קובץ יסודות וחקירות/טבילה

הגדרה

טבילת אדם או כלים במים לטהרם.
בערך זה נדון בטבילה עצמה. לדיני המקווה ע"ע מקווה.
לדוגמא, הנטמא משרץ טובל בשביל להיטהר.

מקור וטעם

מקורה של טבילת אדם מפסוקים רבים בתורה שנאמר בהם "ורחץ במים וטהר", "ורחץ את בשרו במים וטהר", "ורחץ בשרו במים חיים וטהר", "ורחצו במים".
וכן טבילת כלים הוזכרה במקומות רבים "וכובס", "יכבס בגדיו במים", "במים יובא", "יישטף במים".
עיקר הדין אינו הטבילה עצמה (הפעולה) אלא שהאדם יטהר (התוצאה). ולכן לא שייך שיהיו בטבילה דינים שפוסלים רק לכתחילה אך בדיעבד טהור (כגון שנאמר שלכתחילה צריך ביאת מים בבית הסתרים אך בדיעבד טהור), שכיוון שבדיעבד טהור – התורה לא הקפידה גם לכתחילה, שהעיקר רק שיטהר (תוס' נידה סו: ד"ה כל).
במהותה חקר הרוגאצ'ובר האם הטבילה מסירה את הטומאה או שהיא מחילה את הטהרה, וכתב שבזה תלוי הספק האם צריך כוונה בטבילה, שלהחיל טהרה צריך כוונה, אך להסיר טומאה אין צריך כוונה (וכן כתב שאפשר לחלק שהזאה מחילה טהרה וטבילה מסירה טומאה, וכן דן לגבי טבילה דסיני) (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ג ד"ה כוונה).
מניין המצוות – מצוות טבילה במקווה נמנית במניין המצוות, ולא שיש חובה לטבול, אלא שמי שירצה להיטהר יעשה זאת ע"י טבילה (ספר המצוות לרמב"ם עשה קט, חינוך קעה, ספרא ויקרא טז-כו).
===פרטי הדין === בזמן ההיטהרות נחלקו המפרשים: לכסף משנה (אבות הטומאה ו-טז) נטהר רק בעלייתו מהמקווה, אך בעודו בתוך המקווה עדיין הוא טמא, ולדבר אברהם (ח"ב בהשמטות טו-ז) נטהר כבר כשהוא בתוך המקווה.
טבילה לחצאין לא מועילה. ויש לחקור האם כל אחד מהחצאים נחשב חצי טבילה בפני עצמו, אלא ששניהם לא מצטרפים לטבילה שלימה, או שחצי טבילה אינו טבילה כלל ולא נחשב כלל לחצי (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה טבילה (אות ט)).
טובל ושרץ בידו טמא. וחקרו ראשי הישיבות האם נטהר בטבילה אלא שחוזר ונטמא מייד, או שלא נטהר כלל (שערי יושר ב-כ, הגר"ח סטנסיל תכד).
טבילה בזמן שהיה טהור, כגון כלי טמא שנתערב בכלים טהורים וטבל את כולם ואח"כ הוכר איזה כלי הוא הטמא – הסתפק הגר"א וסרמן האם הטבילה הועילה לו, משום שבזמן הטבילה היה טהור (מדין התערובת) (קובץ ביאורים בכורות בסופו).
ברכת המצוות מברכים על טבילה, משום שהיא מצוות עשה לטבול (ואינה כהגעלה שאין מברכים עליה משום שהיא מצוות לא תעשה – שלא לאכול נבילות, וכמו שאין מברכים על ניקוד הגיד והחלב) (איסור והיתר הארוך נח-קד).

הטובלים

טבילת נידה מדאורייתא. ובמקורה נחלקו בעלי התוס' (יומא עח.) לשלוש שיטות:
א) ק"ו מכך שמטמאה במגע (רב יהודה גאון).
ב) הפסוק "במי נידה" – מים שהנידה טובלת בהן (ר"ת).
ג) "והדווה בנידתה" – בנידתה תהא עד שתבוא במים (ר"י).
פשוטי כלי עץ שנטמאו (משום שהיו ראויים למשכב ומושב) – לרש"י אין להם טהרה במקווה, ולתוס' יש להם (שבת פד. תוס' ד"ה מפץ).

כוונה

טבילה בלי כוונה, כגון נידה שנאנסה וטבלה (דהיינו שטבלה בלי רצונה), נחלקו תנאים ואמוראים האם מועילה (חולין לא.).
בטעם מחלוקתם יש שביארו שנחלקו האם מצוות צריכות כוונה (אור זרוע המובא בהגהות אשר"י ראש השנה פ"ג סי' יא, ביאור הגר"א או"ח ס-ד בתחילתו). ויש שחילקו שטבילה אינה מצווה אלא מכשירי מצווה, ולכן יש צד שצריכה כוונה אפילו אם מצוות אין צריכות כוונה, ויש צד הפוך – שאין צריכה כוונה אפילו אם מצוות כן צריכות כוונה (שו"ת רדב"ז החדשות לד, ורמב"ן, הובאו בשדי חמד ח"ד עמוד 131 כללים מ-סב).
בגדר הכוונה חקר הרוגאצ'ובר האם היא כוונה לטהרה או לטבילה (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה טבילה (אות ה)).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: ארבעיםסאה, חציצה, טבוליום, טבילת כלים (הניקחים מגוי),טומאה, מין במינו אינוחוצץ, מקווה.