קובץ יסודות וחקירות/יבמה לשוק
הגדרה
עריכההיבמה אסורה לעולם קודם היבום או החליצה.
מקור וטעם
עריכהמקורו מהפסוק "כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו, לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר" (דברים כה-ה).
במהותה חקר האתוון דאורייתא (ח בתחילתו) בין ארבעה צדדים:
א) אישות של הבעל (שהיבמה עדיין קשורה לבעלה המת).
ב) האישות של הבעל עברה (נתרוקנה) אל היבם.
ג) אישות חדשה של היבם (ולא שאישות הבעל עברה אליו, כצד הקודם, אלא אישות הבעל הסתלקה לגמרי, ואישות היבם היא אישות חדשה) (וכן חקר הדרכי משה (דרכי הקניינים ז-ז ד"ה אכן) האם הזיקה היא המשכת האישות הראשונה או אישות חדשה. עוד חקר הדרכי משה שם (ז-ח ד"ה וממילא) האם הזיקה היא דבר המסתעף, שהאישות עצמה נעשתה מתחילה רק לכל ימי חייו של הבעל, והזיקה אחר מותו באה ממילא ע"י דין התורה, או שהיא חלק מהאישות עצמה, שהאישות עצמה חלה מתחילה גם לבעל וגם לאחיו).
ד) איסור חדש (אך אישות הבעל הסתלקה לגמרי).
ונפק"מ מחקירה זו, שלשלושת הצדדים הראשונים (שהוא איסור אישות) הוא מדיני עריות, ולצד הרביעי (שהוא איסור נפרד) אינו מדיני עריות. ויוצאים מכך שני דינים (אתוון דאורייתא ח ד"ה והנה):
א) אם הוא מדיני עריות יש בו דין יהרג ואל יעבור (מנחת חינוך רצה-א [כא]: אינה מדיני עריות).
ב) אם הוא מדיני עריות הוא דבר שבערווה וצריך שני עדים כדי להעיד עליו, אך אם הוא איסור נפרד יועיל בו עד אחד כשאר איסורים.
באופן האיסור חקר הגר"א וסרמן האם האיסור מתחדש בכל רגע ע"י הזיקה, או שמתחילה נאסרה לעולם (קובץ שיעורים קידושין מג).
פרטי הדין
עריכהדבר שבערווה – נחלקו המפרשים האם הוא דבר שבערווה (נודע ביהודה מהדורא קמא אה"ע נד ד"ה והנה ראיתי במרדכי: למרדכי ולתוס' (סוטה יח: ד"ה אמרי) הוא דבר שבערווה, והרבה חולקים. נתיה"מ לו ביאורים תחילת י: דבר שבערווה. שו"ת רעק"א מהדורא קמא קכה ד"ה מה דרמז וד"ה במחכ"ת: דעת השואל שאינו דבר שבערווה, ודעת עצמו שכן. והאתוון דאורייתא (ח ד"ה והנה) תלה זאת בחקירה במהות איסור יבמה לשוק ).
אין קידושין תופסים – כאשר היבמה אסורה על היבם באיסור שאין הקידושין תופסים בו, המנחת חינוך (תקצז-א [ב] ד"ה ואח) כתב שאינה זקוקה לו כלל, ואינה אסורה לעולם. אך האור שמח (עבדים ז-ז) כתב שהיא כן זקוקה לו ואם בא עליה קנאה.
אנשים
עריכההאיסור על היבמה – כתב החינוך (תקצז ד"ה ועובר) שעיקר האזהרה על האנשים, אך גם היבמה בכלל האיסור, ואפשר שאם עברה גם היא בחיוב מלקות. והמנחת חינוך תמה עליו, שפשוט שגם היא לוקה (תקצז-א [ד] ד"ה ומה, ונשאר בצ"ע).