קובץ יסודות וחקירות/תפילין

הגדרה

מצווה לקשור תפילין על היד ולהניחם על הראש (הסוגיא במנחות לו.).

מקור וטעם

מקור המצווה מהפסוק "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים ו-ח).
במהות המצווה דנו האם המצווה להניחן (פעולה), או שיהיו מונחים עליו (תוצאה) . הברכת אברהם כתב שהמצווה בתוצאה (סוכה ליקוטים עמוד ערב אות י), והרוגאצ'ובר חידש שיש חילוק בין התפילין: בשל ראש המצווה בתוצאה ובשל יד בפעולה (מפענח צפונות יב-טו-ג).
מניין המצוות – רוב מוני המצוות סוברים שתפילין של יד ותפילין של ראש הן שתי מצוות עשה נפרדות (ספר המצוות לרמב"ם עשה יב יג, חינוך תכא תכב, סמ"ג עשה כא כב, רס"ג ה ו), אך הסמ"ק (קנג) והבה"ג מנו אותן כמצווה אחת.
והרעק"א (מהדורא קמא קסט בתחילתו בדעת תוס' ר"ה ו. ד"ה תשמור) חידש שעובר גם בלאו – "ושמרת את החוקה הזאת" (שמות יג-י). וביאר (שם בסופו ד"ה ובעיקר) שאינו לאו על גוף המצווה אלא על קיום העשה, שאם לא תקיים את העשה תעבור בלאו, ולכן נשים, שפטורות מהעשה (שזהו עשה שהזמן גרמא) פטורות גם מהלאו.
בזמן המצווה נחלקו האחרונים לשלוש דעות (מנחת אשר שמות כד-א,ב):
א) מצווה שיניחן כל היום.
ב) אפילו לשעה מועטת (בחקירה בין שני הצדדים הנ"ל האריך בתורה שלמה פרשת בא ח"ב מילואים לט).
ג) שישתדל להניחן ככל שבידו (דעת המנחת אשר עצמו שם).

פרטי הדין

בהיסח הדעת בתפילין חקרו האם הוא איסור, או שרק אינו מקיים את מצוות תפילין (משיב דבר ו).
תפילין של יד ושל ראש אינן מעכבות זו את זו (מנחות לח. במשנה). ויש מי שחידש שכאשר יש לו את שתיהן – הן כן מעכבות, ורק מי שיש לו רק תפילין של יד או רק של ראש – אינן מעכבות (אור זרוע ח"א תקעח בסופו בשם ה"ר שמחה).
תפילין צריכין גוף נקי (שבת מט.). החינוך (תכא ד"ה ומה שאמרו תפילין) כתב שהוא רק לעניין שלא יפיח בהם, אך לא שיהיה נקי מעבירות ומטומאה. אמנם המאירי (שבת מט. ד"ה תפילין) כתב שצריך להיות נקי גם מעבירות ומהרהורים רעים.
תפילין שאולים כשרים, שאינן צריכים להיות שלו (מנחת חינוך תכא-א [ג]).
תפילין מאיסורי הנאה, כגון מעור של שור הנסקל או עבודה זרה – פסולות, שכיוון שהקלף טעון שריפה נחשב כאותיות הפורחות באוויר (פרי מגדים משבצות זהב לב-כז ד"ה נסתפקתי).
כתותי מכתת שיעוריה, כגון תפילין של עיר הנידחת, הסתפק בהם המנחת חינוך (תכא-א [ג]) שאפשר שהם כשרים, שהרי לא מצינו לתפילין שיעור מן התורה.
תעשה ולא מן העשוי – נחלקו האחרונים האם בתפילין אין את פסול זה כיוון שבפסוק לא מפורשת עשייה (תשובות והנהגות ח"ב כג ד"ה ולפי, בלשון "אפשר"), או שיש את הפסול כיוון שהוקשו למזוזה (מנחת שלמה תנינא א-א ד"ה ולפ"ד).
שלא כסדרן פסולות (וכן במזוזות). וחקר הרוגאצ'ובר האם הוא מטעם שהקדים את המאוחר או שאיחר את המוקדם (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה שלא כסדרן צז).
ברכת תפילין – לרש"י מברך ברכה אחת על שתיהן (אם לא סח בין של יד לשל ראש), לר"ת מברך על כל אחת מהן (ברכות ס: ד"ה אשר).
הכשר מצווה לירושלמי מברכים גם עליו, כגון עשיית תפילין (ירושלמי ברכות ט-ג [סו.]).
לשמה בכתיבת תפילין (וכן בספר תורה ומזוזות) – נחלקו המפרשים במקורו (שדי חמד ח"ג כ-קמט עמוד 236):
א) "זה א-לי ואנווהו" (שמות טו-ב) עשה לפניו ספר תורה נאה (שבת קלג:).
ב) הלכה למשה מסיני.
ג) דרבנן.

חלקיהן

רצועות תפילין – כתב הצפנת פענח שאינן חלק מהתפילין אלא דין נפרד (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה רצועות של תפילין (אות מ)).
שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני (שבת סב.). לגבי דל"ת ויו"ד נחלקו ישנן שלוש שיטות:
א) בגרסתנו בגמרא (שבת סב.) מפורש שגם דל"ת ויו"ד הן הלכה למשה מסיני. ולפי זה כתב המשנה ברורה (לב-רלג) שאם הותר הקשר של יו"ד לא יצא ידי חובה.
ב) תוס' במנחות (לה: ד"ה אלו) כתבו שדל"ת ויו"ד אינן אותיות גמורות ולא נחשבות מן השם.
ג) תוס' שבת (סב. ד"ה שי"ן) כתבו שלא גורסים בגמרא "דל"ת ויו"ד" ואינן הלכה למשה מסיני.
דל"ת של תפילין, חקר הגרי"ז האם היא אות גמורה של שם ה' ברצועה, או שהיא רק סימן לצורת הקשר (אך לא צריך את שם ה' ברצועות) (הגרי"ז תפילין ג-טז ד"ה והנה ז"ל (הראשון) וד"ה והנה בפירש"י: רש"י – אות, רמב"ם – רק צורת הקשר).
יו"ד של תפילין, בפשטות היא בראש הרצועה של יד, וכן כתב רש"י (ברכות כג. ד"ה שלא), אך מרש"י במקום אחר (שבת סב. ד"ה התם) משמע שהיו"ד קשורה ותלויה בקשר הדל"ת.

אנשים

עומד על גביו – תפילין שנכתבו ע"י פסול, וכשר עומד על גביו – פסולים, משום שטעם הפסול בזה הוא שנאמר "וקשרתם וכתבתם" (דברים ו-ח,ט) – כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה (שערי תשובה או"ח לט-א).
עיבוד קלף תפילין ע"י גוי וישראל עומד על גביו (וכן חוטי ציצית שטוואן גוי וישראל עומד על גביו) – לרמב"ם פסול ולרא"ש כשר (שו"ע או"ח לב-ט).

ערכים קרובים

ערכים קרובים:מזוזה, מצוות, מצוותעשה, ציצית.