קיצור שולחן ערוך פח

<< · קיצור שולחן ערוך · פח · >>

סעיף א

מוקצה מדעת, דהיינו שהקצהו האדם מדעתו מלאכלו בשבת, מחמת שאינו ראוי לאכילה אלא על ידי הדחק, או שראוי לאכילה אפילו בלא דחק אלא שהקצהו לסחורה, אף על פי שנתנו לאוצר, וכן דבר שהוא ראוי היום למאכל כלבים, אף על פי שבערב שבת לא היה עומד לכך כגון בהמה ועוף שנתנבלו בשבת, וכן דבר שנשתנה היום ממה שהיה אתמול, אבל מכל מקום גם היום עדיין ראוי לאיזה תשמיש, כגון כלים שנשתברו היום ועדיין ראויין להשתמש בהן מעין תשמישן הראשון, לקבל בהן איזה מאכל או משקה, וכן עצמות שנתפרקו היום מן הבשר והן ראויין לכלבים, כל אלו מותרין לטלטל בשבת, חוץ ממה שדחה בידים כגון גרוגרות וצמוקין.

סעיף ב

דברים שאינם ראויים כלל לאכילת אדם כמו שהן, אפילו על ידי הדחק שצריכין בישול, ואף על גב שראויין לבהמות או לכלבים הרי כיון שהם מוכנים למאכל אדם לאחר זמן אינם עומדין לבהמות ולכלבים, וכן דברים שאינם ראויין בשבת לשום תשמיש, כגון עצים ונוצות של עופות ועורות בהמות וצמר או פשתן וכל בעלי חיים אפילו אלו שהן בתוך ביתו, וקליפי אגוזים וקליפי ביצים ועצמות הקשות שאינן ראויין אפילו לכלבים, ודלתות וחלונות הבית (דאסור לתלותן בשבת), וכן שברי כלים שאינם ראוים עוד לשום תשמיש, כל אלו והדומה להם אסורים בטלטול ומכל מקום כלי זכוכית שנשתברו במקום שיכולין להזיק, מותר לפנות השברים.

סעיף ג

מאכל שהוא אסור באכילה ומותר בהנאה, והוא ראוי לאינו יהודי כמו שהוא, כגון בשר מבושל וכדומה ויכול הוא ליתנו לאינו יהודי שהוא שלו מותר לטלטלו, אבל אם אינו ראוי לאינו יהודי כמו שהוא כגון בשר חי (וגם לכלבים אינו עומד כיון שראוי לאינו יהודי), או שאינו יכול ליתנו לאינו יהודי מפני שאינו שלו אלא של אחר אסור לטלטלו.

סעיף ד

נולד, והיינו דבר שנתחדש היום, כגון אפר מן האש שהוסק היום על ידי אינו יהודי. וכן ביצה שנולדה היום, ומים הזוחלין מן האילנות בימי ניסן, וכן אפילו לא נתחדש היום אלא שבא מכח מעשה שהיו אסורין לעשות היום, כגון פירות שנפלו מן האילן או שתלשן אינו יהודי, וחלב שנחלבה היום וכדומה, גם כן אסורין בטלטול. ופת שאפאו אינו יהודי בשבת בעיר שרובה נכרים דמסתמא אדעתא דאינו יהודי אפאו, אם הוא שעת הדחק או לצורך מצוה מותר לישראל לאכלו בשבת.

סעיף ה

כלים שהם מיוחדים לעשות בהם מלאכה האסורה לעשות בשבת, כגון מכתשת ריחים וקורנס וקרדום ומכבדות שמכבדין בהן את הבית, ושופר ומנורה ומחט שתופרין בה, ונרות שלמים בין של חלב בין של שעוה, ופתילות מצמר גפן ובגד שעטנז שאסור ללבשו, וכן כל כיוצא באלו מותרין לטלטלן לצורך גופם, כגון קורנס לפצוע בו אגוזים, קרדום לחתוך בו דבר מאכל, מחט שלמה ליטול בה את הקוץ (אבל אם ניטל עוקצה או חודה אסור בכל טלטול) וכן מותרין לטלטלן לצורך מקומן, דהיינו שצריך להשתמש במקום שהכלי מונח שם, וכיון שנטלו בהיתר, וכן אם שכח ונטלו בידו, מותר לטלטלו גם יותר ולהניחו במקום שירצה, אבל שלא לצורך גופן ושלא לצורך מקומן, אלא לטלטלן בשביל עצמן לבד שלא יגנבו או יתקלקלו אסור לטלטלן. ותפילין גם כן אסורין לטלטל, אך אם מונחים במקום בזיון שיוכלו להתלכלך, מותר לטלטלן ולהניחם במקום דמשתמרין.

