קובץ יסודות וחקירות/שטר אמנה
הגדרה
עריכהשטר שכתוב בלשון שטר הלוואה, אך נכתב בלא הלוואה. והדין הוא שאסור להשהותו (הסוגיא בכתובות יט.).
לשון "אמנה" פירושה שמאמינו שלא יתבענו (רש"י כתובות יט. ד"ה שטר אמנה).
בפירוש "שטר אמנה" ומדוע כתבוהו, ישנן שלוש דעות בראשונים:
א) כתבוהו כדי שאם ירצה ללוות ילווה בו (רש"י כתובות יט. ד"ה שטר אמנה).
ב) כתבוהו לאיזו קנוניא שיגרום לחובת אחרים (מאירי כתובות יט. ד"ה כל).
ג) כתבוהו כדי שיראה שאינו עשיר, שהרי חייב לאחרים (תוס' רי"ד כתובות יט.).
החולק על דין זה – שיירי קרבן (על הירושלמי כתובות ב-ג [יא:] ד"ה לא, בתירוץ הראשון) חידש בדעת הירושלמי שכל האיסור הוא רק כאשר משהה את השטר לאחר הזמן שקבע שיחזירנו לו.
מקור וטעם
עריכהבמקור שאסור להשהות שטר אמנה נחלקו בגמרא (כתובות יט.) – "אל תשכן באוהליך עוולה" (איוב יא-יד) או "אם אוון בידך הרחיקהו" (איוב שם).
מקור האיסור מדרבנן (דברי שאול (על הרמב"ם) עדות ביוסף עדות ג-ז ד"ה אמנה).
טעם האיסור שמא ימות הלווה או המלווה ויגבו בשטר, והוא גזל גמור (דברי שאול (על הרמב"ם) עדות ביוסף עדות ג-ז ד"ה אמנה).
מהותו היא שאינו נחשב שטר כלל, כיוון שאסור לכותבו (קצוה"ח מו-כד).
פרטי הדין
עריכהקניין בלא שטר מותר לעשות באמנה (ריטב"א בבא בתרא מט. ד"ה וזה, סמ"ע חו"מ מו-קב, נתיה"מ ביאורים מו-כה).
הודה המלווה שהוא שטר אמנה, אך טען שאחר כך הילווה לו על שטר זה – לש"ך (חו"מ פב-כח) נאמן ולקצוה"ח (פב-ח ד"ה והנה, והביא גם את הש"ך) לא.
העדים
עריכהדין העדים – אסור לעדים לחתום על שטר אמנה מפני שהוא נקרא "עוולה" (כתובות יט:), ואם חתמו עליו הרי הם רשעים (רש"י שם ד"ה אעוולה), והרמב"ם (עדות ג-ז) הוסיף שהחותם עליו כמעיד בשקר, ואין כוונתו שהיא עדות שקר ממש, שאם כן היו נפסלים גם לעדות אחרת, אלא כוונתו שדומה לעדות שקר (רדב"ז שם).
והעדים חמורים יותר מהכותב עצמו, שהעדים שאמרו אמנה היו דברינו אינם נאמנים (כתובות יט:), שאין אדם משים עצמו רשע (רש"י שם ד"ה אעוולה). אך מלווה שאמר שהשטר הוא שטר אמנה נאמן, שהוא מפסיד לעצמו, ואינו רשע כיוון שבא לעשות תשובה ולהפסיד לעצמו ממון (רא"ש המובא בשיטה מקובצת כתובות יט: ד"ה מ"ט).
דעת המתירים – בירושלמי נחלקו בזה ויש דעה שאין איסור על העדים לחתום עליו, שכיוון שהמחוייב בשטר מאמינו – אין איסור בחתימה, והאיסור הוא רק להשהותו (רשב"א כתובות יט: ד"ה מודעא).