), וכן כל הימים. והיינו שמצטער מחמת צינה או מרוח או מריח רע וכיוצא בו. וכן אם כבו לו הנרות בסוכתו בשבת, ויש לו טורח גדול לילך לסוכת חברו, יכול לילך לביתו במקום שיש לו נרות דולקות.
• ודווקא אם מתחילה עשה סוכתו כראוי, ואך במקרה בא לו העניין שהוא מצטער לישב או לישן בתוכה; אבל אם מתחילה עשאה במקום ריח רע וכדומה, או במקום שמתיירא לישן בה, אינו יוצא בה אפילו באכילה ביום.
• אם בא הרוח לכבות הנרות דרך הדפנות, מותר לפרוש שם סדין או בגד.

(יח)

• הולכי דרכים ביום, פטורין מן הסוכה ביום, כיוון שאין להם שהות לטרוח אחר סוכה, כיוון שצריכין לילך תיכף לדרכן. אבל אם יכול לישב בסוכה בלי טורח, חייב לישב בסוכה. ובלילה, כשהוא במלון שהוא רוצה ללון שם, צריך לטרוח את עצמו לישב בסוכה. אפילו הוא במקום שאין שם סוכה, אם יכול לעשות סוכה במעט ממון, חייב להשתדל שיהיה לו סוכה לישן בתוכה.

ואם הולך גם בלילה, דינו כמו ביום.

• וההולכים בכפרים לגבות חובות בחול המועד, אם אין יכולין לעשות להם סוכה, יחמירו על עצמם לחזור לבתיהם בכל לילה לקיים מצות סוכה.

(יט)

• שלוחי מצווה, אפילו בלילה כשהם במלון, אם צריכים לטרוח אחר סוכה, או שאינו נוח להם לישן בסוכה, ואם יישנו יהיו למחר יגעים ויתעכבו מן המצווה, פטורין מסוכה. אבל בלאו הכי חייבים.

(כ)

• שומרי גנות ופרדסים ותבואה וכיוצא בהם, אם אפשר לשמור כולו במקום אחד, יעשה לו שם סוכה וישב בה.

(כא)

• העושים יין אצל הגויים, פטורין מן הסוכה בין ביום בין בלילה, משום דצריכים לשמור שלא יגע בו הגוי. ואם הוא בעניין שאינו צריך שימור, חייבין.

(כב)

• היושבים בחנות, אף על פי שהם דרים חוץ לעיר והחנות הוא בעיר, ורגילין כל השנה ברוב פעמים לאכול שם ביום, מכל מקום בסוכות חייבים לאכול בסוכה.