קובץ יסודות וחקירות/עד המסייע

הגדרה

המחוייב שבועה, ועד אחד מעיד לטובתו, נפטר מהשבועה (רא"ש בבא מציעא פרק א תחילת סי' ג, הובא בטור חו"מ פז).

מקור וטעם

מקורו – דין זה לא הוזכר בגמרא אלא בראשונים (רא"ש בבא מציעא פרק א תחילת סי' ג).
בדינו נחלקו הראשונים האם פוטר משבועה דאורייתא, כגון מודה במקצת. אך משבועה דרבנן לכו"ע פוטר (רא"ש בבא מציעא פרק א תחילת סי' ג, הובא ברמ"א חו"מ פז-ו: פוטר משבועה דאורייתא. שו"ת הרשב"א א'קסא: פוטר רק משבועה דרבנן, הובא בביאור הגר"א שם כב, וכן כתב דרכי משה חו"מ עה-ו שמשבועה דרבנן לכו"ע פוטר. דן בכל זה גם השדי חמד ח"ד ע-ח עמוד 426).
במקור ובטעם הדעה שפוטר משבועה דאורייתא כתב הרא"ש (בבא מציעא פרק א תחילת סי' ג) שנלמד מהפסוק "לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת" (דברים יט-טו), וכדרשת הגמרא (שבועות מ.) אבל קם הוא לשבועה, וכשם שהגמרא דורשת זאת לעניין עד אחד שמחייב שבועה, כך יכול גם לפטור משבועה. והוסיף שהוא ק"ו, שאם העד יכול לבוא נגד המוחזק (ולחייב אותו שבועה) כ"ש שיכול לבוא לטובתו.
בגדרו נחלקו הראשונים האם חיוב השבועה מתבטל לגמרי (הותרה), או שהוא עדיין קיים, ורק העד דוחה אותו (דחויה) (המידות לחקר ההלכה ה-ו).
במהותו חקרו האם לא צריך להישבע, או שנחשב כאילו נשבע (כתב וחותם שו"ת ג, והפרי משה שבועות ממון יא-ג דן בדבריו).

שבועות שונות

שבועת שכנגדו, דהיינו שהיה חייב שבועה והפכה על שכנגדו, עד המסייע פוטר ממנה (רמ"א חו"מ פז-ו).
שבועת היסת, הטור (חו"מ פז-ד) סובר שעד המסייע פוטר ממנה, ובעל התרומות סובר שאינו פוטר (שכא ח"ה ב, הובא בב"י חו"מ פז בתחילתו).
בגלגול שבועה ממטלטלין לקרקעות, ועד מסייע לקרקעות אך לא למטלטלין, הסתפק הקצוה"ח (פז-י) האם יפטור משבועה על הקרקעות.

פרטי הדין

עד אחד שמכחיש את העד המסייע – תרומת הדשן (שלד) כתב שאעפ"כ העד המסייע מועיל ופוטר משבועה. והש"ך (חו"מ פז-טו, והביא גם את תרומת הדשן) כתב שאומרים בזה אוקי חד להדי חד וסלק עדותן, וממילא חייב שבועה.
מתוך שאינו יכול לישבע משלם, עד המסייע פוטר מחיוב זה, כיוון שחיוב הממון חל מכח חיוב השבועה, ועד המסייע מועיל לשבועה (קצוה"ח פב-יח ופז-ט).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: עד אחד, עדים, שבועה (בממונות).