קובץ יסודות וחקירות/מקווה

הגדרה

מקום שנקוו בו מים, לצורך טבילת אדם או כלים לטהרם מטומאתם.
בערך זה נדון בדיני המקווה עצמו. לדיני טבילה ע"ע טבילה.

מקור וטעם

מקורו של מקווה לטבילת אדם מפסוקים רבים בתורה שנאמר בהם "ורחץ במים וטהר", "ורחץ את בשרו במים וטהר", "ורחץ בשרו במים חיים וטהר", "ורחצו במים".
וכן מקווה לטבילת כלים הוזכר במקומות רבים "וכובס", "יכבס בגדיו במים", "במים יובא", "יישטף במים".

פרטי הדין

בזמן ההיטהרות נחלקו המפרשים: לכסף משנה (אבות הטומאה ו-טז) נטהר רק בעלייתו מהמקווה, אך בעודו בתוך המקווה עדיין הוא טמא, ולדבר אברהם (ח"ב בהשמטות טו-ז) נטהר כבר כשהוא בתוך המקווה.
חזקת מקווה – מקווה שהיה ידוע שהוא שלם, טבלו בו, מדדוהו ומצאו שהוא חסר – מטהרים את הכלים שטבלו בו (קידושין סו:). והקובץ שיעורים דן האם היא חזקת הגוף שהמקווה שלם, או חזקת הדין שאפשר לטבול בו (כתובות רס, והביא שדעת השב שמעתתא שהיא חזקת הדין).
ארבעים סאה – ע"ע.

המים

מים שאובים פסולים למקווה. ובמקור לזה יש ארבע דעות בראשונים (טור יו"ד רא וב"י שם, מנחת חינוך קעה-א [א]):
א) פסול מדאורייתא.
ב) מדאורייתא כשרים, ורק מדרבנן פסולים (תוס' פסחים יז: ד"ה אלא).
ג) אם אדם שאב – פסול מדאורייתא, אם נתמלא מעצמו – פסול מדרבנן.
ד) אם נשאב בכלים שמקבלים טומאה – פסול מדאורייתא, אם נשאב בכלים שאינם מקבלים טומאה – פסול מדרבנן.
השקה – חקרו בזה האם החיבור מפקיע את פסול השאובין מהמים (כשרים מחמת עצמם), או שעדיין הם שאובין אך כיוון שמחוברים למקווה גם הם נחשבים כמקווה, ובמקווה שאובין אינם פוסלים (כשרים מחמת המקווה) (הגר"ח סטנסיל תכ, תכא. חידושי ר' שמואל גיטין וקידושין עמוד פט: מחמת עצמם).
מים זוחלין פסולים למקווה (נדרים מ.). וחקר ר' שמואל האם הוא מקווה פסול, או שאינו מקווה כלל (שיעורי ר' שמואל מכות עמוד קצז בהערה).
מים שיש בהם שינוי מראה פסולים למקווה (מכות ג:). ובטעם לזה חקר ר' שמואל (שיעורי ר' שמואל מכות עמוד קפד) בין שלושה צדדים:
א) מפני שאינם נחשבים מים.
ב) כיוון שניכרים אינם בטלים ברוב.
ג) גזירת הכתוב.

ערכים קרובים

ערכים קרובים: ארבעיםסאה, חציצה, טבילה, טבילת כלים (הניקחים מגוי), טומאה.