סעיף ו

מוקצה מחמת חסרון כיס, דהיינו שאדם מקצה מדעתו להשתמש בהם, מפני שהוא מקפיד עליהם שלא יתקלקלו, כגון כלי אומנות, שמקפיד עליהם שלא יפגמו, וסכין שמתקנים בו את הקולמוס, וסכין של שחיטה וסכין של מילה, וכן נייר העומד לכתיבה ושטרי חובות וכתבי חשבונות ואגרת, שהוא מקפיד עליהם לשומרם וכלים היקרים שאינו משתמש בהם כלל, וכן כל דבר שמחמת שמקפיד עליו הוא מיחד לו מקום ואינו משתמש בו, וכן כלים שבחנות שעומדים למכירה, אפילו הם כלי סעודה אם אין דרכו להשאילם (אבל אם דרכו להשאילם לפעמים אינם מוקצה) כל אלו והדומה להם, וכן כיס המיוחד למעות הוין מוקצה מחמת חסרון כיס, ואסורין בטלטול אפילו לצורך גופן או לצורך מקומם.

סעיף ז

דבר שאין עליו שם כלי כלל, כגון עצים ואבנים וחתיכות ברזל וכדומה אסורין גם כן בכל טלטול אפילו לצורך גופן וצורך מקומם, אלא אם כן יחדו בערב שבת לאיזה תשמיש שישתמש בו לעולם, ולכן אסור ליטול קיסם ולחצוץ בו שיניו. נרות שאינם שלמים גם כן אין שם כלי עליהם ואסורין בכל טלטול, וכן סולם של עליה אין עליו תורת כלי.

סעיף ח

כלי שמלאכתו להיתר או אפילו לאיסור ולהיתר, כגון קדרות ואפילו כלים מאוסים (דבשבת מוקצה מחמת מיאוס מותר) מותר לטלטלן אפילו רק בשביל הכלי שלא יגנב או ישבר, אבל שלא לצורך כלל אסור לטלטלו, וכתבי הקודש ואוכלין מותר לטלטלם אפילו שלא לצורך כלל.

סעיף ט

כשם שאסור לטלטל את המוקצה או את הנולד, כך אסור ליתן כלי תחתיהם כדי שיפלו לתוכו, כיון שעל ידי זה הוא מבטל את הכלי שלא יוכלו לטלטלו עוד, והרי זה כאלו חברו שם בטיט. אבל מותר לכפות סל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו בו כי לאחר שלא יהיו עליו מותר לטלטלו, ואם היו עליו בין השמשות נאסר הסל בטלטול לכל היום.

סעיף י

עפר וחול הצבור בזוית בחצר או בבית מותר לטלטלו, דכיון דצברו זה הוא הזמנתו לתשמיש, אבל אם הוא מפוזר בטל לגבי קרקע ואסור בטלטול. וכן אם חתך קודם שבת ענף מן האילן להניף בו ולהבריח הזבובים וכיוצא בו, מותר להשתמש בו בשבת כיון שיחדו לכך ועשאו כלי, אבל אסור ליקח בשבת בד מן המכבדות שהרי הוא מוקצה, ואפילו נטלו אינו יהודי אסור לטלטלו.

סעיף יא

נסרים של בעלי בתים שאינם עומדים לסחורה מותר לטלטלם, ושל אומן אסור, אלא אם כן חשב עליהם מבעוד יום להשתמש בהם בשבת.

