קיצור שולחן ערוך מג

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן מג | במהדורה המנוקדת | >>

הלכות ברכות לדברים שאוכלים ושותים בתוך הסעודה
ובו ז סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו | ז

סעיף א

כל מה שאוכלים בתוך הסעודה מדברים שרגילים לאכלם בתוך הסעודה לשבוע, כגון בשר, דגים, מיני לפתן, דייסא, ומיני לביבות, אפילו דברים שאוכלים בלא לחם, כולם אינם צריכין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, שכיון שאוכלין אותן לשבוע הרי הן בכלל הסעודה, וכל הסעודה נגררת אחר הלחם, שהוא עיקר חיי האדם, ולכן כולן נפטרין בברכת המוציא ובברכת המזון. ואפילו אם נשלחו לו מבתים אחרים אין צריך לברך עליהם, דמסתמא דעת האדם על כל מה שיביאו לו.

סעיף ב

וכן אין צריך לברך על כל מיני משקין, שהמשקין גם כן בכלל הסעודה הם, שאין דרך אכילה בלא שתיה, חוץ מעל היין, לפי שהיין הוא דבר חשוב (שבכמה מקומות מחויבין לברך עליו אף על פי שאינו צריך לשתות, כגון קידוש והבדלה), צריכין לברך עליו גם בתוך הסעודה. ואם בירך על היין קודם נטילת ידים והיה דעתו לשתות גם בתוך הסעודה, או שהוא רגיל בכך לשתות יין בתוך הסעודה, אינו צריך לברך עליו שנית, כי נפטר בברכה שבירך עליו לפני הסעודה. ויין שרף במדינתנו, דאין דרך לשתותו תמיד בתוך הסעודה, הוי ספק אם הוא בכלל הסעודה או לא. ולכן אם דעתו לשתות יין שרף בתוך הסעודה, ישתה מעט קודם נטילת ידים, דהיינו פחות מכזית, ויברך עליו, ויכוין לפטור גם מה שישתה בתוך הסעודה. ואם לא עשה כן, יברך מתחלה על קצת סוכר ויפטור את היין שרף. ויש נוהגין לטבול מעט פת בתוכו, אבל יש מפקפקין על זה.

סעיף ג

אם רוצה לאכול בתוך הסעודה פירות בלא פת, כיון שאין הפירות מעיקר הסעודה, לכן אפילו אם היו מונחין על השלחן קודם ברכת המוציא, מכל מקום אינן נפטרין בברכת המוציא וצריך לברך עליהם ברכה ראשונה; אבל ברכה אחרונה אינן צריכין, כי נפטרין בברכת המזון. ואם אינו רוצה לאכול הפירות רק עם פת, אין צריך לברך עליהם, כי הם טפלים להפת. ואם רוצה לאכול קצתן עם פת וקצתן בלא פת, צריך ליזהר לאכול תחלה בלא פת ויברך עליהם, ואחר כך יכול לאכלן גם עם פת. אבל אם יאכל תחלה עם פת ואחר כך יאכל בלי פת, איכא ספיקא בברכה. ויש שרגילין לאכול בין מאכל למאכל איזה דבר שממשיך תאות האכילה, כגון זית מלוח, לימונים, מלוחים, צנון, וכדומה, זהו נקרא מחמת הסעודה, כיון שעל ידי כן הוא יאכל יותר, ולכן אין צריך לברך עליו, שהפת פוטרו.

סעיף ד

אם קובע עיקר סעודתו על הפירות שיאכלם עם הפת, כיון שהם עיקר הסעודה, נפטרים בברכת המוציא, אפילו לא היו אז על השלחן, רק צריך שתחילת אכילת הפירות יהיה עם הפת, ואחר כך גם מה שיאכל בלא פת אינו צריך לברך עליהם.

סעיף ה

פירות המבושלין לצרכי הסעודה, כמו שרגילין לבשל (לפרפרת) בין עם בשר בין בלא בשר, יש לאכול מהם בתחילה ובסוף קצת עם פת, ובאמצע יכול לאכול מהן גם בלא פת ואין צריכין ברכה.

סעיף ו

מעשה אופה, עוגיות, עוגת שמרים, בסקויטים וכדומה, אם אוכל מהן מחמת רעבון כדי לשבוע מהן, אינו צריך לברך עליהן. אבל אם אוכל מהן רק לתענוג יש ספק ברכה, ועל כן ראוי לאדם לכוין בשעת ברכת המוציא לפטור גם מה שיאכל ממינים אלו.

סעיף ז

אם לאחר גמר הסעודה, קודם ברכת המזון, שותה קפה כדי לעכל המזון שאכל, צריך לברך עליו ברכה ראשונה, כי מה שהוא בא לעכל אינו נחשב מצרכי הסעודה. ומכל מקום טוב לברך על מעט סוכר ברכת שהכל לפטור את הקפה.