קובץ יסודות וחקירות/מיתות בית דין

הגדרה

על עבירות מסויימות במזיד נענש באחת מארבע מיתות בית דין: סקילה שריפה הרג (סייף) וחנק (ארבע המיתות הובאו בסנהדרין מט:, דרכי ההריגה בסנהדרין מה. ונב, חייבי המיתות פורטו בסנהדרין פרקים ו עד י).
לדוגמא:
א) סקילה – עבודה זרה (סנהדרין ס:), חילול שבת (סנהדרין סו.) ועוד רבים.
ב) שריפה – הבא על אשה ובתה וכן בת כהן שזינתה (סנהדרין עה.).
ג) הרג (סייף) – רוצח ועיר הנידחת (סנהדרין עו:).
ד) חנק – אשת איש (סנהדרין פד:) ועוד רבים.

מקור וטעם

טעם – יש חילוק בין טעמה של מיתה לטעמן של מלקות, שמיתה היא עונש על מה שעבר וחטא, ומלקות הן כדי לייסרו שלא יחטא עוד (בית האוצר ח"א נח ד"ה ולפ"ז).
במניין המצוות נחלקו הראשונים האם למנות כל אחת מארבע המיתות למצווה בפני עצמה (ספר המצוות לרמב"ם עשין רכו רכז רכח רכט. חינוך מז נ רסא תקנה), או שארבען נמנות כמצווה אחת – (דברים יג-ו) "ובערת הרע מקרבך", וחלוקת ארבע המיתות אינן מצוות בפני עצמן אלא ביאור מצוות "ובערת" (רמב"ן בהשגות לספר המצוות סוף שורש יד. הביאם החינוך סוף מז).

בדינים שונים

אין מזהירין מן הדין (מכות ה:). אך אזהרת מיתה כן מזהירין מן הדין, ורק אזהרת מלקות אין מזהירין (ספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) ד-ב אות י).
הודאת בעל דין כמאה עדים דמי. אך במיתה ומלקות לא מועילה הודאה, ובטעם לזה נחלקו המפרשים:
א) הרמב"ם (סנהדרין יח-ו) כתב שזו גזירת הכתוב לסמוך במיתה ומלקות רק על עדים.
ב) עוד כתב הרמב"ם שאין לסמוך על הודאתו של האדם בזה שמא נטרפה דעתו (בסתירה ברמב"ם דן הקונטרסי שיעורים בבא קמא כא-ט).
ג) הר"י מיגש (בשו"ת קפו) ביאר שלא שייכת הודאה על גוף האדם, כיוון שגופו אינו שלו, ולכן אינו בעל הדין (וכן כתב הרדב"ז, דן בדבריו הקונטרסי שיעורים בבא קמא כא-ט) .
ד) למאן דאמר שכל הטעם של הודאה הוא מדין מתנה, שנחשב כאילו המודה נותן מתנה לבעל הדין , פשוט שמתנה שייכת רק בדיני ממונות.
יהרג ואל יעבור – באיסורים משלוש העבירות החמורות (עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים) שאין בהם שום מציאות של מיתה או כרת, כגון אלמנה לכהן גדול, שהיא עריות אך אין בה מיתה, נחלקו הפוסקים האם יהרג או יעבור (שדי חמד ח"ג עמוד 50 אות י).

פרטי הדין

התראה – על מנת לחייב מיתת בית דין צריך להתרות באדם קודם העבירה, ע"ע התראה.

ערכים קרובים

ערכים קרובים:התראה, יהרג ואליעבור, כרת, מיתה בידישמיים, מלקות, נידוי, ספק נפשות (ספק אם האדם חייב מיתה), רודף.