סעיף יב

כל מוקצה אינו אסור אלא בטלטול, אבל בנגיעה בעלמא שאינו מנדנדו שרי, ולכן מותר ליגע במנורה העומדת אפילו נרות דולקות בה, וכן מותר ליקח דבר היתר המונח על גבי מוקצה, אבל אסור ליגע במנורה התלויה כי גם בנגיעה בעלמא הוא מנדנדה. ומותר לכסות דבר מוקצה בדבר שאינו מוקצה מפני הגשמים וכדומה.

סעיף יג

טלטול כלאחר יד מותר במוקצה, ולכן אם שכח איזה דבר מוקצה על איזה כלי או שנפלה שם בשבת, אם צריך לכלי המותר או למקומו מותר לנערו, או לישא את הכלי למקום אחר ולנער את המוקצה. וכן יכול לעשות אם שכח מעות בכיס שבבגדו והוא צריך לבגדו, אבל בשביל המוקצה לחוד אסור לעשות כן. (ואם הניח קודם שבת בכוונה דבר מוקצה על כלי נעשה בסיס לדבר האסור).

סעיף יד

אבל בשאינו צריך להכלי המותר, אסור לטלטלו אם יש עליו דבר מוקצה. ולכן אסור ליטול בידיו תינוק אפילו ברשות היחיד אם יש בידו אבן או שאר דבר מוקצה, אך אם יש להתינוק געגועין שאם לא יטלוהו יחלה, וגם אי אפשר להשליך מידו האבן וכדומה מפני שיצעק ויבכה, אז מותר ליטלו על ידיו ברשות היחיד ואם יש בידי התינוק איזה מטבע אסור אפילו לאחוז בידו, והוא מהלך ברגליו, ואפילו ברשות היחיד, ואפילו יש לו געגועין, משום דאיכא למיחש שמא תפול המטבע מידי התינוק, וזה ישכח שהיום שבת ויגביהה, ונמצא מטלטל מוקצה בטלטול גמור, ואסור אפילו במקום סכנת חולי, כיון שאין שם סכנת נפש אם לא יטלנו.

סעיף טו

מת אסור לטלטלו בשבת, אבל מותר לשמוט את הכר מתחתיו שלא יסריח, ובלבד שלא יזיז בו שום אבר, ואם היה פיו נפתח והולך, קושר את הלחי בענין שלא יוסיף להפתח, אבל לא כדי שלא יסגר מה שנפתח שאם כן היה מזיז אבר.

סעיף טז

אם נפלה דליקה ויראים שלא ישרף המת, מותרין לטלטלו אגב דבר היתר, דהיינו שמניחין עליו או אצלו איזה דבר מאכל, ומטלטל שניהם ביחד, ואם אין דבר מאכל מניחין עליו איזה כלי או מלבוש שמותר בטלטול ואם גם זאת אין, אזי מטלטלין אותו לבדו. בין כך ובין כך אין מטלטלין אותו אלא למקום שמותרין להוציא לשם, אבל למקום שאסורין להוציא אין להוציא כי אם על ידי אינו יהודי.

סעיף יז

כל דבר מטונף כגון רעי וקיא צואה בין של אדם בין של תרנגולים, אם הם בבית או בחצר שיושבים שם בני אדם מותר להוציאם לאשפה. וכשמוציא גרף של רעי או עביט של מי רגלים, כל זמן שהכלי עדיין בידו מותר להחזירו, כדין כל מוקצה שבעודו בידו מותר לטלטלו להניחו במקום שירצה, אבל לאחר שהניחו מידו אסור לטלטלו, משום דמאיס טפי (וגרע משאר מוקצה מחמת מיאוס), ואך כשצריכין לו משום כבוד הבריות מותר להחזירו. וכן אם יכול לתת בתוכו מים שיהיו ראויין לשתיית בהמה יכול להחזירו כך.

סעיף יח

מותר ליתן כלי תחת הדלף בשבת, אם נתמלא שופכו ומחזירו למקומו, והוא שיהא הדלף ראוי לרחיצה, אבל אם המים מאוסים אסור ליתן שם כלי, משום דאין עושין גרף של רעי לכתחלה, ואם עבר ונתנו והוא במקום דמאיס עליו מותר להוציאם.