קובץ יסודות וחקירות/זיקה
הגדרה
עריכההקשר בין היבמה לבין היבם קודם היבום או החליצה.
למושג "זיקה" יש כמה משמעויות:
א) בגמרא (יבמות יז: ועוד) נחלקו האם יש זיקה, ושם פירושה האם דין הקשר בין היבמה ליבם כדין ארוסה, כגון לאסור את קרובותיה עליו (רש"י יבמות יז: ד"ה אין זיקה. ולירושלמי לכו"ע אין זיקה (יבמות ב-א [ט:], מראה הפנים על הירושלמי יבמות ג-ה [כ:])). ולהלכה יש זיקה (רמב"ם יבום וחליצה א-יג, שו"ע אה"ע קנט-ה ובית שמואל שם יא).
ב) באחד המקומות (יבמות נג.) שנחלקו אם יש זיקה פירש הרא"ש שאין פירושו כפירוש יש זיקה שבכל הש"ס.
ג) ובמפרשים מצאנו שקראו "זיקה" לעצם הדין שהיבמה ראויה ליבום או חליצה (כגון רמב"ם יבום וחליצה ו-א).
פירוש "זיקה" הוא קשירה, מלשון הפסוק (איוב לו-ח) "אסורים בזיקים" (הערוך ערך זק). וכוונתו קשר של אישות בין איש לאשה, ומצינו בגמרא (סנהדרין נ:) גם את המושג "זיקת הבעל", שפירושו אירוסין או נישואין, בניגוד לפנויה.
מקור וטעם
עריכהבקשר בין הזיקה ליבום ולחליצה חקרו האחרונים האם במיתת הבעל חלה הזיקה והיא מחייבת יבום או חליצה (ולפי זה הזיקה היא אישות ממש), או שבמיתת הבעל היבמה מתחייבת ביבום או חליצה, והחיוב הזה גורם לזיקה (ולפי זה הזיקה היא בגדר "כל העומד ") (המידות לחקר ההלכה א-כב ודרכי משה דרכי הקניינים ז-יב: לבבלי הזיקה מחייבת יבום או חליצה ולירושלמי חיוב היבום והחליצה גורם לזיקה. וכן חקר בזה מפענח צפונות י-ד).
פרטי הדין
עריכהבזמן החלות חילק הגר"ש שקאפ (יבמות כה ד"ה ונראה), שלדעה שיש זיקה היא כקניין אישות, וחלה מזמן מיתת הבעל עד החליצה, ולא צריכה להיות בכל רגע ראויה ליבום, אלא רק בזמן מיתת הבעל. אך לדעה שאין זיקה אינה כקניין אישות, וצריך שבכל רגע תהיה ראויה ליבום.
אין קידושין תופסים – כאשר היבמה אסורה על היבם באיסור שאין הקידושין תופסים בו, המנחת חינוך (תקצז-א [ב] ד"ה ואח) כתב שאינה זקוקה לו כלל, ואינה אסורה לעולם. אך האור שמח (עבדים ז-ז) כתב שהיא כן זקוקה לו ואם בא עליה קנאה.